משנה שביעית ח ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ח · משנה ו | >>
תאנים של שביעית, אין קוצין אותן במוקצה, אבל קוצה אותם בחרבה.
אין דורכין ענבים בגת, אבל דורך הוא בעריבה.
ואין עושין זיתיםיב בבד ובקוטב, אבל כותש הוא ומכניס לבודידה.
רבי שמעון אומר, אף טוחן הוא בבית הבד ומכניס לבודידה.
תְּאֵנִים שֶׁל שְׁבִיעִית, אֵין קוֹצִין אוֹתָן בַּמֻּקְצֶה, אֲבָל קוֹצֶה אוֹתָם בְּחֻרְבָּה [נ"א: בְּחַרְבָּה].
- אֵין דּוֹרְכִין עֲנָבִים בַּגַּת, אֲבָל דּוֹרֵךְ הוּא בַּעֲרֵבָה.
- וְאֵין עוֹשִׂין זֵיתִים בַּבַּד וּבַקֹּטֶב,
- אֲבָל כּוֹתֵשׁ הוּא וּמַכְנִיס לְבוֹדִידָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אַף טוֹחֵן הוּא בְּבֵית הַבַּד וּמַכְנִיס לְבוֹדִידָה.
תאנים של שביעית -
- אין קוצין אותן - במוקצה,
- אבל קוצה הוא - בחורבה.
- אין קוצין אותן - במוקצה,
- ואין דורכין ענבים - בגת,
- אבל דורך הוא - בעריבה.
- אין עושין זיתים - בבד ובקוטבי,
- אבל כותש הוא, ומכניס - לבודידה.
- רבי שמעון אומר:
- אף טוחן הוא - בבית הבד,
- ומכניס - לבודידה.
- אף טוחן הוא - בבית הבד,
מוקצה - שם מקום שהם שוטחין עליו שטוחי התאנים והענבים.
חרבה - ידוע.
ובד - הוא שם ליקבים שדורכין בם הזיתים, ונקרא בלשון ערב "בר".
וקוטב - הוא גת קטן לזיתים.
ובודידה - שם הבד, והיא גת קטנה עד מאד.
עריבה - כלי שלשין בו העיסה.
והכוונה בכל זה כדי לשנות, ושלא יתעסק בפירות שביעית כדרך שיתעסק בשאר השנים, כמו שנאמר "ואת ענבי נזיריך לא תבצור"(ויקרא כה, ה). וידוע באמת שאינו רוצה בפסוק זה לאסור הבצירה כלל, שהרי התיר אכילתן באמרו "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה"(ויקרא כה, ו), אבל רוצה לומר כמו שפירש בסיפרא "לא תבצור כנגד הבוצרים", ומכאן אמרו "תאנים של שביעית, אין קוצין אותם במוקצה".
והלכה כרבי שמעון. וכך פסקו ההלכה, שהוא מותר לעשות ב"קוטב":
מוקצה. כלי ברזל שחותך בו תאנים כך שמו:
הרבה. סכין [לשון] חרב:
עריבה. שלשין בה העיסה:
ובקוטב. פירוש בערוך משימין עץ גדול וכבד על הזיתים שבבית הבד ונקרא קטיב ובראשו אבן גדולה:
לבודידה. כעין עריבה וכולה מתני' דריש בתורת כהנים מדכתיב (ויקרא כה) לא תבצור כדרך הבוצרין מכאן אתה אומר תאנה של שביעית אין קוצצין אותה במוקצה וכולה מתני' מייתי התם וכל מה דאסרינן הכא היינו מן המשומר אבל מן המופקר שרי כי אורחיה כדמוכח בירושל' (פ"ח ה"ו) את ספיח קצירך לא תקצור (שם) הא קצירה כנגד הקוצרים לא אמר ר' לא אם אינו ענין לספיחי היתר תנהו ענין לספיחי איסור א"ר מנא לכן נצרכה שעלו מאליהן שלא תאמר הואיל ועלו מאליהן יהא מותר לפום כן צ"ל אסור ואת ענבי נזירך לא תבצור מן השמור בארץ אי אתה בוצר אבל בוצר אתה מן המופקר לא תבצור כדרך הבוצרים מיכן אמרו תאנים של שביעית כו' כי מתני'. פירוש ספיחי היתר דששית דשרו כדאמרינן לעיל בירושלמי בריש פ"ו (פ"ו ה"ג) ספיחי איסור דשביעית ודרוש מהכא איסור ספיחין ואיכא דדריש מקראי אחריני כמו שאפרש לקמן בע"ה מן המשומר מדכתיב נזירך משמע שמפריש מהם כל אדם:
ירושלמי (פ"ח ה"ו) אין עושין זיתים בבד ובקוטבי ורבותינו התירו לעשות בקוטבי רבי יוחנן מורי לאילן דבי רבי ינאי לטחון ברחים כר"ש ולעשות בקוטבי כרבנן:
במוקצה - כלי המיוחד לקוץ בו תאנים קרוי מוקצה:
בחרבה - סכין, לשון חרב. וטעמא משום דכתיב (ויקרא כה) ואת ענבי נזירך לא תבצור כדרך הבוצרים יא:
עריבה - שלשים בה את העיסה:
ובקוטב - עץ גדול וכבד ובראשו אבן גדולה שנותנים על הזיתים בבית הבד, נקרא קוטב:
בודידה - בית הבד קטן כעין עריבה:
רבי שמעון אומר כו' - והלכה כרבי שמעון:
אין קוצין וכו'. פי' הר"ב דכתיב ואת ענבי נזיריך לא תבצור כדרך הבוצרים. ספרא. וכתב הרמב"ם דידוע באמת שאינו רוצה בפסוק הזה לאסור הבצירה כלל שהרי התיר אכילתן באמרו והיתה שבת הארץ לכם לאכלה אבל ר"ל כמו שפי' בספרא [לא תבצור] כדרך הבוצרים והכוונה כדי לשנות ושלא יתעסק בפירות שביעית כדרך שיתעסק בשאר השנים:
ואין עושין זיתים. מלשון ושם עשו דדי בתוליהן דיחזקאל כג והוא ענין מיעוך וסחיטה:
[ר"ש אומר וכו'. כתב הר"ב והלכה כר"ש. ירושלמי שכן הורה רבי יוחנן]:
(יא) (על הברטנורא) הכונה כדי לשנות ושלא יתעסק בפירות שביעית כדרך שמתעסק בשאר השנים. הר"מ:
(יב) (על המשנה) ואין עושין. מלשון ושם עשו דדי בתוליהן (יחזקאל כ"ג) והוא ענין מיעוך וסחיטה:
תאנים של שביעית וכו': הרמב"ם ז"ל בחבורו שם גם כאן בפי' המשנה גריס חורבה וז"ל מוקצה שם מקום שהן שוטחין עליו שטיחין התאנים והענבים חורבה ידועה ע"כ ולזו הגרסא הסכים הר"ש שירילי"ו ז"ל שכן הוא בספרים ישנים. ובערוך גריס אין קוצצין ופי' מוקצה של ברזל וחרבה סכין מלשון חרב ואין מתיישב פירושו על סדר המשנה דלא איירי כולה מתני' בלקיטת הפירות אלא במלאכתן שלאחר לקיטה ועוד דאין דרך לקיטת התאנים אלא ביד ואפשר ליישב הגרסא לפי דרכו דכשמייבשין התאנים קוצעין אותן בכלי של ברזל הנקרא מקצוע והכא קרי לי' מוקצה וקוצעין את עוקציהן כדי לעשותם קציעות ודבלה וקתני דאין קוצעין אותן בכלי המיוחד אלא בסכין רחב וקרוי חרבה עכ"ל ז"ל. ונלע"ד שלפי זה הגרסא
חַרְבָּה: החי"ת בפתת והרי"ש בשב"א והבי"ת בקמ"ץ והוי כמו חרבא באל"ף שתרגום חרב חרבא. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל חרבה סכין כן פי' בערוך אך קשה כי אין זו החלוקה דומה לענבים ולזיתים שנזכרו אח"כ ובירוש' משמע שכולם למדנום מפסוק אחד דהיינו לא תבצור את כרמך פי' שלא תבצור כדרך הבוצרים שבוצרים לגת ותו כי לשון מוקצה בכל התלמוד פירושו מקום עשיית התאנים כדתנן ולא תאנים למוקצה ותו כי ברוב הספרים גרסי' בחורבה ויותר הי' נראה נכון לפ' כפשוטו וצ"ע ע"כ:
ואין עושין זיתים: מלשון ושם עשו כו' תי"ט. ולפי זה צריך לגורסו בדגש:
קוטב: פי' הרמב"ם ז"ל גת קטן לזיתים ובודידה גת קטנה עד מאוד. ובספרים ישנים גרסי' ובקוטבי ביו"ד. ובערוך פי' בשרש קטב משימין עץ גדול וכבד על הזיתים שבבית הבד ונקרא קוטב ובראשו אבן גדולה וכן הביא בשמו ה"ר שמשון ז"ל וכן פי' ר"ע ז"ל אלא שנהפך שם הלשון קצת:
טוחן: הוא בבית הבד ולא בקוטבי ובירוש' איכא מאן דשרי קוטבי:
ומכניס לבודידה: בהא מודה לת"ק:
יכין
תאנים של שביעית אין קוצין: לא יחתכם:
אותן במוקצה: שניידעמעססער. המיוחד לכך:
חרב. משום שנוי:
אבל דורך הוא בעריבה: מולטער. דגם בתלוש צריך שנוי:
ואין עושין: לשון מיעוך וסחיטה. כמו עשו דדי בתוליהן:
זיתים בבד: פרעססע:
ובקוטב: עץ כבד שמשימין על זיתים הנכתשים. קעלטערבוים:
אבל כותש הוא ומכניס לבודידה: פרעססע קטנה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת