(בראשית לו יב): "וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו, וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק; אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו"

ע"פ הרמב"ם במורה הנבוכים, הסיפור על הולדת עמלק הוא התכלית של כל הרשימה הארוכה של בני עשו בפרק לו. כל הרשימה הזאת נכתבה בתורה לצורך המצווה של מחיית עמלק : מכיוון שה' ית' רצה לצוות אותנו להשמיד את עמלק, הוא ית' הודיע לנו את הייחוס המדוייק של עמלק, כדי שנדע שעמלק הוא רק נכד אחד מסויים של עשו, ולא נטעה ונשמיד עם אחר.

והרב נחום רבינוביץ' בספרו "מלומדי מלחמה" שואל: אם להלכה עמלק הוא עם מאוד מסויים (כמו שכותב הרמב"ם), אז למה יש כמה רבנים בימינו (ביניהם הרב סולובייצ'יק) שמתייחסים לעמלק כאל מושג כללי, ומכלילים במושג זה גם עמים מודרניים? (בפרט את הנאצים ימ"ש). התשובה שלו היא, שאותם רבנים לא התכוונו בכך לפסוק הלכה (למשל, להלכה אסור להרוג צאצאים של פושעי-מלחמה, בניגוד לדין של מחיית עמלק), ומטרתם העיקרית היתה לנחם את עם-ישראל, ולהבטיח לו, שכשם שה' יתברך הכריז מלחמה על עמלק, ""כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור"" כך גם יילחם בכל האויבים המציקים לעם ישראל וישמיד אותם.

הכתוב לא ציין את שמות נשיהם של בני עשו. אם כך, מדוע ציין את פילגש אליפז?

1. הרמב"ן קישר פרט זה למצוות מחיית עמלק (בהמשך לדברי הרמב"ם למעלה), וציין שהכתוב בא להדגיש את ההבדל בין בני עמלק לבין כל שאר בני עשו: "ויתכן כי בני אליפז החמשה היו ידועים לו, כי הולידם מנשיו; ועמלק, בעבור היותו בן פלגש, לא היה לו שם באחיו, והיה נכלל עם בני עשו בעבור היותו מזרעו.   והוצרך הכתוב לומר כי אמו פלונית, אשר הוא נודע לה, ילדתו לאליפז, אבל איננו בכלל בני עשו, ולא יושב עמהם בהר שעיר, כי בבני הגבירות יקרא לו זרע ולא בבן הפילגש, כי לא יירש בן אמה עם בניו, כמו שעשה אביו. והנה, אנחנו נצטוינו בבני עשו שלא נתעב אותם (דברים כג ח) ולא נקח את ארצם (דברים ב ה), והם כל בניו הידועים לו היושבים בשעיר, כי הם הנקראים "אדום" על שמו; אבל בן הפילגש אינו בכלל בני עשו, ולא עמהם בארצם, ונצטוינו בו בהפך לתעב אותו ולמחות את שמו" ( רמב"ן )

2. אולם רש"י קישר את הפסוק לפסוק המופיע בהמשך הפרק, בפרשת תולדות בני שעיר החורי, (בראשית לו כב): "וַיִּהְיוּ בְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהֵימָם, וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע": "להודיע גדולתו של אברהם, כמה היו תאבים לידבק בזרעו.  תמנע זו, בת אלופים היתה, שנאמר "ואחות לוטן תמנע", ולוטן מאלופי יושבי שעיר היה מן החורים שישבו בה לפנים אמרה איני זוכה להנשא לך, הלואי ואהיה פילגש" ( רש"י )     פילגש = נשואה למחצה .

תולדות עשו ובניו מפורטות גם בתחילת ספר דברי הימים, ושם נאמר, (דברי הימים א א לו): "בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן וְאוֹמָר צְפִי וְגַעְתָּם קְנַז וְתִמְנָע וַעֲמָלֵק".

1. ע"פ הפשט, הפסוק בדברי הימים הוא רק סיכום מקוצר, בראשי-תיבות, של הפסוק שלנו.

2. אולם רש"י פירש שהשינוי בפסוקים מסתיר סיפור שלם: "ובדברי הימים מונה אותה בבניו של אליפז; מלמד שבא על אשתו של שעיר, ויצאה תמנע מביניהם, וכשגדלה נעשית פילגשו, וזהו ואחות לוטן תמנע, ולא מנאה עם בני שעיר שהיתה אחותו מן האם ולא מן האב" ( רש"י ) .

3. ורמב"ן פירש: "ואין דעתי סובלת זה, כי היה ראוי לומר בדברי הימים "ותמנע בתו", ולמה ימנה האשה בבנים? אולי לא יקפיד הכתוב בכך בדבר הידוע, כי מצינו שם ב(דברי הימים א ה כט): "ובני עמרם אהרן ומשה ומרים ובני אהרן נדב ואביהוא וגומר". ואם כן, ראוי שנאמר כי תמנע זאת היא בת אליפז אשר ילדה לו אשת שעיר החורי אחרי מות אישה, והיתה אחות לוטן מן האם, ונשאה אליפז לפילגש, שהעכו"ם מותר בבתו. או נאמר על דעת רבותינו, כי תמנע הנזכר בדברי הימים הוא תמנע האלוף הנזכר למטה (בפסוק מ), שנמנה שם מבני אליפז כאשר נמנה קרח, והוא בן אהליבמה, כי שניהם היו ממזרים נולדו מאחד ונמנים עם בני האחר, כי רחוק שימנה האשה בין הבנים בתוכם. ועל דרך הפשט, יש לחשוב בו כי תמנע פילגש אליפז, אחרי לידתה את עמלק, ילדה בן ותקש בלדתה ותמת ותקרא את שמו תמנע בעבור הזכיר שמה, ואביו אליפז קרא לו קרח, ולא הזכיר הכתוב הבן הזה לתמנע אמו כדי שלא יאריך, כי הכונה היתה למנות עמלק בפני עצמו. אבל בני אליפז שבעה היו, ומנה הכתוב האלופים דרך מעלתם. על כן הקדים קנז וקרח לגעתם. ואני עוד סובר בכתוב הזה, מה שאמרו רבותינו בשלשים ושתים מדות (מדה יא) שהאגדה נדרשת, אמרו: סדור היה ראוי להיות אלא שנחלק, שנאמר (דברי הימים ב ל יח) כי מרבית העם וכו', וגם רודפי הפשט יאמרו כן בפסוקים אחרים, וכן זה יאמר "בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז ותמנע", וחזר ואמר "היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק" ולא הזכיר שם הפילגש. והאמת, שהיא אחות לוטן תמנע, והיא הסבה שלא הזכיר שמה, כי לא רצה לאמר שני פעמים "ותמנע" לזכר ולנקבה. והנה בני אליפז שבעה, והם האלופים הנזכרים לו, אבל החליפו שם זה הקטן בעבור היות שמו כשם הפילגש שלא יחשב כבנה וקראוהו "קרח" בעלותו למעלת אלוף. ורבי אברהם אמר כי קרח בן אהליבמה אשת עשו הוא נמנה פעמים, כי הוא הקטן מבני אהליבמה וגדלתו עדה. וכן בני מיכל בת שאול כדברי רבותינו (סנהדרין יט). ועל דעת הזו יהיה פירוש הכתוב בדברי הימים כי תמנע ילדה עמלק, שיהיה שיעורו "ולתמנע עמלק", וחסרו הלמ"ד, כדרך (שמואל ב ד ב): "ושני שרי גדודים היו בן שאול", לבן שאול. והנכון מה שחשבתי בו." ( רמב"ן )