קטגוריה:משלי ב כ

הפסוק ממשיך את ההסבר, מדוע כדאי לפתח את התבונה: בפסוקים הקודמים (12-19) נאמר שהתבונה עוזרת להינצל מדרך רעים, ובפסוק שלנו נאמר שהתבונה עוזרת ללכת בדרך טובים. ניתן לפרש את ההסבר בשתי דרכים:

1. התבונה מאפשרת לאדם לזהות ולהבחין בין אנשים רעים לטובים, כך שייזהר ולא יילך יחד עם אנשים רעים, אלא רק עם אנשים טובים.

2. התבונה מאפשרת לאדם לזהות ולהבחין בין רע לטוב, כך שלא ינהג בדרך רעה בעצמו, אלא רק בדרך טובה. זו, כנראה, דעתו של רב. בן-דודו, רבה-בר-בר-חנה, הזמין סבלים להעביר ציוד, והם שברו לו חלק מהציוד. רב הורה לו לנהוג לפנים משורת הדין, לוותר להם על הנזק ולשלם להם את שכרם - והסתמך על הפסוק שלנו (תלמוד בבלי בבא מציעא פג.):

אחרי שהאדם ניצל מדרכיהם של האנשים הרעים, הוא יכול להתקדם הלאה וללכת בדרך של אנשים טובים, ובארחותיהם של צדיקים:

• למען תלך בדרך טובים = דרכם של אנשים טובים, שרוצים רק להיטיב לזולת, ואינם פוגעים בזולת גם כאשר זה מותר להם;
• וארחות צדיקים תשמור = דרכם של אנשים צדיקים, שדואגים למלא את חובותיהם כלפי הזולת גם כאשר הזולת אינו ממלא את חובותיו כלפיהם.

לא כל אדם חייב ללכת ב"דרך טובים" וב"ארחות צדיקים"; רוב האנשים, מספיק אם יצליחו להינצל מ"דרכי חושך" ומ"אורחות עיקשים". אולם, מי שיש לו תבונה רבה, והצליח להשיג ארחות יושר וארחות חיים, ראוי שיתקדם לשלב הבא, וילך בדרך טובים ובארחות צדיקים (פירושים נוספים על סיפור זה, ראו בדברי הגר"א והמלבי"ם על פסוקנו, וכן בדברי הרב יעקב שכטר, "דברי יעקב" על פסוקנו, וכן הרב פתחיה מנקין, נחלת אבות ב ה בשם שו"ת עצי ברושים נג).