סוטה לב א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
והכא במאי עסקינן כגון דאתאי אשה מעיקרא ותרצה לדרבי נחמיה הכי ר' נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דיעות ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד אבל שתי נשים באיש אחד כי פלגא ופלגא דמי ותרתי בפסולי עדות למה לי מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דיעות לחומרא אבל לקולא לא אזלינן קמ"ל:
מתני' אלו נאמרין בכל לשון אפרשת סוטה בווידוי מעשר גקרית שמע דותפלה הוברכת המזון וושבועת העדות זושבועת הפיקדון.
ואלו נאמרין בלשון הקודש חמקרא ביכורים טוחליצה ברכות וקללות יברכת כהנים וברכת כהן גדול כופרשת המלך לופרשת עגלה ערופה מומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם.
מקרא ביכורים כיצד? (דברים כו, ה) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ולהלן הוא אומר (דברים כז, יד) וענו הלוים ואמרו מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש
חליצה כיצד? (דברים כה, ט) וענתה ואמרה ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש ר' יהודה אומר וענתה ואמרה ככה עד שתאמר בלשון הזה
ברכות וקללות כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שבאצל אלוני מורה שנאמר (דברים יא, ל) הלא המה בעבר הירדן וגו' ולהלן הוא אומר (בראשית יב, ו) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם ששה שבטים עלו ראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים וכל ישראל מכאן ומכאן שנאמר (יהושע ח, לג) וכל בני ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון וגו' הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה (דברים כז, טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר (דברים כז, ח) באר היטב ונטלו את האבנים ובאו
רש"י
[עריכה]
והכא במאי עסקינן - דקתני עד אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה ואוקימנא בפסולי עדות ובין בבת אחת בין בזה אחר זה כר' נחמיה ועל כרחיך דבזה אחר זה איצטריך עיקר לאשמועינן דאי בבת אחת מאי הלך אחר רוב דיעות איכא בחד וחד נמי היתה שותה [אלא] בהכי עסקינן דההוא דאתא מעיקרא ואמר נטמאת אשה הויא הילכך אפי' בזה אחר זה אתו תרתי ומבטלי לה:
ותרצה לדרבי נחמיה הכי כו' - דהא דאמרן לעיל ועשו שתי נשים באיש אחד כו' לאו סיפא דמילתיה דרבי נחמיה הוא אלא פירושא דמילתיה הוא דאנו פרשין לה הכי:
כי פלגא ופלגא דמי - כלומר כי חד וחד ואי בבת אחת אתו אוקי תרי לבהדי חד ואוקמיה אספיקא ואי בזה אחר זה וההוא דהאמינה תורה קדם ואתא ברישא הוה ליה כשנים והנך כחד ואין דבריהם במקומו והיכא דשתים אומרות נטמאת ועד אחד כשר אומר לא נטמאת היתה שותה דכי חד וחד נינהו ומתניתין דקתני לא היתה שותה כגון דההוא חד הוה פסול:
ותרתי בפסולי עדות למה לי - למתני מתני הלך אחר רוב דיעות:
לחומרא - שתשתה:
לקולא - להקל מעליה שלא תשתה:
לא אזלינן - בתר רוב דיעות בפסולי עדות והיכא דשתים אומרות נטמאת ואחד אומר לא נטמאת כיון דאיכא הכחשה כל דהו נימא אוקי האי לבהדי הנך ואוקי מילתא אספיקא ותשתה קא משמע לן:
מתני' אלו נאמרין (בכל לשון) גרסינן:
פרשת סוטה - מה שהכהן אומר לה ולא אמרי' צריך לאומרה בלשון הקודש כדרך שנכתב ובספרי אמרי' דאי לא כתיב קרא להתיר בכל לשון כדלקמן ה"א ניגמר מיבמה בקל וחומר ומה יבמה קלה לא עשה בה כל הלשונות כלשון הקודש סוטה חמורה לא כל שכן:
ווידוי מעשר - בשנה השלישית בערתי הקודש מן הבית (דברים כו, יג) שהוא מוציא כל מעשרותיו ומבערן מביתו ואין יכול עוד להשהותם ונותן מעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעניים ומעשר שני של שתי שנים שעברו מעליהו לירושלים עכשיו אם לא העלהו ומתוודה בערתי הקדש זה מעשר שני וגם נתתיו ללוי זה מעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני ואומרו בכל לשון כדיליף לקמן ולא אמרינן בלשון זה הזקיקו הכתוב לאומרה בלה"ק:
ושבועת העדות ושבועת הפקדון - בכל לשון שהשביעוהו וכפר ולא הודה חייב קרבן עולה ויורד האמור בשבועת העדות ואשם גזילות בשבועת הפקדון:
ואלו נאמרין בלה"ק - ולא אמרינן נגמר מהנך דלעיל שנכתב ונסדר עליהן כל מצות דיבורם ואין צריך לאומרן בלה"ק כדכתיב בכולהו משום דבהני כתיב עיכובא:
מקרא ביכורים - שהיה קורא מארמי אובד אבי עד סוף כל הפרשה:
וחליצת יבמה - היא אומרת מאן יבמי וגו' והוא אומר לא חפצתי לקחתה ואחר החליצה היא אומרת ככה יעשה לאיש וגו':
ברכות וקללות - שאמרן יהושע וישראל. בהר גריזים והר עיבל:
ברכת כהנים - נשיאות כפים:
ברכת כהן גדול - ביום הכפורים אחר עבודת היום שלפני ולפנים היה קורא בתורה את הפרשה ומברך שמנה ברכות כדמפרש במתניתין: ופרשת המלך מפרש בסוף פירקא והיא פרשת הקהל:
ופרשת עגלה ערופה - ידינו לא שפכו וגו' כפר לעמך ישראל וגו' (דברים כא):
פרשת משוח מלחמה - (שם כ) והיה כקרבכם אל וגו' שמע ישראל אתם קרבים היום וגו' כי ה' אלהיכם וגו:
כיצד - כמו מנין:
ולהלן הוא אומר - בברכות וקללות של הר גריזים ולקמן מפרש התם גופיה מנא לן:
אינו צריך - ללמדה בגזרה שוה שמעצמה היא למידה:
וענתה ואמרה ככה - דמשמע כלשון זה תאמר:
שבשומרון - אצל שומרון:
למטה באמצע - בין שני ההרים:
מכאן ומכאן - על ההרים:
הפכו - הלוים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כל הארורים היו אומרים תחלה בלשון ברכה:
אלו ואלו - שבהר גריזים ושבהר עיבל והא דכתיב ואלה יעמדו לברך לא שהיו השבטים מברכין ומקללין אלא הלוים העומדים בין שני ההרים הופכין פניהם להר גריזים בברכה ולהר עיבל בקללה:
הביאו את האבנים - כדכתיב ובנית שם מזבח וגו' וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת באר היטב:
ונטלו את האבנים - סתרו את המזבח לאחר שהעלו העולות והשלמים כדכתיב והעלית עליו עולות (שם כז):
תוספות
[עריכה]
מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דיעות לחומרא אבל לקולא לא קמ"ל. ואם תאמר הא ממתני' בפרק האשה שהלכה (יבמות דף קיז:) וממתני' דפרק עגלה ערופה (לקמן דף מז.) שמעינן לה י"ל דהכא איצטריך דאפילו לקולא אע"ג דרגלים לדבר ועוד דלא תנא פסולי העדות בהדיא במתני' להכי תנא גבי כל חד וחד:
אלו נאמרין בלשונם [ה"ג בסדר הנשנה]. ופירוש כל אדם בלשונו שהוא שומע לאפוקי למדי שאינו אומר בלשון פרסי אם אינו שומעו אבל בכל לשון משמע בין שומע בין אינו שומע ובגמרא לא משמע הכי:
קרית שמע ותפלה. תימה אמאי שייר הלל וקידוש של שבת וברכת הפירות וברכת המצות וליכא למימר דלא נקט אלא דאורייתא דהא בפרק מי שמתו (ברכות דף כא.) משמע דתפלה וקרית שמע דרבנן ועוד דהתם (דף כ:) משמע דקידוש דאורייתא והכי משמע נמי בריש מסכת נזיר (דף ג:) בשלמא מקרא מגילה איכא למימר להכי שייר דתנא בפ"ב דמגילה (דף יז.) הלועז ששמע אשורית יצא אלא הני אמאי שייר ונראה דהני נאמרים בכל לשון אפי' אינו שומע הלכך לא דמו להני דמתני' דנאמרין דוקא בלשונם:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/סוטה/פרק ז (עריכה)
א א מיי' פ"ג מהל' סוטה הלכה ז', סמ"ג עשין נו:
ב ב מיי' פי"א מהל' מעשר שני הלכה ה', סמג עשין קלח:
ג ג מיי' פ"ב מהל' ק"ש הלכה י', סמ"ג עשין יח, טור ושו"ע או"ח סי' ס"ב סעיף ב', [ וברב אלפס ברכות ר"פ שני דף ט., וברא"ש שם סי' ב ]:
ד ד טור ושו"ע או"ח סי' ק"א סעיף ד':
ה ה מיי' פ"א מהל' ברכות הלכה ו', סמ"ג עשין כו, טור ושו"ע או"ח סי' קפ"ה סעיף א':
ו ו מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה י"ב, סמג לאוין רמא:
ז ז מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה ז', סמג שם:
ח ח מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה י', סמג עשין קא:
ט ט מיי' פ"ד מהל' יבום וחליצה הלכה ח', סמג עשין נב, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ט סעיף כ"ט, ובסדר חליצה סעי' מח, ובפי' סדר חליצה סעי' סז:
י י מיי' פי"ד מהל' נשיאות כפים הלכה י"א, סמ"ג עשין כ, טור ושו"ע או"ח סי' קכ"ח סעיף י"ד:
יא כ מיי' פ"ג מהל' חגיגה הלכה ה', סמג עשין רל:
יב ל מיי' פ"ט מהל' רוצח ושמירת נפש הלכה ג', סמ"ג עשין עח:
יג מ מיי' פ"ז מהל' מלכים הלכה ג', סמג עשין קכ:
ראשונים נוספים
מתוך: תוספות שאנץ/סוטה (עריכה)
ותרצה לדר' נחמיה. דאמר עשו שתי נשים כאיש אחד לאו סיפיה דמלתיה דר' נחמיה הוא אלא פירוש דמלתא היא דאנן פרשי לה הכי:
כי פלגא ופלגא כחד וחד ואי בבת אחת אתו אוקי חד להדי חד ואוקמי' אספיקא ואי בזה אחר זה וההוא דהאמינה תורה קדם ברישא הוה ליה איהו כשנים והנך כחד ואין דבריהם במקומו. והיכא דשנים אומרים שנטמאת ועד אחד כשר אומר שלא נטמאת היתה שותה דכי חד וחד נינהו ומתני' דקתני לא היתה שותה כגון דההוא חד הוי פסול:
סליק פירקא אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה מה שהכהן אומר לה. ולא אמרינן שצריך לאומרם בלשון הקדש כדרך שנכתב נצטווה לאומרו ובספרי אמרי' דאי לא כתב קרא להתיר בכל לשון ה"א דנגמר מיבמה מק"ו ומה יבמה קלה לא עשה בה כל הלשונות כלשון הקדש סוטה שהיא חמורה לא כל שכן ל"ה. וא"ת אמאי לא חשיב שבועת הדיינין דאמר בפ' שבועת הדיינין דאף היא בכל לשון נאמרה. וי"ל דתנא ושייר ומה שייר דהא שייר שייר שבועת הביטוי דאף היא בכל לשון נאמרה. וא"ת תנא תאני אלו ואת אמרת תנא ושייר דה"נ פריך פ"ק דקידושין. וי"ל דכל היכא דליכא אלא חד אלו איכא למימר בדוקא תני אבל היכא דתני אלו ואלו שונה ומשייר דהא לו לאו דוקא. והא דנקט אלו ברישא אגב דנקטיה בסיפא גמ' ה"ג ואמר הכהן אל האשה בכל לשון שהיא שומע' ומהאי קרא יליף לה בספרי ול"ג ואמר הכהן לאשה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה