סמ"ג עשה קלח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · עשה · קלח · >>


מצות עשה קלח - להתוודות על קיום משפטי המעשרות והתרומות

מצות עשה להתוודות לפני השם אחר שמוציאין כל המתנות שבזרע הארץ וזהו הנקרא וידוי מעשר ואין מתוודין וידוי זה אלא בשנה שמפרישין בה מעשר עני שנא׳ כי תכלה לעשר וגומר ואמרת לפני ה׳ אלהיך בערתי הקדש מן הבית. אימתי מתודין במנחה ביום טוב אחרון של פסח של רביעית ושל שביעית שנא׳ כי תכלה לעשר ברגל שכל המעשרות כלים בו וזהו הפסח שבטרם יגיע הפסח משנה הרביעית כל פירות שלישית נתעשרו בין פירות האילן בין פירות הארץ. אין מתוודין אלא ביום וכל היום כשר לוידוי המעשר כמו ששנינו במס׳ מגילה [דף כ׳] [מהמיימוני דלעיל פ׳ י״א וע״ש בהשגות] ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות. הוידוי הזה נא׳ בכל לשון כדאמר בפרק אלו נאמרים [דף ל״ב] שנא׳ ואמרת לפני ה׳ אלהיך בכל לשון שאתה אומר [במיימוני דלעיל] ומצותו במקדש שנא׳ לפני ה׳ ואם התודה בכ״מ יצא. אינו מתודה עד שלא ישאר אצלו אחד מן המתנות שכך הוא אומר בוידוי בערתי הקדש מן הבית וגומר וערב יום טוב האחרון היה הביעור ולמחר היו מתודים סדר וידוי זה מפורש בפ׳ בתרא דמעשר שני ושם מפורש כיצד הוא עושה אם נשאר אצלו תרומה ותרומת מעשר נותנה לכהן מעשר ראשון נותנו ללוי מעשר עני נותנו לעניים נשארו אצלו פירות מעשר שני של ודאי או נטע רבעי או מעות פדייתם הרי זה מבער אותם ומשליך לים או שורף נשאר אצלו מעשר שני של דמאי אינו חייב לבערו נשארו אצלו ביכורים הרי הם מתבערין בכ״מ כמעשר שני ופירות שלא הגיעו לעונת מעשרות בשעת הביעור אינן מעכבין אותו להתודות ואינו חייב לבער אותן. גרסינן בירושלמי דפאה [פרק ג׳] רבי יוסי בר בון בשם רבי יוחנן אומר מי שאין לו קרקע פטור מן הווידוי. מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו והגיע יום הביעור צריך לקרות להם שם פירוש שיברר שם הבעלים אשר יתנן להם ומזכן להם לבעליהם על גבי קרקע ומתודה למחר וכן מפרש בב״מ [דף י״א] שנתינת המטלטלין ע״ג קרקע אינה אלא מתנה שיש בה חוזק אבל אינו יכול להקנות להם המעשרות בקנין סודר שהן חליפין מפני שנראה כמכירה והתרומות והמעשרות נאמר בהן נתינה ולא מכירה [במשנה דף ע״ב דלעיל כל הסוגיא עד סוף המצוה] ומניין שאינו יכול להתודות עד שיוציא כל המתנות שנ׳ בערתי הקדש מן הבית וגו׳ הקדש זה מעשר שני ונטע רבעי הקרוין קדש. מן הבית זו חלה שהיא המתנה של כהנים בבית. נתתיו ללוי זה מעשר ראשון וגם נתתיו מכלל שקדמהו מתנות אחרות והוא ביכורים ותרומה גדולה ותרומת מעשר ומה שאינו שונה בכורים במשנה זהו מפני שר׳ שמעון שנאה [בפרק ב׳ דמסכת ביכורים] שפוטר ביכורים מן הביעור כך מפרשה בירושלמי לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני ולקט ושכחה ופאה אע״פ שאין לקט ושכחה ופאה מעכבין את הוידוי. ככל מצותך נתתים כסדרן לא הקדמתי תרומה לביכורים ולא מעשר לתרומה ולא שני לראשון כאשר הזהירה תורה מלאתך ודמעך לא תאחר לא תשנה הסדר לא עברתי ממצותיך שלא הפרשתי ממין על שאינו מינו ולא מן החדש על הישן ולא שכחתי מלברכך על הפרשת מעשרות ולהזכיר שמך עליו לא אכלתי באוני ממנו הא אם אכלו באנינות אינו מתוודה ולא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא ובסמל״ת [ל״ת רנ״ט] ביארנו היכן מוזהר הא אם ביערו בטומאה אינו מתודה. ולא נתתי ממנו למת ליקח לו ארון ותכריכים ולא נתתיו לאוננים אחרים פירוש [בפי׳ ר״ש שם] לא מיבעיא אם סך ממנו למת דאינו יכול להתודות דהא כתיב ממנו דמשמע מגופו כדאיתא בפרק הערל [דף ד׳] אלא אף ארון ותכריכין שאין זה ממנו מגופו אין יכול להתודות. שמעתי בקול ה׳ אלהי שהבאתיו לבית הבחירה עשיתי ככל אשר צויתני ששמחתי ושימחתי בו שנ׳ ושמחת בכל הטוב השקיפה ממעון קדשך מן השמים עד כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שאמרת לעשות אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם ותתן טעם טוב בפירות הארץ כמו שנאמר ודבש: