משנה שבת ט ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ט · משנה ג | >>
מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה?
שנאמר (שמות יט): "היו נכונים לשלשת ימים".
מניין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת?
שנאמר (בראשית לד): "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים".
מניין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח?
שנאמר (ישעיהו א): "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".
מִנַּיִן לַפּוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא טְמֵאָה?
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, טו): "הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים".
- מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת?
- שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד, כה): :"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים".
- מִנַּיִן שֶׁקּוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ?
- שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א, יח): "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ":
מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי,
- שהיא טמאה?
- שנאמר:
- "היו נכונים לשלשת ימים,
- אל תיגשו אל אישה" (שמות יט טו).
- מנין שמרחיצין את הקטן,
- ביום השלישי - שחל להיות בשבת?
- שנאמר:
- "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים" (בראשית לד כה).
- מנין שקושרין לשון של זהורית,
- בראש שעיר המשתלח?
- שנאמר:
- "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו,
- אם יאדימו כתולע - כצמר יהיו" (ישעיהו א יח).
ממה שהזהיר על משכב האשה קודם מתן תורה בשלשה ימים, ראיה כי כשיפול מן האשה שכבת זרע תוך שלשה ימים לבעילתה שהיא נטמאת באותה שכבת זרע, ואם הפילה השכבת זרע אחר שלשה ימים הרי היא טהורה, לפי שאותה שכבת זרע כבר נפסדה ולא תטמא בה. ופסק ההלכה כי פולטת בשלישי טהורה, ועוד נבאר זה בפרק שמיני ממקואות.
ומאמרו בהיותם כואבים - ראיה כי היום השלישי קשה למהול, כי הלחות ניגרות ויורדות ומתהווה מהם חבורה וירבו המכאובות, ומפני זה התירו לרחצו במים חמים בשבת ואפילו הוחמו בשבת, לפי שהוא סכנת נפשות.
וצורת תכונת המעשה בשעיר המשתלח, עוד אבאר אותו בפרק ששי ממסכת יומא:
שהיא טמאה - דיום השלישי אכתי לא מסרחא שכבת זרע וראויה לקלוט ולהיות ולד נוצר ממנה, וקרינן בה שכבת זרע הראוי להזריע:
לשלשת ימים - דהקפיד הכתוב על טמאי קרי במתן תורה, לכך הפרישן שלשה ימים ולא חש אם יפליטו אח"כ ביום רביעי להפרשה, דמסריח ואינו ראוי להזריע. ופסק ההלכה שהפולטת ביום השלישי טהורה, ומתניתין משבשתא היא, ותני מנין לפולטת ש"ז ביום השלישי שהיא טהורה שנאמר היו נכונים לשלשת ימים, ולשלשת ימים דאמר קרא היינו ליום השלישי, דביום שלישי להפרשה נתנה תורה ב. אי נמי לא משבשתא היא אלא [רבנן דר'] אליעזר בן עזריה היא, דסבירא [להו] הפולטת ביום השלישי טמאה, ולית הלכתא [כותייהו]:
מנין שמרחיצין וכו' - אפילו בחמין שהוחמו בשבת, דאף ביום ג' מסוכן הוא, וכ"ש ראשון ושני ג. והמים חמין מחזיקין לגוף התינוק ומבריאין אותו:
לשון של זהורית - כמין לשון של צמר אדום, היו קושרין חציו בראש השעיר המשתלח לעזאזל וחציו בצוק, וכשהיה דוחה השעיר למטה היה הלשון ההוא מלבין ויודעין שנתכפרו עונותיהם:
