לדלג לתוכן

רי"ף על הש"ס/יבמות/פרק טו

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק טו

[עריכה]

האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים שלום בינו לבינה ושלום בעולם באה ואמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם קטטה בינו לבינה ושלום בעולם באה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת רבי יהודה אומר לעולם אינה נאמנת אא"כ באה בוכה ובגדיה קרועים אמרו לו אחת זו ואחת זו תנשא:

דף קטז:

ע"ש בית הלל אומרים לא שמענו אלא הבאה מן הקציר בלבד אמרו להן ב"ש אחד הבאה מן הקציר ואחד הבאה מן הזיתים ואחד הבאה ממדינת הים לא דברו בקציר אלא בהווה חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש:

גמ' אמר רבא מאי טעמא דמלחמה משום דאמרה בדדמי ס"ד בכל הני דאיתקטיל הוא פליט ואם תמצא לומר כיון דשלום בינו לבינה נטרד וחזיא זמנין דמחו ליה בגירא או ברומחא וסברא ודאי מאית לה ואיכא דעבדי ליה סמתרי וחיי ולפיכך אינה נאמנת אמר רבא רעבון גרוע ממלחמה דאילו במלחמה כי אמרה מת בעלי במלחמה הוא דלא מהימנא הא מת על מטתו מהימנא ואילו רעבון לא מהימנא עד דאמרה מת וקברתיו:

מפולת הרי הוא כמלחמה דאמרה בדדמי נחשים ועקרבים הרי הן כמלחמה דאמרה בדדמי דבר אמרי לה כמלחמה ואמרי לה אינו כמלחמה אמרי לה כמלחמה דאמרה בדדמי ואמרי לה אינו כמלחמה דסמכא אדאמרי אינשי שבע שני הוה מותנא ואיניש בלא שניה לא שכיב איבעיא להו החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי אמרינן מה לה לשקר דאי בעי אמרה שלום

(דף רי"ף מב:)


בעולם או דילמא כיון דחזקה הוא דאמרה בדדמי לא אתיא מה לי לשקר ומרעי לחזקה ולא איפשיטא עישנו עלינו בית עישנו עלינו מערה הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת דאמרינן לה כי היכי דלדידך איתרחיש ניסא לדידיה נמי איתרחיש ניסא נפלו עלינו כותים נפלו עלינו ליסטים הוא מת ואני נצלתי נאמנת כדרב אידי דאמר אשה כלי זיינה עליה כלומר שמניחין אותה לבא עליה ההוא גברא דבשילהי הילוליה איתלי נורא בגנניה אמרה להו דביתהו חזו גבראי חזו גבראי אתו חזו גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא דשדיא רבא אמר נאמנת ור"ח בר אבין אמר האי גברא חרוכא דילמא איניש מעלמא אתא לאצוליה ואכלתיה נורא והאי (בד"ס הגי' פס ידא) פסתא פס ידא דחתנא הוא ומחמת כיסופא ערק ליה ואזיל לעלמא איבעיא להו עד אחד במלחמה מהו טעמא דעד אחד דמהימן משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר ה"נ לא משקר או דילמא טעמא דעד אחד משום דהיא גופה דייקא ומינסבא והכא זימנין דסניא ליה ולא דייקא ומינסבא ואתינן למפשטה מהא דתניא מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעו והשיא רבי את נשותיהן ע"פ נשים והא מים כמלחמה דמו ומאה נשים כעד אחד דמו וקתני והשיא רבי את נשותיהן אלמא דעד אחד נאמן במלחמה ודחינן ותסברא והא מים שאין להן סוף נינהו ומים שאין להם סוף אשתו אסורה אלא היכי דמי הכא כגון דקאמרן אסוקינהו לקמן וחזונוהו לאלתר וקאמרי סימנין דידהו דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימנין הוא דקא סמכינן וליכא למגמר מינה דסמכינן אנשים והוא הדין לעד אחד ולא אפשיט בעיין אלא מיהו כיון דאמרינן בפרקא דלקמן ההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוה אגישרא דשביסתנא ואסבא רבא לדביתהו אפומא דשושבינא לבתר חמשא יומא שמעינן דעד אחד במים שאין להם סוף נאמן ודוקא היכא דאמר אסקוה לקמאי וחזיתיה לאלתר ואישתמודענא ליה דאיהו פלוני וכד אסיקנא למעשה דשני ת"ח שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי וכדאמרינן בההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוה אגישרא והוא הדין לעד אחד במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו ואי לא קא מסהדי

(דף רי"ף מג.)


הכי ואפילו תרי סהדי לא סמכינן עלייהו וכ"ש עד אחד או אשה חיישינן דילמא אאומדן דעתא קא מסהדי וכן הלכתא ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה א"ל הב לי שומשמאי א"ל שקלתינהו א"ל והא כן וכן הויאן ובחביתא רמיאן א"ל דידך שקלתינהו והני אחריני נינהו סבר רב חסדא למימר היינו שני תלמידי חכמים דלא אמרינן אזול הני לעלמא והני אחריני נינהו א"ל רבה מי דמי התם קאמרי סימנין הכא שומשמי מאי סימנין אית בהו ודקאמר ליה כן וכן הויאן אימור איתרמויי איתרמי ליה:

מאי הוי עלה רב יימר אמר לא חיישינן שמא פינן רבינא אמר חיישינן והלכתא חיישינן:

יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב שלחו מתם יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן וקיי"ל כרבא:

ההוא גיטא דאישתכח בסורא וכתב ביה הכי בסורא מתא אנא ענן בר חייא נהרדעא פטר ותריך ית פלוניתא אינתתיה ובדוק רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא הוה ענן בר חייא אחרינא לבר מענן בר חייא מחגרא דהוה בנהרדעא ואתו סהדי אמרי כי איכתיב האי גיטא ענן בר חייא מחגרא גבן הוה בנהרדעא אמר אביי אפילו לדידי דחיישינא הכא לא חיישינא הא קאמרי סהדי דההוא יומא כי איכתב האי גיטא ענן בר חייא מחגרא גבן הוה בנהרדעא מאי קא בעי בסורא אמר רבא אפי' לדידי דלא חיישינא הכא

(דף רי"ף מג:)


חיישינא דלמא בגמלא פרחא אזל אי נמי בקפיצה אי נמי מילי מסר כדאמר להו רב לספריה וכן אמר להו רב הונא לספריה כי איתינכו בשילי כתובו בשילי ואף על גב דמסירי לכו מילי בהיני וכי איתינכו בהיני כתובו בהיני ואף על גב דמסירי לכו מילי בשילי והלכתא כרבא:

קטטה בינו לבינה. היכי דאמי קטטה בינו לבינה אמר רב יהודה אמר שמואל באומרת לבעלה גירשתני בפני פלוני ופלוני ושיילינהו ואמרו לא היו דברים מעולם:

איבעיא להו עד אחד בקטטה מהו ולא איפשיטא:

מתני' בית שמאי אומר תנשא ותטול כתובה בית הלל אומר תנשא ולא תטול כתובה אמרו להן בית שמאי התרתם את הערוה החמורה לא תתירו את הממון הקל אמרו להן בית הלל מצינו שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה אמרו להן בית שמאי והלא מספר כתובתה נלמוד שכך כתב לה כשתנשאי לאחר תטלי כתובתיך חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי:

גמ' אמר רב חסדא נתייבמה יבמה נכנס לנחלה על פיה הן דרשו מדרש כתובה אנו לא נדרוש מדרש תורה יקום על שם אחיו המת והרי קם:

אמר רב נחמן באה לבית דין ואמרה מת בעלי התירוני להנשא מתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובתה תנו לי כתובתי אף להנשא אין מתירין אותה מאי טעמא אדעתא דכתובה אתאי:

איבעיא להו התירוני להנשא ותנו לי כתובתי מהו כיון דקאמרה תנו לי כתובה אדעתא דכתובה אתיא או דילמא כל מילי דאית ליה לאיניש קאמר להו בבי דינא ואם תימצי לומר כל מילי דאית ליה לאיניש קאמר להו בבי דינא תנו לי כתובתי והתירוני להנשא מהו הכא ודאי אדעתא דכתובה אתאי ולא מהימנא או דילמא משום דלא ידעה במאי משתריא מאי תיקו ועבדינן לחומרא:

מתני' הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה מה בין גט למיתה כתב מוכיח:

עד אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא עד אומר מת ושנים אומרים לא מת אף על פי שנשאת תצא שנים אומרים מת ועד אחד אומר לא מת אף על פי שלא נשאת תנשא:

אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאמרה מת תנשא ותטול כתובה וזו שאמרה לא מת לא תנשא ולא תטול כתובה אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג רבי מאיר אומר הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו רבי יהודה ורבי שמעון אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו:

עד אומר מת ועד אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא תנשא:

גמ' תניא ר' יהודה מוסיף אף אשת אב והכלה אמרו לו אשת אב הרי היא בכלל בת הבעל כלומר כשם שבת הבעל אינה מעידה לאשת אב כך אשת אב אינה מעידה לבת הבעל וכלה הרי היא בכלל חמות כשם שאין החמות מעידה לכלתה משום דסניא לה כך הכלה אינה מעידה לחמותה דסניא לה כדכתיב (משלי, כז) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם:

עד אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא טעמא דנשאת הא לא נשאת לא תנשא והאמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים הכי קאמר עד אומר מת והתירוה להנשא ובא אחר ואמר לא מת לא תצא מהיתרה הראשון

(דף רי"ף מד.)


עד אומר מת ושנים אומרים לא מת אע"פ שנשאת תצא פשיטא אין דבריו של אחד במקום שנים לא צריכא בפסולי עדות פירוש כגון שתי נשים וכדרבי נחמיה דתניא ר' נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים ואיש אחד כשני אנשים ועד אחד ואי בעית אימא כל היכא דאתא עד כשר מעיקרא אפילו מאה נשים נמי כעד אחד דמו אלא כגון דאתאי אשה מעיקרא ותרצה לדר' נחמיה הכי ר' נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים ואשה אחת כשני אנשים ואיש אחד דאין דבריו של אחד במקום שנים אבל שתי נשים ואיש אחד כפלגא ופלגא דמו:

שנים אומרים מת ואחד אומר לא מת ואף על פי שלא נשאת תנשא מאי קמ"ל בפסולי עדות כדרבי נחמיה דאזלינן בתר רוב דעות היינו הך מהו דתימא כי אזלינן אחר רוב דעות לחומרא אבל לקולא לא קמ"ל דאפילו לקולא:

אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאמרה מת תנשא ותיטול כתובה וזו שאמרה לא מת לא תנשא ולא תיטול כתובה טעמא דאמרה לא מת הא אישתיקא תנשא הא אין צרה מעידה לחברתה לא מת איצטריכא ליה ס"ד אמינא האי מימת מאית והאי דקאמרה לא מת לקלקולא לצרה הוא דקא מכוונה ותמות נפשי עם פלשתים הוא דקא עבדא ותנשא קמ"ל דלא תנשא:

מתני' האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר לא זו הדרך מוציאתה מידי עבירה עד שתהא אסורה לינשא ואסורה לאכול בתרומה אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי תנשא ותטול כתובה וחמותה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי ר' טרפון ר"ע אומר כו':

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' טרפון:

מתני' קידש אחת מחמש נשים ואינו יודע אי זו מהן קידש וכל אחת ואחת אומרת אותי קידש נותן גט לכל אחת ואחת ומניח כתובה ביניהן ומסתלק דברי רבי טרפון ר' עקיבא אומר לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת גזל אחד מחמשה ואינו יודע אי זה מהן גזל וכל אחד ואחד אומר אותי גזל מניח גזלה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון ר"ע אומר לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד:

גמ' אוקמינא למתני' כר' שמעון בן אלעזר ומאי קידש דקתני במתני' קידש בביאה דתניא א"ר שמעון בן אלעזר לא נחלקו ר' טרפון ור"ע על שקידש אחת מחמש נשים ואינו יודע אי זו מהן קידש שמניח כתובה ביניהן ומסתלק ועל מה נחלקו על שבעל שרבי טרפון אומר מניח כתובה ביניהן ומסתלק ור"ע אומר ישלם כתובה לכל אחת ואחת ולא נחלקו רבי טרפון ור' עקיבא על שלקח מקח מחמשה בני אדם ואינו יודע מאי זה מהן לקח שנותן דמי מקח ביניהן ומסתלק ועל מה נחלקו על שגזל שרבי טרפון אומר מניח גזלה ביניהן ומסתלק ור' עקיבא אומר עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד רבי עקיבא סבר אע"ג דאיסורא דרבנן עבד דקדיש בביאה קנסוה רבנן ומשלם כתובה לכל אחת ואחת וכל שכן גזל

(דף רי"ף מד:)


דאיסורא דאורייתא עבד ור' טרפון סבר אפילו גזל דאיסורא דאודייתא עבד לא קנסוהו רבנן אלא מניח גזלה ביניהן ומסתלק וכל שכן קידש בביאה דלא קנסוה רבנן וקיימא לן כרבי עקיבא מחבירו ורבי טרפון חבירו הוא כדגרסינן בפרק הכותב לאשתו (דף פד:) דכולי עלמא רבי טרפון חבירו של ר' עקיבא הוא:

מתני' האשה שהלכה היא ובעלה ובנו למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי ואחר כך מת בני נאמנת מת בני ואחר כך מת בעלי אין נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת ניתן לי בן במדינת הים אמרה מת בני ואחר כך מת בעלי נאמנת מת בעלי ואח"כ מת בני אין נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת ניתן לי יבם במדינת הים ואמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי יבמי ואח"כ מת בעלי נאמנת הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים ואמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי יבמי ואח"כ בעלי אין נאמנת שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא ולא מתה אחותי שתכנס לביתה ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם את אשתו ולא מתה אשתו שישא את אחותה:

גמ' בעא מיניה רבא מרב נחמן המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסניא ליה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו או דילמא כיון דזמנין דרחמא ליה ליבמה חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו אמר ליה תניתוה וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת אמר ליה רבינא לרבא המזכה גט לאשתו במקום קטטה מאי כיון דאית לה קטטה בהדיה זכות הוא לה או דילמא ניחא דגופא עדיף לה ת"ש דאמר ר"ש ב"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו:

סליק פירקא
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רי%22ף_על_הש%22ס/יבמות/פרק_טו"