משנה תענית ד ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק ד · משנה ז | >>
שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה, אסור מלספר ומלכבסכח, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.
ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, ישנה.
רבי יהודה מחייב בכפיית המיטה, ולא הודו לו חכמים.
שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, אָסוּר מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס;
- וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת.
- עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב,
- לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין,
- לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, יְשַׁנֶּה.
- רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בִּכְפִיַּת הַמִּטָּה,
- וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:
שבת - שחל תשעה באב להיות בתוכה,
- אסורים - מלספר, ומלכבס.
- ובחמישי - מותרין, מפני כבוד השבת.
- ערב תשעה באב -
- לא יאכל אדם - שני תבשילין,
- לא יאכל בשר,
- ולא ישתה יין.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה.
- רבי יהודה - מחייב בכפיית המיטה.
- ולא הודו לו - חכמים.
זה הדין הוא בשני תנאים, האחד שתהיה סעודה המפסיק בה, והשני שתהיה אותה האכילה אחר חצי היום, אבל אם אכל קודם חצות סעודה המפסקת, או אחר חצות ודעתו לאכול פעם אחרת, מותר לו לאכול בשר ולשתות יין.
ומאמר רבן שמעון בן גמליאל שאמר ישנה - רוצה לומר שישנה מנהגו לגרוע, כלומר שיגרע מרבוי המאכל והמשקין.
ואין הלכה כרבי יהודה.
ואמרו ובחמישי מותרין, הוא מאמר רבן שמעון בן גמליאל שאמר כל השבת אסור ואפילו לאחר התענית, ואין הלכה.
וממה שאתה חייב לדעת כי כל המצוות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב, ועוד יתבארו הלכות אבל במקומן.
ודין תעניתו כדין תענית צום כפור, רוצה לומר שאסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, ומוסיפין מחול על הקדש, ועשיית מלאכה בו מגונה מאד:
שבת שחל ט' באב - שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה:
אסור לספר ולכבס - כל אותו שבוע עד שיעבור התענית:
ובחמישי מותרים - כשהיו מקדשים על פי הראיה וחל ט, באב להיות בערב שבת, מותרים לכבס בחמישי שלפני התענית מפני כבוד השבת:
שני תבשילין - אין אסור משום שני תבשילין אלא דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי, אבל דבר הנאכל כמות שהוא חי כגון חלב וגבינה וקטניות בזמן שהיא לחה, אע"פ שבשלן אין בהן משום שני תבשילין:
ולא יאכל בשר ולא ישתה יין - ה"מ לאחר חצי היום ובסעודה המפסקת שאין דעתו לאכול אחריה סעודת קבע. אבל קודם חצי היום אפילו בסעודה המפסקת, או בסעודה שאינה מפסקת אפילו לאחר חצי היום, שרי לאכול ב' תבשילין, ובבשר ויין:
רשב"ג אומר ישנה - אם היה רגיל בשני תבשילין אוכל תבשיל אחד, היה רגיל בשני כוסות של יין שותה כוס אחד. ואין הלכה כרשב"ג:
בכפיית המטה - שכופה המטה על פניה ולא ישכב עליה אלא בקרקע. ואין הלכה כר"י:
ומלכבס. אפילו לכבס ולהניח כדי שילבוש לאחר זמן אסור. כדמסיק בגמרא ופירש"י דטעמא דאסור משום דנראה כמסיח דעתו שעוסק בכיבוס בגדים:
ובחמישי מותרין כו'. [כתב הר"ב כשהיו מקדשין על פי הראייה כו'. ומסיים רש"י וכשחל ט' באב בד' בשבת. לא אצטריך למתני דמותרין כדאמרינן בגמ' לא שנו. אלא לפניו וכו'] ועיין במשנה ו' פ"ק:
שני תבשילין. כתב הר"ב אין אסור אלא דבר שאינו נאכל וכו'. ולא התנה כן בשני תבשילין דעירוב בריש פ"ב דביצה. דאין למדין זה מזה:
רבן שמעון בן גמליאל אומר. כתב הר"ב ואין הלכה כר"ש ב"ג. וכך כתב הרמב"ם. ועיין במשנה ז' פ"ח דערובין:
(כח) (על המשנה) ומלכבס. אפילו לכבס ולהניח כדי שילבוש לאחר זמן אסור. גמרא. ופירש"י משום דנראה כמסיח דעתו שעוסק בכבוס בגדים:
משנכנס וכו': ביד פ"ה דהלכות תעניות סי' ו' ז' ובטור או"ח סי' תקנ"א וסי' תקנ"ב וברוב ספרים משנכנס אב היא תחלת המשנה הזאת. וכן בפי' ה"ר יהונתן ז"ל ופי' ממעטין כלומר אם יארע לו להשיא בנו או בתו לנשואי' בחדש אב ימעט בשמחת החופה וכ"ש בשמחת מריעות שהיא רשות ע"כ. ובגמ' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. וכתב הר"ן ז"ל בפ' החולץ תניא קודם לזמן הזה כלומ' מר"ח ועד התענית העם ממעטין בעסקיהן מלישא וליתן מלבנות וליטע ומארסין ואין כונסין ואין עושין סעודת אירוסין מ"ט משום דאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה ונישואין בלא סעודה איכא שמחה ע"כ:
שבת שחל ט' באב להיות בתוכה: בפ' החולץ (יבמות דף מ"ג) ובירושלמי סוף פ' הבא על יבמתו וי"מ שלא אסרו רק שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אבל אם חל בשבת עצמה יום חמישי ויום ששי מותרין מפני כבוד השבת ושאר הימים אסורין מפני חומרא בעלמא וכן בגמ' בפ' בתרא דמגלה מחלקין בין חל להיות בתוכה לחל להיות בשבת כך כתוב בכל בו סי' ס"ב. וכתב הר"ן ז"ל אסור מלספר כדינו לענין אבל אחד שער ראשו ואחד כל שער שבו ובזקן כל שמעכב באכילה מותר ע"כ:
ומלכבס: גמ' אמר רב נחמן לא שנו אלא לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח מותר ורב ששת אמר אפי' לכבס ולהניח אסור עוד בגמ' אמר רב לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו מותר ושמואל אמר אפי' לאחריו נמי אסור ופלוגתא דתנאי היא כמו שארמוז בס"ד:
ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת: בחמישי שלפני ט' באב כגון שחל ט' באב בששי בשבת דלדידהו דהוו מקדשי על פי הראיה מיקלע אע"ג דלדידן השתא לא מיקלע. ומיהו אם חל ט' באב בחמישי פשיטא דאסור דהא בגמ' אמרי' כשחל ט' באב להיות בע"ש שאם לא כבס בחמישי מותר לכבס בע"ש מן המנחה ולמעלה ואמרינן דלייט עלה אביי וכ"ש כשחל בחמישי שאסור לכבס הר"ן ז"ל. וכתב הרמב"ם ז"ל ואמרו ובחמישי מותרין וכו' הוא מאמר רשב"ג שאמר כל השבת אסור ואפי' לאחר התענית ואינה הלכה ע"כ. פי' אלא הלכה כר"מ דס"ל לאחר התעניות מותר ור' יהודה מחמיר יותר ואומר כל החדש כולו אסור:
ערב ט' באב לא יאכל אדם שני תבשילין: פ' בן סורר ומורה (סנהדרין דף ע') ופי' ה"ר יהונתן ז"ל שני תבשילין בצים ודגים או שני מיני דגים מבושלים וצלויים אבל מבשר לא יאכל אפי' תבשיל א' ולא יין רשבג"א ישנה שאם היה רגיל לסעוד בעשרה בני אדם לא יאכל כי אם בחמשה הי' רגיל לאכול ב' תבשילי' לא יאכל כי אם אחד אבל בשר לא אסר ר"ג:
ר' יהודה מחייב בכפיית המטה: כמשפט כל אבל שיש לכפות כל מטות שיש לו בתוך ביתו שיהיו רגלי המטה למעלה והוא שוכב על המטה ההפוכה ע"כ. ובגמרא אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר ואמר רב יהודה לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאינו מפסיק בה מותר ותרויהו לקולא וצריכי וכו' כדאיתא בגמ' ותניא כלישנא קמא ותניא כלישנא בתרא:
לא יאכל בשר ולא ישתה יין: מדלא קתני ואסור לרחוץ משמע דס"ל לתנא דמתני' כר' ישמעאל ב"ר יוסי דס"ל בברייתא דמותר לרחוץ ערב ט' באב כל זמן שמותר לאכול וכתב הר"ן ז"ל דלא נהירא לפסוק הלכה כן דמשום שתיקותא דמתני' לא פסקינן בשום דוכתא דמאי דלא פירשו במתניתין פירשו בברייתא הלכך מכי מתחיל בסעודה המפסיק בה משש שעות ולמעלה אסור לרחוץ פניו ידיו ורגליו ואסור לסוך כט' באב עצמו והיינו טעמו משו' דרחיצה וסיכה הנאות דלאחר שעה נינהו ונראה כרוחץ בט' באב עצמו הא בנעילת הסנדל ושאר דיני אבלות אינו אסור אלא משתחשך עכ"ל ז"ל. ובגמ' תנא אבל אוכל הוא בשר מלוח ושותה יין מגתו וכל זמן שלא שהה במלחו אלא שני ימים ולילה אחת כזמן אכילת שלמים נקרא בשר טפי לא ויין מגתו כל זמן שהוא תוסס דהיינו שלשה ימים:
ר' יהודה מחייב בכפיית המטה: גמ' תניא אמרו חכמים לר' יהודה לדבריך עוברות ומניקות מה תהא עליהם א"ל אף אני לא אמרתי אלא ביכול ותניא נמי הכי מודה ר' יהודה לחכמים בשאינו יכול ומודים חכמים לר' יהודה ביכול ואיכא בינייהו שאר מטות כדתניא כשאמרו לכפות המטה לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל המטות כולן הוא כופה ורבנן סברי מטתו לבד היא כופה ולא שאר מטות אמר רבא הלכתא כתנא דידן דקאמר ולא הודו לו חכמים כל עיקר פי' שאין צריך לכפות המטה והאידנא דחיישינן לכשפים לא עבדינן כפיית המטה ואפי' באבל. תוס' ז"ל:
יכין
נ) שבת ר"ל שבוע:
נא) אסור מלספר ומלכבס כל השבוע עד אחר התענית. ואפילו לכבס ולהניח אסור:
נב) ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת כשקידשו על פי הראייה, והיה אפשר לט"ב לחול בע"ש, מותרים לספר בה' בשבת. ונוהגין השתא להחמיר בכיבוס מתחלת החודש. ומי"ז בתמוז בתספורת [תקנ"א]. מיהו מותר ללבוש הכבוסים כבר, לכבוד שבת [שם]:
נג) ערב תשעה באב לאחר חצות, ובסעודה המפסקת:
נד) לא יאכל אדם שני תבשילין ואפי' מדבר הנאכל חי [ודלא כר"ב], ואפי' היה צלי [תקנ"ב]:
נה) רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה ימעט בבשר ויין ממה שרגיל. ואנו נוהגין איסור מר"ח עד י' מנחם אחר חצות [תקנ"א]:
נו) רבי יהודה מחייב בכפיית המטה שיהפוך המטה כדי שישכב על קרקע:
נז) ולא הודו לו חכמים מיהו ראוי למעט הכרים תחתיו [תקנ"ה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
ר"ן |
רבינו חננאל |
רבינו גרשום |
רמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי | בן יהוידע