"כל באיה". כי אין לה בעצמה השארות אחד מהבאים אליה להמשך לפתיותה לא ישוב מהחטאים ההם כי תמיד תתחזק עליו ותמשול בו ותסיתהו לחטא, "ולא ישיגו ארחות חיים" כי ההמשך אל התאוות ימנע האדם מהשתדל במושכלות אשר הדריכ' להשגתם היא דרך החיים, ובזה האופן תהיה התאוה סבה לטעות בעניני התבונה כי היא תמשיך האדם לקיים הדעת אשר לא ינעול הדלת בפניה מהתנהג לפי התאוה. והמשל, כי האיש רב התאוה יבחר לקיים שאין יתברך יודע דבר באלו הענינים השפלים, שאינו משגיח בהם ושאין שם גמול ועונש, ומה שידמה לזה, ממה שלא ימנע האדם מרדוף אחר התאוות. והנה כמו שזכרנו החכמה והתבונה יצילוך מהאשה שזכרנו:
"כל", נגד מ"ש כי שחה אל מות ביתה אמר "כל באיה לא ישובון", שהבא אל הבית לא ישוב משם עוד כי ימות, ונגד מ"ש ואל רפאים מעגלותיה, אמר "כי לא ישיגו ארחות חיים", שלא ידמה כמעגל אחר שע"י הדרך העגולי ישוב אל הארח הישר, כי מן המעגל הזה לא ישיגו ארחות חיים, גם יל"פ שר"ל כל באיה לא ישובון עוד בתשובה, וגם אם ישובו לא ישיגו עוד ארחות חיים, כי תדבק בם דעת מינות ותחמיץ את שכלם כשאור בעיסה שלא ישובו עוד אל ארחות הדת והאמונה, וכן אמרו חז"ל דפריש ממינות מיד מת, כי אם ישאר בחיים ישוב עוד לכסלה:
כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים — פירוש, כל באים אליה לא ישובו בתשובה. או לא ישובו משם, אלא שם תהיה קבורתם.
דבר אחר: כל באיה מוסב אל ביתה האמור למעלה, כלומר: כל באי ביתה.
ולא ישיגו אורחות חיים – שֵם, או תואר.
במסכת עבודה זרה דרשו פסוק זה על המינות: כל באיה לא ישובון, וכי מאחר דלא ישובון, מהיכן ישיגון? אלא הכי קאמר: ואם ישובו, לא ישיגו אורחות חיים. פירוש, מתוך צרתם וכפיית יצרם, וזו גזרת מלך עליהם.