שנאמר היו נכונים לשלשת ימים. למאי דכתב הר"ב דמתני' משבשתא ותני טהורה כתבו התוספות וא"ת דטפי ה"ל למנקט קרא דוקדשתם היום ומחר. ואור"י דניחא ליה לאתויי היו נכונים לשלשת ימים משום דמוכח דמשום פליטת זרע הקפיד דכתיב ביה אל תגשו אל אשה עכ"ל. ומה שהגהתי בדברי הר"ב אלא רבנן דראב"ע היא כו'. משנה שלמה היא פ"ח דמקואות. וה"נ מוכח בגמ' דהכא:
[* מנין שמרחיצין את המילה. ולקמן פי"ט משנה ג' תנן את הקטן ואף בכאן כן הוא בסדר המשנה שבירושלמי ובש"ס שם אנן תנינן מרחיצין את הקטן תניי' דבי רב מרחיצין את המילה ר' אבהו בשם רבי יוחנן הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן]:
ביום השלישי כתב הר"בא) וכ"ש ראשון ושני. וכן משמע לשונו בפי"ט. וכתב שם הר"ן וא"ת והא כתיב (בראשית ל"ד) ביום השלישי בהיותם כואבים אלמא טפי מסתכן בג' מבשני י"ל אע"פ שסכנת יום שני גדולה משלישי אפילו הכי ביום השלישי היו חלושים ביותר ולא היו יכולים לברוח ולהלחם. אבל ביום ב' עדיין לא תשש כחם ויום ראשון יוכיח שלא נגעו בהם לפי שעדיין כחם עליהם אע"פ שהם מסוכנים יותר וכתב עוד דנ"ל שאין זה ראיה דאיכא למימר שיותר הם מסוכנים בשלישי. ואל תתמה שטבען של הרבה חליים כך הוא להתחזק יותר בשלישי עכ"ל. אבל בפ"ג ממסכת נדרים סוף ד' ל"א כתב דלא כאיב ליה טפי בג' אלא שחלושין ביותר והיינו כדבריו הראשונים. ויש מחלוקת בין הפוסקים בזה. ודברי הר"ב במ"ג פ"ד דמסכת תענית נראין דלא כמ"ש בכאן:
(ב) (על הברטנורא) וא"ת דא"כ טפי ה"ל למנקט קרא דוקדשתם היום ומחר. ואור"י דניחא ליה לאתויי היו נכונים לשלשת ימים משום דמוכח דמשום פליטת זרע הקפיד דכתיב ביה אל תגשו אל אשה. תוספ':
(ג) (על הברטנורא) וא"ת והא כתיב ביום השלישי בהיותם כואבים אלמא טפי מסתכן בג' מבשני וי"ל אע"פ שסכנת יום שני גדולה משלישי אפ"ה ביום השלישי חלושים ביותר ולא היו יכולים לברוח ולהלחם אבל ביום ב' עדיין לא תשש כוחם. הר'ן:
שהיא טמאה: דלא כר' אלעזר בן עזריה דהא שמעינן ליה דקאמר טהורה בפ"ח דמסכת מקואות וגם בברייתא דמייתי בגמ' ולמאן דמוקי כתנאי רישא רבנן וסיפא דמרחיצין ר' אלעזר בן עזריה דהוא אמר לה לקמן בפי"ט ומאן דלא מוקי כתנאי משבש לה ותנא ברישא טהורה וכולה ראב"ע היא. ותמצא מאן הוא אמורא דמוקי כתנאי ומאן הוא אמורא דלא מוקי כתנאי כתוב במציעא פ"ג סי' ט' ע"ש בבבא דחבית. וכתבו תוס' ז"ל דאומר ר"י דמאן דמשבש לה ותני טהורה אינו מגיה למתני' טהורה לאוקומה אליבא דחד תנא אלא בלא"ה איכא דתני טהורה ואיכא דתני טמאה ע"כ וכן נראה דגריס הר"ן ז"ל שהיא טמאה אבל בהרא"ש ז"ל מצאתי הגירסא שהיא טהורה. ואפשר דטמאה הוה גריס אלא דפסק הלכה נקט טהורה. אכן ה"ר יהוסף ז"ל כתב שמצא בספרים ישנים טהורה:
בפי' ר"ע ז"ל הראוי להזריעה צ"ל הראוי להזריע. עוד בפי' ר"ע ז"ל ומתני' משבשתא היא ותני מנין לפולטת ש"ז ביום השלישי שהיא טהורה שנאמר היו נכונים לשלשת ימים ולשלשת ימים דאמר קרא היינו ליום השלישי דביום השלישי להפרשה ניתנה תורה אי נמי לאו משבשתא היא אלא ראב"ע היא דס"ל הפולטת ביום השלישי טמאה ולית הלכתא כותיה עכ"ל ז"ל. אמר המלקט לפי מה שכתבתי מסוגית הגמ' וממתני' דפ"ח דמקואות נלע"ד להגיה פה כך ומתני' משבשתא היא וכו' עד להפרשה ניתנה תורה ומתני' ר"א בן עזריה היא א"נ לאו משבשתא אלא מתני' רבנן היא דס"ל הפולטת ביום השלישי טמאה ולית הלכתא כותייהו דו"ק: וכתבו תוס' ז"ל וא"ת אכתי למאן דלא מוקי כתנאי אכתי הויא מתני' כתנאי דרישא דמתני' ר' עקיבא הוא דקתני לה וסיפא דקתני פולטת טהורה היינו דלא כר' עקיבא דפליג אר"א בן עזריה בברייתא ובמתני' דפ"ח דמקואות וי"ל דלא קפיד לאוקומי כתנאי אלא בתרי באבי הסמוכות זו אחר זו אבל אההיא דריש פירקין המרוחקת מההיא דפולטת לא קפיד ע"כ:
שנאמר היו נכונים לשלשת ימים: אע"פ שבאותה שעה עדיין לא ניתנה תורה מ"מ מסתמא הקפידה תורה על דבר שעתיד להיות טומאה אחר מתן תורה ואע"ג דלא הקפיד על זבין ומצורעים ובועלי נדות היינו משום דלא הוי בהו קלות ראש וכדתניא בפ' מי שמתו אבל בעלי קריין אסורין דמחמת קלות ראש הוא בא. תוס' ז"ל:
מרחיצין וכו': ירושלמי אנן תנינן מרחיצין את הקטן תנאי דבי רב תנו מרחיצין את המילה ר' אבהו בשם ר' יוחנן הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן א"ר יוסי ע"כ את אמר מרחיצין את הקטן דתני שמואל לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מע"ג מכה בשבת א"ר ייסא כל שעה הוה ר' זעירא אומר לי תני מתניתך ולא עוד אלא שמזלפים חמין ע"ג מכה בשבת אם אומר את שמרחיצין את המילה מה בין מכתו של גדול למכתו של קטן ר' אבין בשם ר' אבהו טעמא דראב"ע ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים בהיותו כואב אין כתיב כאן אלא בהיותם כואבים בשעה שכל אבריהם כואבים עליהם:
בפי' ר"ע ז"ל וכ"ש ראשון ושני עיין במ"ש לקמן בפי"ט סי' ג':
אם יהיו חטאיכם כשנים וכו': הא דלא קאמר כשני לשון יחיד בלא מ"ם דומיא דכשלג אמרי' בגמ' דה"ק קרא אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו כשלג ילבינו ובירושלמי תני ר' אליעזר אומר אם יהיו חטאיכם כשנים שבין שמים לארץ כשלג ילבינו יותר מכאן כצמר יהיו ר' יהושע אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשני אבות כשלג ילבינו יותר מכאן כצמר יהיו ור"י בן פזי אומר אם יהיו חטאיכם כשנים ילבינו בראשון אם יאדימו כתולע כצמר יהיו בַּשֵנִי:
יכין
מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה: דאז מדאכתי לא מסרח הש"ז. שפיר מקרי עדיין ש"ז. דראוי עדיין להזריע להיות ולד נוצר ממנו:
היו נכונים לשלשת ימים: וקיי"ל (י"ד קצ"ו) דהפולטת ש"ז תוך ו' עונות לשימושה. חוץ מיום ששמשה בו סותרת יום א' בז' נקיים שלה (ועונה היא או יום או לילה):
מנין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת: דכשאין מים חמין. מותר לישראל להחם לו מים לרחצו כדי לחזקו. דאז הילד מסוכן. ובב' ימים הראשונים פליגי הפוסקים. די"א לא נתחזק החולי עד יום ג':
ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים: והאידנא נשתנה הטבע. ולהכי אין מרחיצין סתם מילה. רק ביש לחוש לסכנה. אבל קודם המילה. מרחיצין אותו בחמין שהוחמו מע"ש. ובנשפכו יביא חמין שהוחמו לצורך עובד כוכבים. אבל לא יאמר לעובד כוכבים לחממן. ולענין שרית הסדין (ווינדעלן) למילה. באפשר יעשה ע"י עובד כוכבים (של"א ס"ט. ועי' בל"ט מלאכות במלבן):
מנין שקושרין לשון של זהורית: צמר סרוק כלשון וצבוע (קארמאזין):
בראש שעיר המשתלח: אע"ג דאיכא קצת איסור כשיוציאו חוץ לתחום. או כשיחמר אחריו (עי' פסחים ס"ו ב' ודו"ק):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת