שולחן ערוך אבן העזר כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן כט | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

שצריך ליתן הכסף במתנה שלימה, ודין המקדש במשכון או במנה ונמצא חסר או רע
ובו עשרה סעיפים:
אבגדהוזחטי

סעיף א[עריכה]

האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי בדינר זה על מנת שתחזירהו לי", אינה מקודשת:

הגה: אבל האשה שנתנה לאחד מתנה על מנת להחזיר לה לאחר ל' יום, כדי לקדשה בה תוך ל', ונתן לה תוך ל' לקידושין, הוי מקודשת (תשובת הרא"ש כלל ל"ה). יש אומרים דאם נתן לה מתנה על מנת להחזיר ואמר לה: "בהנאה זו שאת נהנית תוך הזמן הרי את מקודשת לי", הוי קידושין (ר' ירוחם):

סעיף ב[עריכה]

אמרה לו: "תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך", ונתן לו ואמר לה: "הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך", הרי זו מקודשת:

הגה: ואם היו עסוקים באותו עניין, אף על פי שנתן סתם בציוויה הרי זו מקודשת (ב"י בשם ר"י). וכל זה דווקא שהיא התחילה לומר: "תן מנה לפלוני", אבל אמר לה הוא תחילה והיא אומרת: "תן לפלוני" – (עיין לקמן סימן ל' סעיף ח'). אמרה לו: "הלוה מנה לפלוני ואתקדש אני לך", והלוה לפלוני ואמר לה: "הרי את מקודשת בו", הוי קידושין כמו במתנה. אבל אם הרויח זמן מלוה על פיה וקידשה בו, אינה מקודשת (ב"י בשם הרשב"א):

סעיף ג[עריכה]

אמרה לו: "תן דינר לפלוני ואתקדש אני לו", ונתן לו, וקידשה אותו פלוני ואמר לה: "הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שקיבלתי כרצונך", הרי זו מקודשת:

סעיף ד[עריכה]

אמרה לו: "הילך מנה ואתקדש אני לך", נתבאר בסימן כ"ז:

סעיף ה[עריכה]

אמר לה: "הילך דינר משלי והתקדשי לפלוני", ואותו פלוני עשאו שליח, או שלא עשאו שליח ואמר לה אותו פלוני: "התקדשי לי במנה שנתן ליך פלוני", הרי זו מקודשת:

סעיף ו[עריכה]

אמר לה: "התקדשי בדינר", ונתן לה משכון עד שיתן הדינר, אינה מקודשת:

הגה: וכל שכן אם נתן לה שטר על הדינר, דלא הוי קידושין (הגה"מ פ"ה בשם הרשב"א). אמר לה: "הרי את מקודשת לי בדינר ותזכה בו בגוף המשכון שאני נותן לך על זה", הרי זו מקודשת (ר' ירוחם נתיב כ"ג):

סעיף ז[עריכה]

האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי בק' דינרים", ונתן לה אפילו דינר אחד, הרי זו מקודשת משלקחה הדינר, והוא ישלים לה השאר, שזה כמו שאמר: "הרי את מקודשת לי בדינר זה על מנת שאתן לך ר' זוז", שהיא מקודשת לו מעכשיו. והוא הדין אם חסר דינר אחד או שהיה רע (הרא"ש והרמב"ן), ויש חולקין (הרשב"א). במה דברים אמורים? כשאמר לה "בק' דינרין" סתם; אבל אם פירש ואמר לה: "הרי את מקודשת לי בק' דינרין אלו", והתחיל למנות לתוך ידה, ויש אומרים דבחדא מינייהו, כגון שאמר "ק' דינרין אלו" או שמתחיל למנות (הרא"ש והטור), אינה מקודשת עד שישלים לה, ואפילו בדינר האחרון שניהם יכולים לחזור זה בזה; אלא אם כן אמר לה: "דינר החסר יהא עלי במלוה" ונתרצתה. וכן אם נמצא מנה חסר דינר, או נמצא מהם דינר נחושת ולא הכירה בו תחילה, אינה מקודשת ויכולין לחזור בהן (דעת רש"י) (ויש אומרים דאפילו בלא חזרה אינה מקודשת (הר"ן פ"ק דקדושין) עד שיאמר לה אחר כך "התקדשי בזה" ושתקה). ואם יכולה להוציא על ידי הדחק, הרי זו מקודשת:

סעיף ח[עריכה]

האומר לאשה: "התקדשי לי בדינר זה על מנת שאשלים ליך מנה", והיא אומרת: "על מנת שתשלים לי ר'", והלך זה לביתו וזו לביתה ולא הסכימו ביניהם, ואחר כך תבעו זה את זה וקידשו ונתן לה הדינר, אם האיש תבע את האשה, יעשו דברי האשה וישלים לה ר'; ואם האשה תבעה את האיש, יעשו דברי האיש ולא ישלים אלא מנה:

סעיף ט[עריכה]

האומר לאשה: "התקדשי לי בכוס זה", אם היה מלא מים הרי זו מקודשת בו ובמה שבתוכו, דמצטרפו לשוה פרוטה. ואם היה מלא יין, הרי זו מקודשת בו ולא במה שבתוכו. ואם היה מלא שמן, הרי זו מקודשת במה שבתוכו ולא בו, לפיכך אם לא היה בשמן שוה פרוטה הרי זו מקודשת בספק, ואם היה בשמן שוה פרוטה הרי זו מקודשת ודאי. ויש חולקים ואומרים: במים, בו ולא במה שבתוכו, וביין, במה שבתוכו ולא בו, ובשמן או בציר דגים, בו ובמה שבתוכו:

סעיף י[עריכה]

היו לו מיני כלים או מיני מאכל או שאר כל דבר, ואמרה לו: "תן לי מעט מאלו", ואמר לה: "אם אתן ליך תהיה מקודשת לי?" אם אמרה "הן" ונתן לה, הרי זו מקודשת. אבל אם אמרה לו: "תן לי מהן" או "השלך לי" או דברים שענינם "לא תשחק עמי בדברים אלו אלא תן לי בלבד" ונתן לה, אינה מקודשת:

הגה: ואם אמר לה בשעה שהוא נותן לה: "הרי את מקודשת לי" וקבלה, מקודשת (טור בשם הרא"ש). ואם [צ"ל לא. ט"ז] קבלה בשתיקה, רק חזרה ואמרה: "תן לי" או "השלך" וכיוצא בזה, אינה מקודשת (כך משמע מדברי הרא"ש). וכל זה בהתחילה היא לומר: "תן לי מעט"; אבל אם התחיל הוא לדבר: "אם אתן לך תתקדש לי?" ואמרה לו בלשון שחוק "הן" וקבלה ממנו, הוי ספק קידושין (סברת הר"ן).

וכן אם היה שותה יין, ואמרה לו: "תן לי כוס אחד", ואמר לה: "אם אתן לך הרי את מקודשת לי בו?" ואמרה: "השקני" (או "תן") והשקה אותה, אינה מקודשת, שאין הדברים נראים אלא "השקיני בלבד ולא תשחק עמי בדבר אחר". ואם אמר בשעה שנתנו לה: "הרי את מקודשת לי" וקבלה, מקודשת: