קידושין ח א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אף שוה כסף נמי דקייץ
אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא (ויקרא כה, נא) מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים האי תבואה וכלים היכי דמי אילימא דלא מקנו בהו כלל (ויקרא כה, נא) ישיב גאולתו אמר רחמנא אלרבות שוה כסף ככסף ואי דלית בהו שוה פרוטה מאי איריא תבואה וכלים אפי' כסף נמי אלא לאו דאית בהו שוה פרוטה וכיון דלא קייצי לא ואידך ה"ק בתורת כסף הוא נקנה ואין נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי נינהו חליפין ולרב נחמן דאמר פירות לא עבדי חליפין מאי איכא למימר אלא לעולם דלית בהו שוה פרוטה ודקאמרת מאי איריא תבואה וכלים אפי' כסף נמי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא כסף דאי אית ביה שוה פרוטה אין אי לא לא אבל תבואה וכלים אימא מדמקרבא הנאתייהו גמר ומקני נפשיה קא משמע לן
אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא עגל זה לפדיון בני טלית זה לפדיון בני לא אמר כלום עגל זה בחמש סלעים לפדיון בני טלית זו בחמש סלעים לפדיון בני בנו פדוי האי פדיון היכי דמי אילימא דלא שוי כל כמיניה אלא לאו אף על גב דשוי וכיון דלא קייצי לא לא לעולם דלא שוי בוכגון דקביל כהן עילויה כי הא דרב כהנא שקיל סודרא מבי פדיון הבן אמר ליה לדידי חזי לי חמש סלעים אמר רב אשי לא אמרן אלא כגון רב כהנא דגברא רבה הוא ומבעי ליה סודרא ארישיה אבל כולי עלמא לא כי הא דמר בר רב אשי זבן סודרא מאימיה דרבה מקובי שוי עשרה בתליסר:
אמר רבי אלעזר גהתקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים מאי טעמא כיון דאמר לה מנה ויהב לה דינר כמאן דאמר לה על מנת דמי ואמר רב הונא אמר רב דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי מיתיבי ההתקדשי לי במנה והיה מונה והולך ורצה אחד מהן לחזור אפילו בדינר האחרון הרשות בידו והכא במאי עסקינן דאמר במנה זו הא מדסיפא במנה זו רישא במנה סתם דקא תני סיפא אמר לה התקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר או דינר של נחשת אינה מקודשת זדינר רע הרי זו מקודשת ויחליף חלא רישא וסיפא דאמר במנה זו ופרושי קא מפרש רצה אחד מהן לחזור אפי' בדינר האחרון הרשות בידו כיצד כגון דאמר לה במנה זו והכי נמי מסתברא דאי ס"ד רישא במנה סתם השתא במנה סתם לא הוו קידושי במנה זו מיבעיא אי משום הא לא איריא תנא סיפא לגלוי רישא שלא תאמר רישא במנה זו אבל במנה סתם הוו קידושין תנא סיפא במנה זו מכלל דרישא במנה סתם ואפילו הכי לא הוו קידושין רב אשי אמר מונה והולך שאני דדעתה אכוליה האי דינר של נחשת היכי דמי אי דידעה ביה הא סברה וקבלה לא צריכא דיהביה ניהליה בליליא אי נמי דאשתכח ליה ביני זוזי האי דינר רע היכי דמי אי דלא נפיק היינו דינר של נחשת אמר רב פפא טכגון דנפיק על ידי הדחק:
אמר רבא אמר רב נחמן יאמר לה התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליה אינה מקודשת
רש"י
[עריכה]
שוה כסף ככסף - גבי קידושין כסף כתיב ושוה כסף איתרבי ככסף כדאמרינן לקמן ישיב לרבות שוה כסף הלכך כי כסף בעינן דקייץ:
מכסף מקנתו - בעבד עברי כתיב:
ישיב גאולתו - ישיב קרא יתירא הוא דמצי למכתב לפיהן גאולתו לרבות שוה כסף לענין פדיון וכיון דמיפרוק ביה איקנויי נמי מקנה ביה דכתיב גאולתו מכסף מקנתו:
וכיון דלא קייץ לא - וה"ק ואינו נקנה בתבואה וכלים אלא א"כ קצץ דמיה:
בתורת כסף וכו' - בתורת דמים הוא נקנה בין שנותנין עליו כסף בין שוה כסף בתורת דמים אקנו ולא בתורת חליפין שדרך לעשות חליפין בתבואה וכלים כלים שנאמר (רות ד) שלף איש נעלו ותבואה נמי דכתיב (שם) כל דבר:
ולרב נחמן דאמר - בפרק הזהב פירי לא עבדי חליפין אם נתן תבואה בתורת חליפין כמו סודר לקנות בהן שדה או שום דבר בחליפין לא קנו והאי כל דבר מפרש ליה דהכל נקנה במנעל השתא ליכא למימר תורת תבואה וכלים היינו חליפין מאי איכא למימר:
אלא לעולם - ואינו נקנה בתבואה וכלים דקאמר בדלית בהו שוה פרוטה:
מקרבא הנאתייהו - מזומנין ליהנות מהם:
לפדיון בני - לחמש סלעים של פדיון הבכור דכתיב (במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים:
לא אמר כלום - אפי' נתנו לכהן:
כל כמיניה - כי אמר בחמש סלעים בתמיה:
דשוי - ואפי' הכי קתני רישא לא אמר כלום הואיל ולא נישומו:
לדידי שוי לי - אני שם אותו לעצמי ואקבלו בכך:
דגברא רבה הוא - ולא אזיל בגילוי הראש:
מקובי - שם מקום:
ונתן לה דינר - מיד מקודשת דקיבלה ליה לשם קידושין וע"מ שישלים תנאו:
הרשות בידו - שאין הקידושין חלין עד שתקבל את כולו ואת אמרת מקודשת:
במנה זו - דדעתה אכולה:
דינר רע - לקמן מפרש:
כיצד דאמר במנה זו - ונמצא חסר דינר אינה מקודשת והיינו דקאמר רצה אחד לחזור הרשות בידו:
מסתברא - דפרושי מפרש:
השתא במנה סתם - תנא ליה דיכולים לחזור כל זמן שלא קבלה את כולה:
במנה זו - ונמצא חסר דהשתא לא קבלה כולה מיבעי' דמצי הדרא:
מונה והולך שאני - ואע"ג דאמר במנה סתם כיון דחזיתיה מונה והולך דעתה אכולה אבל כי לא נתן לה אלא דינר וקבילתיה ודאי לשם קידושין קבילתיה ועל מנת שישלים:
דאישתכח ביני זוזי - ולא הכירה בו מתחילה שהיה מעורב ביניהם:
היינו דינר של נחשת - ואמאי מקודשת:
תוספות
[עריכה]
אף שוה כסף דקיץ. הא דאמרינן לקמן (דף יב.) ההוא גברא דקדיש בזוודא דאורדי יתיב רב שימי בר חייא וקא מעיין בה אי אית בה שוה פרוטה אין אי לא לא לכאורה דומה דלא כרב יוסף:
ומאי ניהו חליפין. אין עבד עברי נקנה בחליפין ולא קונה עצמו בחליפין דמה שהוא קונה בכסף נפקא לן מהאי קרא דמכסף מקנתו לקמן (דף יד:) אבל עבד כנעני נקנה בחליפין. כדתני בפ' השולח (גיטין (דף לט:) גבי שקל כומתא ושדא בה אמר לה קני האי וקנה נפשך ומשמע משום דהויא ליה כליו של מקנה לא עשה ולא כלום אבל בכליו של קונה קנתה ומתורת חליפין משמע ולא בתורת כסף וכך פירש רבינו חננאל שם.:
מנא אמינא לה דתניא עגל זה. ללישנא קמא מייתי ראיה:
רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן. משמע הכא דרב כהנא היה כהן ותימה דבסוף אלו עוברין (פסחים דף מט.) משמע דלא היה כהן דקאמר אי לאו דנסיבי כהנתא לא גלאי וי"ל דתרי רב כהנא הוו אי נמי י"ל דבשביל אשתו היה לוקח כדאשכחן בפרק הזרוע (חולין דף קלב.) רב כהנא אכל בשביל אשתו.:
אבל כולי עלמא לא. וא"ת מאי טעמא דלא מהני מי גרע ממתנה ע"מ להחזיר דאמרינן לעיל (דף ו:) דשמה מתנה וי"ל דאין הכי נמי דמיגרע גרע דהתם איכא דבר חשוב דהוי מתנה אע"פ שנתן ע"מ להחזיר אבל הכא גבי פדיון לא היה שוה אותו סודר חמש סלעים ומתחילה כשנתן לו לא יצא ידי נתינה:
השתא במנה סתם לא הוו קידושין במנה זו מיבעיא. וא"ת דלמא הא קמ"ל דבמנה זו אע"ג דלא חזרה בה לא הוי קידושין כיון שנמצא חסר ויש לומר דמרישא שמעת מינה כיון דבמנה סתם יכולה לחזור בה ולא אמרינן ישלים אלמא לא חלו הקידושין כלל עד שישלים הכי נמי כי אמר לה במנה זו ונמצא חסר לא חלו הקידושין ואף ההשלמה לא מהניא שהרי לא סמכה דעתה להשלמתו אלא למנה שמראה לה והרי הוא חסר:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/קידושין/פרק א (עריכה)
נז א מיי' פ"ב מהל' עבדים הלכה א' והלכה ח:
נח ב מיי' פי"א מהל' בכורים הלכה ז', סמ"ג עשין קמד, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"ה סעיף ה':
נט ג מיי' פ"ז מהל' אישות הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ט סעיף ז':
ס ד מיי' פ"ו מהל' אישות הלכה י"ז, ומיי' פ"ג מהל' זכייה ומתנה הלכה ח', סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ח סעיף ג':
סא ה ו ז ח ט מיי' פ"ז מהל' אישות הלכה י"ז, סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ט סעיף ז':
סב י מיי' פ"ה מהל' אישות הלכה כ"ג, סמג שם, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ט סעיף ו':
ראשונים נוספים
התקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר אינה צריכה לחזור בה. אלא אינה מקודשת מן הסתם אלא אם כן אמר לה מתחלה דכיון דאמר לה מנה זו ואין שם מנה בטלו קדושין והא דאמרינן בגמרא השתא במנה סתם לא הוי קדושין במנה זו מבעיא לאו למימרא דשוין קתני להו אלא ה"ק השתא במנה סתם אמרת דלא כמאן דאמר לה על מנת דמי במנה זו מבעי' דודאי כיון שאין שם מנה בטלו לגמרי מכיון דלא משמע על מנת אבל רש"י ז"ל פירש במנה זו מבעי' דמצי לחזור, אלמא בעי חזרה:
טלית זה בה' סלעים לפדיון בני: פירוש לדעת רב יוסף טלית זו שנישום בחמש סלעים דאילו באומר טלית זו חמש סלעים לא קרי ליה רב יוסף קיץ(?).
אמר רב אשי לא אמרן אלא רב כהנא דגברא רבא הוא ומיבעיא ליה סודרא אבל כולי עלמא לא: משמע מהכא דכולי עלמא ואפילו צורבא מרבנן דוקא בה' סלעים או בשווייהן ממש אבל רב כהנא דגברא רבא הוא ודומה לו הוא דיכול לומר לדידי שוה לי לפי שדרכן של גדולים להתיקר במה שהן צריכין לו וכדקאמר כי הא דמר בר רב אשי זבין סודרא מאמיה דרב' מקובי(?) שוה עשרה בתליסר לומר שאין כאן הערמה דשוה הוא לו ממש.
אבל הרמב"ם כתב דכל כהן יכול לומר לדידי שוה לי. ואפשר לומר דהא דאמר רב אשי "לא אמרן אלא רב כהנא" - בטלית דוקא קאמר, שאין דרכן של בני אדם להתיקר בו אלא תלמידי חכמים (שאין הולכין בגלוי הראש כלל אלא בטלית נאה כטליתן של תלמידי חכמים), אבל בשאר דברים כל האדם שוה והכל אומרים "לדידי שוה לי" דאפשר דהכין הוא ואין כאן הערמה של כלום. וצריך עיון.
אמר ר' אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים. מאי טעמא כיון דאמר לה ויהיב לה דינר כמאן דאמר לה על מנת: וכתב הראב"ד ודוקא דיהיב לה דינר; אבל יהיב לה כוליה מנה חסר דינר - לא, דכסיפא לה מלתא למתבעיה, כדאמרינן בפרק קמא דלקמן.
ואמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כמאן דאמר לה מעכשיו דמי: יש מדקדקין מכאן דב'על מנת' אינו צריך לתנאי כפול ול-הן קודם ללאו -- דהא הכא סתמא יהיב לה אלא אנן הוא דקאמרינן דכמאן דאמר לה על מנת דמי. וכן דעת רבינו אלפסי. וכבר הארכתי בזה בפרק מי שאחזו בסייעתא דשמיא.
השתא במנה סתם לא הוו קדושי במנה זה במבעיא: פרש"י במנה זה ונמצא חסר דהשתא לא קבלה מיבעיא דמציא הדרא ולפי פירושו נמצא חסר דינה דאינה מקודשת בשחזרה בה.
ואינו מחוור. דבשנמצא חסר דינא אינה מקודשת כלל, דהא התקדשי במנה זה קאמר לה ואין כאן מנה. דומיא דאמר לה שוה חמשין ואינו שוה חמשין דאף על פי שרצה לשלם לה - אינה מקודשת. ויש לפרש דשאני שיראי בדלא שוה דאי אפשר להוסיף בגופו אבל מנה - אם חסר דינר - ראוי להוסיף בו ולהשלים עליו הדינר.
ונראה דהזקיקו לרבינו ז"ל לפרש כן הא דאמרינן פירושי קא מפרש רצה אחד מהם לחזור בו הרשות בידו כיצד כגון דאמר לה מנה זה -- דאלמא רישא דקתני "רצה אחר לחזור בו הרשות בידו" בשהיה מנה חסר הוא ואפילו הכי קתני רצה לחזור דמשמע דצריכין לחזור בהן. ועוד, מדקאמר הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך רישא במנה סתם, השתא במנה סתם לא הוו קדושי, במנה זה מיבעיא?! -- אלמא רישא וסיפא בחד דינא קא מיירי. דאי אמרת רישא בדינא דחזרה וסיפא בדין קדושין בטלים מעצמו - מאי קאמר, הא ודאי איצטריך לאשמועינן הני תרתי גווני דהאי דינא לחוד והאי דינא לחוד.
ומסתברא דהכי פירושו: פרושי קא מפרש כיצד כגון דאמר לה מנה זה ומנה שלם בידו והיה מונה והולך ונמצא כולו מנה בידה חסר דינר לומר שעדיין לא הספיק למנות וליתן לה - רצה אחד מהם לחזור, הרשות בידו. אבל אם היה מנה שבידו חסר דינר ואמר לה התקדשי לי במנה זה - אינה מקודשת כלל. והכי נמי מסתברא ה"ק דמרישא דקתני דבמנה סתם יכולין לחזור בהם עד שישלם כוליה מנה שמעינן דכל שכן כשאמר לה מנה זה ונמצא חסר דינר שאינה מקודשת כלל, דמה טעם אמרו במנה סתם דיכולין לחזור בו דבכולה מנה דוקא מיקדשא ולאו על מנת שאתן לך מנה קאמר. אם כן, כל שכן כשאמר לה מנה זה שבאותו מנה דוקא הוא מקדשה ובשנמצא מנה חסר דינר אינה מקודשת ואפילו לכשישלים.
וכן שנויה בתוספתא ( ? ? ): התקדשי לי במנה זה ונמצא חסר דינר-- אינה מקודשת. היה בו דינר רע-- יחליף. היה מונה ומשליך לתוך ידה ראשון ראשון-- יכולה היא שתחזור בה עד שעה שיגמור. וכתבה רבינו אלפסי בהלכות.
ומדברי ר"ח גם כן נראה שהוא מפרש דלאו כולה סיפא פירושא דרישא אלא מנה זה בלבד. דסיפא הוי פירושא דרישא כלומר כיצד כגון דאמר לה מנה זה ואחר כך השמיענו דין אחר דהיינו שנמצא בו דינר רע או שהוא חסר דינר. ונכון הו. וזה לשון הרב ז"ל: פרושי קא מפרש והכי קתני רצה אחד מהם לחזור אפילו בדינר אחרון הרשות בידו. כיצד? כגון דאמר התקדשי לי במנה זה. וכן אם נמצא מנה חסר דינר וכולי.
רב אשי אמר מונה והולך שאני דדעתיה אכוליה מנה: כלומר לעולם במנה סתם, ואפילו הכי כיון דמונה והולך - דעתה להתקדש בכוליה מנה ולקבלו כולו מחמת קדושין ולא מחמת תנאי. ודר' אליעזר כשלא היה מונה והולך. אבל אמר מנה זה אפילו בשאינו מונה והולך-- אינה מקודשת, עד שיתן כוליה מנה. ואם רצה אחד מהן לחזור הרשות בידו.
אבל הרב אלפסי כתב והני מילי דאמר מנה סתם אבל אמר מנה זה והיה מונה והולך ורצה אחד מהן לחזור בו - אפילו בדינר האחרון - הרשות בידו.
לעולם דלא שוי' ה' סלעים וכגון דקבל' עליה כהן כי הא דרב כהנא כו' אמר רב אשי לא אמרן אלא רב כהנא דגברא רבה הוא ומבעי ליה סודרא. פי' וקי"ל ודאי דשוה חמש לדידי' אבל לכ"ע דלא שוי' לי' לא ואע"ג דקבלי' עליה לאו לאו כל כמיניה. ושמע' מהכ' שהמוכר חפץ לחבירו בשיתא ובשוק לא שוי אלא חמשה אי להאי לוקח שוי שיתא אין בו משום אונאה דבתר דידיה אזלינן כי היכי דחשבינן ליה הכא דשוי חמש סלעים. מיתו בדשוי' לזבונא שיתא כי אורחיה אבל אי לדידיה לא שוי' אלא מפני שהוא דחוק בדבר הא ודאי קציצה מתוך הדחק לא שמה קציצה ואפילו נתן לו הדמים חוזר וגובה אותם ממנו והכי מוכח ביבמות דאמרינן בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאינו הגון לה אתא לקמי' דאביי ואמר ליה חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז לבתר דחלץ לה אמר לה אביי זיל הב ליה פי' דאע"ג דבכל תנאין דעלמא בנותן גט או מוכר דבר על תנאי אין כופין איתו לקיים תנאו אלא אם קיים תנאו הוי גט והוי מכר ואם לאו אינו גט ואינו מכר כגון האומר הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז הכא שאני דכיון דאין תנאי בחליצה לא חשיב הא כתנאי אלא כשכירות ששוכרת אותו שיחלוץ לה בשכר מאתי' זוז ומ"ה א"ל אביי זיל הב ליה שכירותו וא"ל רב פפא ולימא ליה משטה אני בך מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה (עוברת) [מעברא] לפניו וא"ל טול דינר זה והעבירני אין לו אלא שכרו אלמא אמר לו משטה אני בך הכא נמי שכירות מרובה הוא שהאי יבם זה אינו הגון לה והתורה השיאתן עצה לחלוץ כדכתיב ודברו אליו מה שקצצה עמו לתת לו בשכר החליצ' מאתי זוז הויא קציצה התוך הדחק ואינה חייב' בו:
ושמעינן מינה שכל המתנה בשכירות יותר מכדי דמים מפני האונס ודוחק השעה שלו יכול לומר משטה אני בך. ומכאן ללוקח סמנין הרבה בדמים יקרי' מפני חולי הדוחק דלא מחייב אלא בדמיהן וכן כל כיוצא בזה. ומיהו אם התנה בשכר הרופא הרבה חייב ליתן לו שחכמתו מכר לו ואין לו דמים וכ"כ אדונינו הרמב"ן ז"ל. וכן שמעתי מפי מורי
א"ר אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת בדינר וישלים. פירוש ואם לא השלים אינה מקודשת אבל אם השלים או שמחלה לו מקודשת דמחילה כהאי גונא חשובא כנתינה דלהנאתה איכוון וכדכתיב' בגיטין ומסתברא שכופין אותו להשלים או לפטור אותה ושלא יעגן אותה ואמרינן לזה או כנוס או פטור:
מיתיבי התקדשי לי במנה כו'. עד הכי נמי מסתברא דאי ס"ד רישא במנה סתם וסיפא במנה זו השתא במנה סתם לא הוה קידושי במנה זו מבעיא. פי' ולמה לי' למתני סיפא דהא מרישא שמעינן לה. איכא למידק דהא רישא וסיפא דינים חלוקים הם דאלו ברישא בעי חזרה וכל כמה דלא חזרו בהם הוה קדושין כשישלים לדברי הכל וכדקתני בהדיא ורצה אחד מהם לחזור אפילו בדינר האחרון הרשות בידו ואלו בסיפא כיון דזה אינה צריכה לחזור בפי' אלא כיון שנמצא מנה חסר דינר לא הוה קידושי' והיינו דקתני סיפא אינה מקודשת ולא קתני חזרה בה וכיון שדיניהן חלוקי' היאך אפשר דלא לתני סיפא לאשמיעינן דלא בעי' חזרה ומסתמא לא הוה קדושין. ונראה שזה הזקיקו לרש"י לפ' במנה זו מבע' דמצי לחזור דאלמא בסיפא נמי בעי חזרה ולא נהיר'. ורבינו הגדול ז"ל תירץ דבשלמא אי אמרת דבמנה סתם הוה קדושין להכי איצטרך סיפא למתני דבמנה זו אינה מקודשת מאליה לאפוקי מרישא אלא אי אמרת דרישא במנה סתם ואפ"ה יכולה לחזור בו למה ליה למתני בסיפא דבמנה זו אינה מקודשת דפשיטה מילתא דכיון דבמנה סתם יכולה לחזור בו דבמנה זו אינה מקודשת מאליה ולא בעיא חזרה ונכון היא. ורבינו נר"ו פירש דהשתא אליבא דמקש' קא אמרינן דלא מפליג בין מנה סתם למנה זה ולכן קאמרי דלדבריו ברישא היה סגי דאע"ג דברישא בעיא חזרה התם מפני שהמנה שלם והוא בא ומשלימו לה וכיון שכן בהא ודאי אפי' במנה זה צריכה חזרה שאם לא חזרה בה בדינר האחרון הרי קבלה המנה ונתקדש' אבל בסיפא שאין המנה שלם וכדקתני שנמצא חסר דינר דינא הוא ודאי דבין במנה סתם בין במנה זה לא הוה קדושי מסתמא ולא בעיא חזרה ואם כן למה ליה לתנא למתני סיפא במנה זה דהא לדבריו ה"ה והוא הטע' למנה סתם וזהו הנכון:
לא צריכא דנפיק ע"י הדחק. פי' ואע"ג דמנה חשיב מיהת כיון דנפיק כלל מ"מ כיון דלא נפיק אלא ע"י הדחק אין לה לקבלו ממנו כשם שאין למוכר או למלוה דעלמא לקבלו כדכתיבנא פ' הזהב
אמר רבא אמר רב נחמן אמר לה התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליהם אינה מקודשת מ"ט מנה אין כאן. י"מ אותה אפילו כשנתחייב לה במנה בקנין כראוי או שזיכה לה במשכון מנה שאמר לה זכי בו לשעבוד למנה וקנתה אותו אין כאן משכון דהא לא מטי השתא לידה שום הנאה לא מן המנה ולא מן המשכון שהרי אינו מקדשה בגופו של משכון והויא ליה כי הלואה דלא הוי בעין דלא מקדשא ביה והאי דאמר כיון דמנה אין כאן שאין כאן מנה בעין משכון לא מהני לקדשה בו והרי זה נוטל משכונו ממנה ואע"ג דבמלוה דאחרי' מקודשת כל היכא דסמכה דעתה דלא מצי מחיל ללוה דיליה התם כיון שזכתה במלוה נפיק ממונא מיניה דהא נפיק שעבוד' דלוה מיניה וזכיא ביה איהי אבל שעבוד דידיה שנתחייב לה בקנין או בשטר דלא נפיק מיניה כלום הויא ליה כמקדש במלוה שאינה מקודשת וה"ה במכר שלא קנה כשם שאינו נקנה במלוה כדאיתא לקמן והיינו דקאמר דכיון שבא לקדשה במנה ואינה מתקדשת בו דה"ל מלוה אין המשכון כלום ולהכי אמרי' מנה אין כאן משכון אין כאן. וכן בעובדא דאמתא דאמרינן פריטי אין כאן נסכא אין כאן. מהאי טעמא הוה דחשבינן ליה כקונה במלוה שלא קנה. ולהאי פירושא לא אתי שפיר לישנא דמשכון אין כאן וטעמא דמילתא נמי לא מיחוור שתהא דין זו כדין מלוה שהיא תחת ידה קודם לכן. ועיקר הפי' בזה כפי' הראב"ד ז"ל שאין משכון חל ומשתעבד אלא כשקד' לו חיוב הממון שלוה ממנו או שנתחייב לו בקנין כראוי דהשתא מקני משכון לשעבוד אותו חיוב אבל הכא שלא נתחייב לה במנה ובאמיר' בעלמא הוא שאמר לה שתתקדש לו במנה כיון שלא זכת' במנה ולא נתחייב לו בו באמירתו משכון דיהיב על ההוא מנה לאו כלום הוא וכן הדין במכר ובכל דבר כגון שאמר לחברו אתן לך מאתים זוז והרי לך משכון עליהם לא זכה כלל ונוטל ממנו משכונו וכן כל שהתנו ביניהם תנאי בדברים ונתנו משכון על אותם דברים לא זכו אבל אם נתחייב לה מנה בקטן וחזר וקדשה בו או שלוקח ממנו שדה אשה מקודשת ושדה מכור' ואם נתן המשכון על אותו מנה זכת' בו דהא איכא הנאה דשויא פרוטה להתקדש בו והשתא אתי שפיר לישנא דאמרינן מנה אין כאן משכון אין כאן כלומר כיון דמנה אין כאן שלא זכתה במנה אין כאן תורת משכון ולא זכתה בו הא אלו אמר לה זכי במשכון זה שיעור מנה והתקדשי לי בזו ומשכה אותו זכתה בו לשיעור מנה אלא שיכול לסלקה בדמים וכיון שזכתה בו הרי היא מתקדשת בו. וזה נכון וברור ואין בו בית מיחוש וכן פר"י ז"ל:
מהדורות תנינא, תליתאה ורביעאה:
מתוך: תוספות רי"ד/קידושין/פרק א (עריכה)
ואינו נקנה בתורת חליפין גם זה כך הוא פירושו כדפרישי' גבי אשה אבל אם נותן לו סודר ששוה כל דמיו היינו שוה כסף ובעל עניין שנותן לו קונה אותו:
דרב כהנא שקל סודרא מבי פדיון הבן. קשיא לי דהכא מוכח דהוה כהן ובפ' הזרוע אמרי' רב כהנא אכיל בעבור אשתו אלמא לא כהן הוה. וי"ל דתרי רב כהנא הוו חד בימי רב ורבי יוחנן וחד בימי רב אשי הראשון היה כהן:
אמר ר' אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר ה"ז מקודש' וישלים כו'. פי' ר' אלער אליבא דרב הונא אמר למילתיה דאי לרב יהודה האמ' לקמן בפ' שלישי דאינה מקודשת אלא לכשיתן ואם פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודשת לשני:
והא מדסיפא במנה זה רישא במנה התם. פי' ואמר לן תנא בין אם אמ' לה במנה סתם והיה מונה לה והולך חוזרין אפילו בדינר אחרון ובן אם אמר לה במנה זה ונתנו לה ונמצא חסר דינר מינה מקודשת:
כיצד כיון דאמר לה במנה זה אף על פי שאין לשון הסיפא דומה ללשון הרישא פירוש דרישא הכי קאמר מה שאמרתי דיכולין לחזור אפילו בדינר אחרון כגון דאמר במנה זה שהאומר במנה זה ונתנו ביד האשה אם נמצא חסר דינר אינה מקודשת נתרצת אלא במנה וגם בשמונה והולך אינה מתרצת אלא במנה והילכך אינם נגמרים הקדושין אלא בדינר האחרון:
מתוך: תוספות ר"י הזקן/קידושין/פרק א (עריכה)
עגל זה לכהן קאמר שיקח העגל או הטלית בדמי פדיון בנו:
ומבעי ליה סודרא וכן נמי עגל וטלית לכל אדם שהרי לכל אדם הן צורך אבל טלית אינו צריך לכל אדם ולא מצי למימר לדידי שוה לי אלא מדבר שהוא צריך לו שפעמים שאדם קונה אותם יותר משווייהם מפני הצורך:
ה"ז מקודשת. מיד כשנתן לה הדינר ואינה יכולה לחזור בה דהו"ל כמאן דאמר לה הרי את מקודשת לי בדינר על מנת שאשלים לך מנה ומיהו אם לא השלים לה המנה א"צ גט שהרי לא השלים תנאו נמצא שהוא יכול לחזור בו והיא אינה יכולה לחזור בה. וה"ה אם נתן לה פרוטה מקודשת וישלים לה המנה. ואורחא דמילתא נקט שמי שרוצה למנות מנה אינו מונה לו בפרוטות אלא בדינרין שמקצר חשבונו. ודינר הוא כמו פשוט של כסף וא"ו מעות כדמפרש לקמן (דף י"ב) ואיכא מ"ד שאע"פ שלא השלים לה המנה צריכה גט וטעות הוא בידם דמאי בין תנאי זה לשאר תנאים:
במנה זה משמע כל המנה ולא חלו הקדושין עד שהגיע בידה כל המנה אבל במנה סתם אפי' מונה והולך מקודשת בדינר הראשון שנתן לה:
רב אשי אמר אפי' במנה סתם אם היה מונה והולך אינה מקודשת עד שהגיע בידה כל המנה והאי ברייתא סתם איירי ומהא מילתא פליג אם ההיא אוקימנא כר' אלעזר כמו שנפרש לקמן:
דידעה ביה שהכירה אותו ומחלה אותו הדינר שמעינן מהא דאע"ג דאמרי' דקדושין לא ניתנו לימחל היינו דבעינן (שיש לה) ויתן לה שוה פרוטה ואפי' אמרה הריני כאילו קבלתיה אינו מועיל אבל אם אמר לה התקדשי במאה דינרים יכולה היא למחול מקצתם הואיל ומגיע בידה פרוטה:
בלילה. ולא הכירתו:
ביני זוזי. שלא ראתו:
היינו [דינר] של נחשת והיכי תני מקודשת:
על ידי הדחק משום הכי מקודשת שהרי יכולה להוציא בדוחק ומיהו יחליף אותו הואיל ואינה יכולה להוציאו בלא טורח ב):
תוספתא תבעו זה את זה האיש תבע תחלה ואמר לה קבל הקדושין. ואם האשה תבעה תחלה שאמרה לו תני לי קדושין וקדשו סתם הואיל ותבע האיש תחלה והיא אמרה לו כבר שלא תתקדש לו אלא במאתים ודאי על מנת ליתן מאתים קדש ומנה או מאתים סתם הוא זה ומקודשת מה שנתן לה והוא ישלים המאתים מיהו אם אינו רוצה להשלים אינה מקודשת כדפרישנא לעיל גבי ההיא דרבי אלעזר. תבעו זה את זה. אם המוכר תבע ואמר לו קנה החפץ (ונתנו לו) [יעשו דברי לוקח] אם הלוקח תבע ואמר לו תן לי החפץ ובא ומשכו [יעשו דברי מוכר] ע"כ התוספתא פ"ב:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה