תפארת ישראל על שביעית ח

משנה שביעית, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

כלל גדול: עיין ריש פ"ז:

אין עושין ממנו מלוגמא: ערווייכענדעס פפלאסטער:

ואין צריך לומר לבהמה: דכ' לאכלה ולא להפסד:

עושין ממנו מלוגמא לאדם: דכ' לכם לאכלה דוקא המיוחד לכם יהיה לאכלה ולא להפסד:

אבל לא לבהמה: דכ' ולבהמתך וגו' תהיה תבואתה לאכל. הראוי לאכילתה לא יהיה למלוגמתה:

חשב עליו: בשעת לקיטה:

למאכל אדם ולמאכל בהמה: ר"ל לשניהן:

נותנין עליו חומרי אדם: לאסור למלוגמא:

וחומרי בהמה: דאסור לשנותן מברייתן ולשלקן. מדדרכו להאכל חי מבהמה:

ווילדער ראסמארין:

והאזוב: איזאב וי"א מאיראן:

והקורנית: ציטווערקרויט. אלו ג' אינן מיוחדין לשום דבר ואזלינן בתר מחשבתו:

משנה ב

ולשתיה ולסיכה: במיוחד לזה או לזה לא ישנה:

לאכול דבר שדרכו לאכול: אם חי חי ואם מבושל מבושל. מיהו מאכל שנתקלקל מותר לזרקו:

לא יסוך יין וחומץ: אף דאינו להפסד דהרי זילוף עדיף משתייה [כב"ק דף קט"ו ב']. נ"ל דעכ"פ מדמיוחד טפי לשתייה אסור לשנותו דכיון דמיוחד לדבר אחר זהו הפסדו:

אף דעומד גם לאכילה:

ובמעשר שני: ניתנו רק לאכילה וכו':

קל מהם שביעית שנתנה להדלקת הנר: משא"כ תרומה רק בטמא מותר להדליקו. ובמע"ש רק בטהורה מותר להדליק ולרב"א מע"ש בין טהור בין טמא אסור להדליקו:

משנה ג

ולא תאנים במנין: כדי שימכר בזול. להיכירא דשביעית. ואע"ג דבל"ז אסור לסחורה. עכ"פ בלקט לעצמו והותר מותר [כפ"ז מ"ג]:

ולא ירק במשקל: קמ"ל אע"ג שזה שנוי. דתאנים אורחייהו למכור במשקל וירק במניין. אפ"ה אסור:

בש"א אף לא אגודות: אף בלא מניין אסור למכור אגודות רק ימכר הירק שלא אגוד. כדי לשנות מדרך סחורה בשאר שנים:

ובה"א את שדרכו לאגוד בבית: אם כשרוצה להביאן לאכילת ביתו נמי אוגדן:

אוגדין אותו בשוק: ר"ל אז מותר לאגדן למכור בשוק. דאז אין האגוד דרך סחורה. א"נ ה"ק כדרך שאגדן לצורך ביתו. מותר לאגדן למכור בשוק. דקשר בית משונה הוא:

כגון הכרשין ונץ החלב: עפ"ז סי' יב. יד:

משנה ד

האומר לפועל הא לך איסר זה ולקט לי ירק היום שכרו מותר: דמדאינו דמי שביעית רק דמי טרחה אינו נתפס בקדושת שביעית. ולא דמי לצובע בשכר דאסור [כפ"ז מ"ג]. שאני הכא דהו"ל כשכרו ללקוט מציאות. ואפי' למ"ד המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו. הכא לא נתכוון לזכות לעצמו כלום. ולא מכר לו כלום [תוס' ע"ז דס"ב א']. ומיירי הכא בספיחים המותרים כפ"ט י"ג:

לקט לי בו ירק היום: דהו"ל ל' מכר:

שכרו אסור: ר"ל נתפס בקדושת שביעית:

כשאלקוט ירקות שדה: דירקות גינה הרי ספיחים הן ואסורים. ונקט רק הכא כן. משום דפועל רגיל לומר כך. כדי שלא יחשדו בעה"ב:

אביא לך: ר"ל תיכף כשלקח הככר אמר לו כן:

לקח ממנו סתם: ר"ל לקח הככר בהקפה:

לא ישלם לו מדמי שביעית שאין פורעין חוב מדמי שביעית: דהו"ל כסחורה:

משנה ה

אין נותנים לא לבייר: ברוננען מאכער. חופר בארות לרחוץ ולכבס במימיו. אבל חופר באר מי' לשתייה שרי. דמ"ש מירקות לעיל. א"נ מיירי הכא בשכבר חייב לו. וכלעיל:

ולא לבלן: מחמם מרחצאות:

ולא לספר: למגלחו:

ולא לספן: למוליכו בספינה. אף דהנך ג' הנאת הגוף הן אסור. ומכ"ש שחר אומנין:

ולכולן הוא נותן מתנת חנם: שלא לשם שכר. אף שיודע שעי"ז לא יתבע ממנו שכר אף דבעלמא מתנה דינו כמכר [כמגילה כ"ו ב']. הכא שאני דהרי גם מכירה שרי [כפ"ז מ"ג] ורק סחורה אסור. וא"כ מתנה נמי לאו סחורה הוא. וכן מוכח מלקמן [פ"ט מ"ט]:

משנה ו

תאנים של שביעית אין קוצין: לא יחתכם:

אותן במוקצה: שניידעמעססער. המיוחד לכך:

חרב. משום שנוי:

אבל דורך הוא בעריבה: מולטער. דגם בתלוש צריך שנוי:

ואין עושין: לשון מיעוך וסחיטה. כמו עשו דדי בתוליהן:

זיתים בבד: פרעססע:

ובקוטב: עץ כבד שמשימין על זיתים הנכתשים. קעלטערבוים:

אבל כותש הוא ומכניס לבודידה: פרעססע קטנה:

משנה ז

שלא יביאנו לידי פסול: כשיטמא השמן. יצטרך לשרוף הירק ויפסידו [ונ"ל דה"ה איפכא. דהיינו ירק תרומה בשמן שביעית. דאע"ג דאין לאסור משום דמביא התרומה לידי הפסד כשיגיע שעת הביעור שיצטרך לבער התרומה מהעולם. ליתא. דהרי השמן המובלע בהירק מחשב כמבוער [כלעיל פ"ז מ"ז]. וא"כ אין צריך לבער הירק. מיהו אפ"ה אסור. דלעניין לאכל ולא להפסד מחשב השמן המובלע כאיתי' בעינא. ושמא יטמא הירק ויצטרך לשרפו עם השמן המובלע]:

רבי שמעון מתיר: לטעמיה דס"ל דאפי' קדשים מותר להביא לידי פסול [כפסחים דצ"ח ב]:

והפרי עצמו אסור: לקח בפירות שביעית בשר. אלו ואלו מתבערים. לקח בבשר דגים יצא בשר ונתפס דגים וכו' כלעיל פ"ז סי' ו:

משנה ח

ואם לקח יאכל כנגדן: כפי דמים שנתן יאכל משאר פירות בקדושת שביעית. דדמי שביעית נתנו רק לאכילה:

אין מביאין קיני זבים: קן הוא ב' תורים או ב' בני יונה. א' חטאת וא' עולה. ותמוה מ"ש דנקט הנך קרבנות ולא עולה חטאת ושלמים ואשם דשכיחי טפי. ואת"ל דקינים לרבותא נקט. אע"ג דאיכא בהו חטאת העוף שכולה נאכל לכהנים. אפ"ה כיון דמשולחן גבוה קזכו. לא אכל מדמי שביעית. או משום שכל דבר שבחובה אין בא רק מן החולין. ושביעית שיש בה קדושה. אינו חולין. עכ"פ ק' דהרי בל"ז אית בקנין נמי עולה שאינו נאכל. ולפיכך לא עדיף קנים משאר קדשים שאין אימוריהן נאכלים. טפי הו"ל למנקט דאין מביאין מדמי שביעית חטאת עוף. ונ"ל דרבותא קמ"ל בקנין. אף דאתו לתקן הגוף לאכילת קדשים וסד"א מדאתו לצורך אכילה. שרי להביאן קמ"ל:

אין סכין כלים בשמן של שביעית: דדוקא סיכת אדם מותר:

משנה ט

רבי אליעזר אומר ידלק: ה"ה בכלים שסכן במ"ח:

לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו: דמיקל בה טפי ולא רצה לגלות:

משנה י

האוכל פת כותים: אף קודם שגזרו שיהיו כעובד כוכבים פתן אסור מדהחרים אותן עזרא בש' כהנים בשופרות וש' ס"ת וש' תינוקות. כשבטלו בניין בהמ"ק:

כאוכל בשר חזיר: ל"ד אלא חייב מכות מרדות:

משנה יא

או בקש של שביעית מותר לרחוץ בה: אבל לכתחלה אסור להסיקן כפ"ט מ"ז:

ואם מתחשב הוא: שהרוחץ אדם חשוב. וילמדו אחרים להקל טפי [ונ"ל דלהכי נקט בלשון התפעל דקמ"ל דרשאי הוא לחשוב א"ע כחשוב להחמיר ע"ע לא הו"ל כיוהרא כספ"ק דברכות. דהכא שאני דכמה שאין רוחצין איכא בשוקא [כפסחים דנ"א ב]:

בועז

הלכתא גבירתא