רמב"ם הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר זרעים · הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין · פרק אחד עשר | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה


ספר המצוות עשה פ: "המצוה לפדות בכור אדם בכסף"

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

מצות עשה לפדות כל איש מישראל בנו שהוא בכור לאמו הישראלית שנאמר כל פטר רחם לי ונאמר אך פדה תפדה את בכור האדם.

הלכה ב[עריכה]

ואין האשה חייבת לפדות את בנה שהחייב לפדות את עצמו הוא שחייב לפדות את בנו עבר האב ולא פדהו כשיגדל יפדה את עצמו.

הלכה ג[עריכה]

היה הוא לפדות ובנו לפדות יפדה עצמו תחלה ואחר כך בנו ואם אין לו אלא כדי פדיון אחד יפדה עצמו.

הלכה ד[עריכה]

היה בנו לפדות והגיע עת לעלות לרגל ואין לו כדי לזה ולזה פודה את בנו ואח"כ עולה לרגל שנאמר כל בכור בניך תפדה ואחר כך ולא יראו פני ריקם.

הלכה ה[עריכה]

הפודה את בנו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן וחוזר ומברך שהחיינו ואח"כ נותן הפדיון לכהן ואם פדה עצמו מברך לפדות הבכור ומברך שהחיינו.

הלכה ו[עריכה]

מצוה זו נוהגת בכ"מ ובכל זמן ובכמה פודהו בחמש סלעים שנאמר ופדוייו מבן חדש תפדה בין בכסף בין בשוה כסף מן המטלטלין שגופן ממון כענין השקלים לפיכך אין פודין בקרקעות ולא בעבדים מפני שהן כקרקעות ולא בשטרות לפי שאין גופן ממון ואם פדהו בהן אינו פדוי.

הלכה ז[עריכה]

כתב האב לכהן שהוא חייב לו ה' סלעים חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי נתן לו כלי שאינו שוה בשוק ה' סלעים וקבלו הכהן בה' סלעים הרי בנו פדוי נתן ה' סלעים לעשרה כהנים בין בבת אחת בין בזה אחר זה יצא.

הלכה ח[עריכה]

רצה הכהן להחזיר לו הפדיון מחזיר ולא יתן לו הוא ודעתו שיחזיר ואם עשה כן והחזיר לו אין בנו פדוי עד שיגמור בלבו ליתן לו מתנה גמורה ואם רצה הכהן אחר כך להחזיר יחזיר וכן אם פירש ונתן לו על מנת להחזיר הרי בנו פדוי.

הלכה ט[עריכה]

כהנים ולוים פטורים מפדיון הבן מקל וחומר אם פטרו של ישראל במדבר דין הוא שיפטרו עצמן.

הלכה י[עריכה]

ישראל הבא מן הכהנת ומן הלויה פטור שאין הדבר תלוי באב אלא באם שנאמר פטר רחם בישראל.

הלכה יא[עריכה]

לויה המעוברת מעכו"ם בנה פטור וכהנת המעוברת מעכו"ם בנה חייב שהרי נפסלה אמו מן הכהונה בבעילת העכו"ם.

הלכה יב[עריכה]

כהן שנולד לו בן חלל מת האב בתוך שלשים יום הבן חייב לפדות את עצמו שלא זכה האב בפדיונו מת אחר ל' יום אינו חייב הבן לפדות את עצמו שהרי זכה האב בפדיונו.

הלכה יג[עריכה]

השפחה שנשתחררה וכותית שנתגיירה כשהן מעוברות וילדו אף על פי שהורתו שלא בקדושה הואיל ונולד בקדושה חייב שנאמר פטר רחם בישראל והרי פטר ורחם בישראל אין ידוע אם קודם שנתגיירה ילדה או אחר שנתגיירה ילדה המוציא מחבירו עליו הראיה.

הלכה יד[עריכה]

הכותית והשפחה שילדו ואח"כ נתגיירו ונשתחררו וילדו ולד אחר הרי זה פטור שנאמר פטר רחם ואין זה פטר רחם וכן הבא אחר הנפלים כל נפל שאמו טמאה לידה הבא אחריו אינו פטר רחם וכל נפל שאין אמו טמאה לידה כמו המפלת כמין דגים וחגבים או המפלת יום ארבעים וכיוצא בהן הבא אחריו בכור לכהן וחייב לפדות.

הלכה טו[עריכה]

חתך העובר במעיה והוציאו אבר אבר הבא אחריו אינו פטר רחם בן שמנה חדשים שהוציא ראשו והוא חי והחזירו ומת וכן בן ט' שמת ויצא ראשו והחזירו ואחר כך יצא אחיו וילדה זה שילדה אינו פטר רחם שהרי נפטר בראשו של ראשון ומשתצא פדחתו פוטר הבא אחריו.

הלכה טז[עריכה]

יוצא דופן והבא אחריו כדרכו שניהם פטורים הראשון לפי שלא יצא מן הרחם והשני מפני שקדמו אחר.

הלכה יז[עריכה]

מאימתי יתחייב בפדיון משישלים שלשים יום שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה מת הבן בתוך ל' ואפילו ביום ל' וכן אם נעשה טריפה אינו חייב בחמשה סלעים ואם הקדים ונתן לכהן יחזיר לו הפדיון [ואם מת אחר ל' יום חייב בפדיון] ואם לא נתן יתן.

הלכה יח[עריכה]

מי שפדה בנו בתוך ל' יום אם אמר לו מעכשיו אין בנו פדוי ואם אמר לו לאחר ל' יום בנו פדוי ואע"פ שאין המעות קיימין לאחר ל' יום.

הלכה יט[עריכה]

מי שהוא ספק אם חייב בפדיון או לא ה"ז פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה מת האב בתוך ל' יום הרי הבן בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה מאביו שפדהו קודם שימות מת האב לאחר ל' יום הרי הוא בחזקת פדוי עד שיודיעוהו שלא נפדה.

הלכה כ[עריכה]

מי שלא בכרה אשתו וילדה זכר ונקבה ואין ידוע אי זה מהן יצא ראשון אין כאן לכהן כלום ילדה שני זכרים אף על פי שאין ידוע אי זה מהן הבכור נותן ה' סלעים לכהן מת אחד מהן בתוך ל' יום פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה מת האב בין בתוך שלשים יום בין אחר שלשים יום בין שלא חלקו האחים בין שחלקו ינתן מן הנכסים ה' סלעים לכהן שכבר נתחייבו הנכסים.

הלכה כא[עריכה]

שתי נשיו שלא בכרו וילדו שני זכרים נותן עשר סלעים לכהן מת אחד מהן בתוך ל' יום אם לכהן אחד נתן יחזיר לו ה' סלעים ואם לשני כהנים נתן אינו יכול להוציא מהן שהרי לא ציין פדיון זה על בן זה וכל אחד מהן יוכל לומר החזיר מחבירי.

הלכה כב[עריכה]

שתי נשיו שלא בכרו שילדו זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה נותן ה' סלעים לכהן שא"א שלא יהיה זכר אחד מהן פטר רחם.

הלכה כג[עריכה]

ילדו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות ואין ידוע אי זה נולד ראשון אין כאן לכהן כלום שאני אומר נקבה נולדה תחלה ואחריה זכר.

הלכה כד[עריכה]

שתי נשיו אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים ונתערבו נותן חמש סלעים לכהן מת אחד מהם בתוך שלשים יום האב פטור מת האב ינתן מן הנכסים חמש סלעים.

הלכה כה[עריכה]

ילדו זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום שאני אומר זו שלא בכרה ילדה נקבה תחלה ואחריה זכר וזו שבכרה ילדה זכר.

הלכה כו[עריכה]

שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו ב' זכרים ונתערבו זה נותן ה' סלעים וזה נותן ה' סלעים נתנו ואח"כ מת אחד מן הבנים בתוך ל' יום אם לשני כהנים נתנו אינן יכולין להוציא מידן ואם לכהן אחד נתנו כותב אחד מהן לחבירו הרשאה וילך זה בהרשאה ויחזיר מן הכהן חמש סלעים.

הלכה כז[עריכה]

ילדו זכר ונקבה ונתערבו האבות פטורין והבן חייב לפדות את עצמו וכן מבכרת שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון שניהן פטורין והבן חייב לפדות את עצמו.

הלכה כח[עריכה]

ילדו שתי נקבות וזכר או שתי נקבות ושני זכרים אין כאן לכהן כלום.

הלכה כט[עריכה]

שתי נשים של שני אנשים אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים זה שלא בכרה אשתו נותן חמש סלעים לכהן ילדו זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום.

הלכה ל[עריכה]

ילדו שני זכרים ונקבה זה שלא ביכרה אשתו נותן חמש סלעים שלא נפטר אלא בשני ספיקות אם אשתו ילדה זכר בלבד חייב ואם היא ילדה הזכר והנקבה חייב אא"כ ילדה נקבה תחלה והואיל והדבר רחוק יתן פדיונו.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.