בימי עזרא ונחמיה חגגו בני ישראל את חג הסוכות, ובין השאר: (נחמיה ח טו): "ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר: 'צאו ההר, והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת , לעשת סכת ככתוב".

עץ שמן הוא עץ אורן .

הדס הוא השיח שנקרא בימינו "הדס שוטה" (הדס פשוט), והעלים שלו מסודרים בזוגות (ע"פ רב חסדא, תלמוד בבלי, סוכה יב.) ;

עץ עבות הוא השיח שנקרא בימינו "הדס משולש", והעלים שלו מסודרים בשלשות, דבר שנותן לו מראה עבה יותר.

1. חמשת המינים שימשו לבניית הסוכה, ובייחוד לעשיית הסכך (ע"פ תלמוד בבלי, סוכה לז. ) . ישנן כמה ראיות לכך:

• בפסוק כתוב בפירוש: "והביאו... לעשות סוכות ככתוב".
• הפסוק מדגיש שיש לקחת את העלים - " עלי זית ועלי עץ שמן..." ולא מדבר על ענפים, כיון שהסיכוך והצל נעשה ע"י העלים, אם יורידו את העלים מהענפים לא יהיה צל (אלא אם כן ישימו הרבה ענפים), הענפים רק מחזיקים את העלים שלא יפלו.

אם אין קשר בין חמשת המינים הללו לבין ארבעת המינים שנזכרו בתורה, מדוע הביאו דווקא חמישה מינים אלו, ולמה היה חשוב לציין את שמותם?

1. ייתכן שאלו המינים שעליהם מתאימים ביותר לסיכוך, והמנהיגים פשוט נתנו לאנשים עצה טובה, אלו עלים לקחת.

2. חז"ל למדו מכאן, שמותר לסכך את הסוכה בכל מין צמח, ולא רק בארבעת המינים שנזכרו בתורה, והכריעו כך בויכוח בין רבי מאיר לבין רבי יהודה: ""בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ... - סוכה של כל דבר, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: אין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב; והדין נותן: ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים אינו נוהג אלא בארבעת מינין, סוכה שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא בארבעת מינין?! אמרו לו:... בעזרא אומר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב!..."" (תלמוד בבלי, סוכה לז.). אם כך, ייתכן שהמנהיגים רצו להבהיר לבני ישראל, שמותר להם לקחת עלים מכל עץ שהם מוצאים על ההר, ולא דווקא מהמינים הכתובים בתורה.

3. " "הם מצווים להביא מיני עצים הקשורים לשתי מערכות. ארבעת המינים בחג הסוכות שמצוותם היא במשך כל שבעת ימי חג הסוכות, בהקפה סביב המזבח, ושבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל מהם מביאים ביכורים, אותם מניפים על המזבח. ביכורים זוהי מצוה התלויה בארץ, ואת הפירות יש להביא לבית המקדש ולהניף על המזבח. כיון שמדובר בחודש השביעי, עזרא מצוה אותם להביא עלים מעץ התמר ומעץ הזית , משני המינים האחרונים שמבין שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל - " ארץ זית שמן ודבש " (דברים ח, ח), שראשית גדילתם וצמיחתם היא באותה עת. הזיתים עצמם עדיין לא בשלים לביכורים בחודש תשרי, הם מתבשלים לקראת חודש חשון-כסלו, והם המין האחרון מהם מביאים ביכורים עד חנוכה (ביכורים פ"א מ"ו). אך ניתן להביא ענפים ועלים מהם על מנת לסכך בהם. לעומת זאת התמרים בשלים, וניתן גם להביא מהם ביכורים בתקופה זו. כמו כן בעצי התמר ניתן לסכך, והלולב עצמו נלקח מעץ התמר. עזרא קורא להם להביא עצים ממינים שונים. הוא איננו קורא להם להביא כעת פירות ביכורים, ובוודאי שלא מתמרים, שהרי " אין מביאים ביכורים מתמרים שבהרים " (ביכורים פ"א מ"ג). הוא קורא לבנות את הסוכות ממינים הקשורים לארבעת המינים שעיקר הבאתם במשך שבעת ימי החג הוא למזבח לפני ה', וכן ממינים הקשורים לשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל המובאים למקדש כביכורים...:

• ארבעת המינים ללולב נוהגים גם בחוץ לארץ, אך עיקר גידולם ורעננותם בתקופה זו הוא בארץ ישראל (רמב"ם מורה נבוכים ג, מג). הם ניטלים במדינה יום אחד, ובמקדש שבעה ימים, ובהם מקיפים את המזבח.
• שבעת המינים לביכורים נוהגים רק בארץ ישראל, והם מובאים לבית המקדש ומונפים על המזבח.
• סוכה נוהגת בארץ ובחוץ לארץ במשך שבעה ימי החג, ואין שום ענין מיוחד בבניית סוכה בחצרות בית המקדש.

עזרא ונחמיה מחברים בין כל המערכות, כשהחוט המחבר הוא התמר :

• ליבו של עץ התמר הוא הלולב,
• מפירותיו מביאים ביכורים,
• ומענפיו מסככים את הסוכה,

ואת הכל הם מחברים בחגיגה הגדולה שהם עושים בסוכות הפרטיות, בסוכות הציבוריות ובסוכות של גבוה, בחצר המקדש. כדברי המדרש (בראשית רבה מא, א): " תמרה זו אין בה פסולת - תמריה לאכילה, לולביה להלל, חריות לסיכוך ". התמר הוא העץ היחידי המוזכר בפסוק ללא שם נרדף...." " (הרב יהודה זולדן, אמונת עתיך 19 ) .