קטגוריה:בראשית ג ב
נוסח המקרא
ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל.
וַתֹּ֥אמֶר הָֽאִשָּׁ֖ה אֶל־הַנָּחָ֑שׁ מִפְּרִ֥י עֵֽץ־הַגָּ֖ן נֹאכֵֽל׃
וַ/תֹּ֥אמֶר הָֽ/אִשָּׁ֖ה אֶל־הַ/נָּחָ֑שׁ מִ/פְּרִ֥י עֵֽץ־הַ/גָּ֖ן נֹאכֵֽל׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲמֶרֶת אִתְּתָא לְחִוְיָא מִפֵּירֵי אִילָן גִּנְּתָא נֵיכוֹל׃ |
אונקלוס (דפוס): | וַאֲמַרַת אִתְּתָא לְחִוְיָא מִפֵּירֵי אִילַן גִּנְּתָא נֵיכוּל׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמָרַת אִתְּתָא לְחִיוְיָא מִשַׁאַר פֵּירֵי אִילַן גִינוּנִיתָא אִית לָן רְשׁוּ לְמֵיכַל: |
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
וכנגד מה שנשמע מדבריו בהפלגת שבח האילן, אמרה אדרבה, לצד פחיתותו אסרו הבורא, והוא אומרו פן תמותון כי יש בו בחינת מות, והאלהים אמר לנו לא תאכלו וגו' פן תמותון. ולהשכילך במכוון יש לך לדעת כי כל אשר יצוה ה' עמו לא צוה ה' דבר לצד ההורמנא והנקמה אלא הכל לסיבת הרחקת הנזק והקרבת התועלת. והנך רואה כמה נטיעות נטע ה' וכמה עניינים מופלאים ברא בעולם והכל נתנו ליציר כפיו, והם דברי חוה שדנה כי לא מנעה ה' מעץ הדעת אם לא שהוא חלק המזיק, ויפה דנה והוא אומרה מכל עץ הגן נאכל, פירוש, הרי זה מגיד כי חפץ ה' להטיב לצד הרצון, ומזה אתה למד כי מה שמנענו מזה הוא לצד הרחקת הנזק. והוסיפה לומר ולא תגעו בו הגם שלא נאמר בדברי ה', חשבה כיון שהמניעה היא לצד שלא תסתכן מעתה כל מה שתוסיף להרחיק מבחינת המזיק כן ראוי לעשות. ואפשר כי האדם כשצוה לה על העץ בסדר זה אמר לה להגרלת ההרחקה כשתדע כי עץ זה הוא סם הממית תפליג בהרחקה:
עוד נתכוונה לומר לו יהיה שכדבריו כן הוא כי הוא המשובח מכל עצי הגן כי מה בכך אם האילן משובח הוא מכולן הרי האלהים אמר כי אם נאכל ממנו נתחייב מות ויש לנו לחוש לעצמנו. ואומרה ולא תגעו בו אפשר שחששה לשומן הפירות ובנגיעה יהנה הגוף כאומרם (שבת פ"ו) מנין לסיכה שהיא וכו' והרי היא נהנית ממנו והיא בכלל אכילה כאומרם בש"ס (פסחים דף כא:) כל מקום שנאמר לא תאכלו וגו' אחד איסור אכילה וכו'. ומכוון הדברים כי הגם שיש בו מעלה רמה כדבריו ואין רומה לו הלא רגליו יורדות מות בזה הוא נשפל מכל עצי הגן:
ומעתה לא נשאר מקום לטעון עוד קום אכול, וממה נפשך מניעה זו שמנע ה' אותנו מעץ זה לא תמנע מחלוקה או לצד הרחקה מהנזק או לצד לקבל עלינו גזירת מלך ולשמוע בקולו כי זה מנימוסי המלוכה, ולשני הטעמים יש יראת מות בדבר, ועלינו להתרחק:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל. והיכן היה אדם הראשון? באותה שעה נתעסק בדרך ארץ וישן לו. רב אמר: נטלו הקב"ה והחזירו בכל העולם ואמר לו: כאן בית נטע, כאן בית זרע. הדא הוא דכתיב: "ארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם", לא ישב אדם הראשון שם.
ולא תגעו בו. הדא הוא דכתיב: "אל תוסְףְּ על דבריו פן יוכיח בך", שלא תעשה את הגדר יותר על העיקר, שלא יפול ויקצץ את הנטיעות. כך הקב"ה אמר: "ביום אכלך ממנו", ועמדה והעידה עדות שקר: לא תגעו בו פן תמותון. כיון שראה שכזבה, דחפה עליו, אמר לה: כמה דלא דמכה במקרביה אף לא במיכליה. אמר חזקיה: מנין שכל המוסיף גורע? שנאמר: ולא תגעו בו. רב משרשיא אמר מהכא: "אמתים וחצי ארכו". רב אשי אמר: "עשתי עשרה יריעות":
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג ב.
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ
מִפְּרִי עֵץ הַגָּן, נֹאכֵל
האישה נמצאה במרחק ראיה מעץ הדעת, כי בסוף השיחה נאמר: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם" (ביאור:בראשית ג ו), והנחש הופיע לידה ופתח בשיחה איתה.
הנחש אמר לאישה: "אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן" (ביאור:בראשית ג א). ("אַף כִּי" - 'למרות' (מילוג), שד"ל בשם 'יש אומרים'.) כלומר הנחש אמר: 'למרות שאלוהים אמר: לא תאכלו מכל עץ הגן...', ואז האישה חותכת את דבריו ומתקנת אותו: "מִפְּרִי עֵץ הַגָּן, נֹאכֵל", כפי שאלוהים אמר לאדם לפני הווצרה: "מִכֹּל עֵץ הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל" (בראשית ב טז).
הנחש האשים את האישה שהיא כבר אכלה מכל עץ הגן, וכך היא כבר עברה על החוק. הנחש שיקר בכוונה, כדי שהאישה תענה לו.
לא ברור בדיוק מה היה הנחש אומר בסוף המשפט לולי האישה קטעה את דבריו, אולם בסוף הוא מסיים את דבריו ב"לֹא מוֹת תְּמֻתוּן, כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם".
מִפְּרִי
פרי - מהשורש 'פ-ר-י/ה' (ויקימילון), תנובת העץ, יְבוּל, פִּרְיוֹן, תּוֹצָר, תּוֹצֶרֶת, תְּנוּבָה, תְּפוּקָה (מילוג).
לאחר שאלוהים ברא את האדם, זכר ונקבה, אלוהים הורה להם: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית א כח), והוסיף ואמר להם: "וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה" (ביאור:בראשית כ כט). ניתן לראות שפרי קשור לפריה ורביה - מצווה שאליהם לקיים.
אלהים אסר לאכול מעץ הדעת טוב ורע בלי להזכיר את הפרי של העץ (ביאור:בראשית ב יז). האישה היא הראשונה והיחידה שמזכירה את הפרי בהקשר לעץ הדעת טוב ורע, וייתכן שהיא רומזת למצווה "פְּרוּ וּרְבוּ", ולכן היא חושבת שהפרי הוא "תַאֲוָה" (ביאור:בראשית ג ו). ייתכן שהאישה קשרה את הפרי הזה לרצון שבה לקבל ילדים. ואכן בגלל אכילת הפרי, אדם ואשתו ראו שהם ערומים, ואחר כך נאמר: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר" (ביאור:בראשית ד א).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ג ב"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.