משנה שבועות ד יב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ד · משנה יב | >>
שלח ביד עבדו או שאמר להן הנתבע משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות שתבואו ותעידוהו, הרי אלו פטורין כט עד שישמעו מפי התובע.
משנה מנוקדת
שִׁלַּח בְּיַד עַבְדּוֹ,
- אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶן הַנִּתְבָּע:
- מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת – שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּהוּ,
- הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין,
- עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ:
נוסח הרמב"ם
שילח ביד עבדו,
- או שאמר להם הנתבע: משביע אני עליכם, אם יודעים אתם לו עדות, שתבואו ותעידוהו -
- הרי אלו פטורין - עד שישמעו מפי התובע.
- או שאמר להם הנתבע: משביע אני עליכם, אם יודעים אתם לו עדות, שתבואו ותעידוהו -
פירוש הרמב"ם
אמר יתברך "אם לוא יגיד ונשא עונו"(ויקרא ה, א), והוא כתוב בוי"ו ואל"ף, ולמדנו מפי השמועה שזה לעורר על שני העניינים, הקנין והשלילה. כאילו אמר "אם לו לא יגיד, ונשא עונו", רצונו לומר לתובע זכותו, אבל לנתבע אם לא יגיד לפטור אותו פטור:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
עד שישמעו מפי התובע - דכתיב (שם) אם לוא יגיד, מלא בוי"ו ואל"ף. למדרש הכי, אם לו לא יגיד, כלומר לתובע, ונשא עונו, הא אם לאחר לא יגיד פטור:
פירוש תוספות יום טוב
שילח ביד עבדו כו' פטורים. כשלא בא בהרשאה דהא במשנה ז' דייקינן בגמרא דבא בהרשאה יכול להשביעם ומתחייבים בהשבעתו. ועוד קרוב אלי לדקדק דתנן עבדו ולא תנן [שילח] ביד אחר. דהיינו טעמא דעבדו היינו עבד כנעני. ואין קנין לעבד בלא רבו נמצא שלא יוכל להרשהו. וזו סיוע גדולה היא אלי לדעת הטור בסי' קכ"ג שכתב דאין יכול להרשות לעבדו הכנעני דהא תנן עבדו לפי שעבדו מלתא דפסיקא הוא דלעולם לא שאינו יכול לבא בהרשאה. ותיובתא להמרדכי שכתב שם בב"י דס"ל דאף לעבדו יכול להרשות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כט) (על המשנה) פטורים. כשלא בא בהרשאה. דהא במ"ז דייקינן בגמרא דבא בהרשאה יכול להשביעם ומתחייבים בהשבעתו. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שלח ביד עבדו וכו': בפירקין ד' ל"א וביד שם פ"ט סי' ז'. ודוקא בשבועת [העדות] הוא דבעינן שישמעו מפי התובע אבל שביעת הפקדון חייב אפילו שכפר לשלוחו וכן מצאתי אח"כ מבואר בהרמב"ם ז"ל שם פ"ז סי' ו'. בפי' רעז"ל צריך להגיה דכתיב אם לוא יגיד מלא בוי"ו ואל"ף למידרש הכי אם לו לא יגיד וכו' וכתב הרא"ש ז"ל כל הני פטורי דמתני' פטור אף מקרבן שבועת בטוי כדאמרינן לעיל דהוי שבועת העדות דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חדושו ואף היכא דלא מיחייב משום שבועת העדות פטור משום שבועת בטוי ומיהו מלקות מיחייב משום שנשבע על שקר ואע"ג דלא שייך מלקות בשבועת העדות דלא שייך בהו התראה דשמא שכחו העדות מ"מ עונש איכא עכ"ל ז"ל. ועיין על זה ביד שם פ"ט סי' י"ד ועיין בספר קרבן אהרן פרשת ויקרא פרשה שמיני דדבורא דחטאת:
תפארת ישראל
יכין
שילח ביד עבדו: דוקא עבד כנעני דאי אפשר להרשותו [כח"מ קכ"ג י"ג]. אבל אחר, הרי אפשר שיכול להשביעו וכגון שבא בהרשאה [ולפוסקים דס"ל שם דגם לעבד מרשה. והכא מיירי, בלא הרשהו, נ"ל דנקט עבדו לרבותא. אף דיד עבד כיד רבו [כב"מ פ"ח מ"ג] וכ"ש דאי נימא דהאי עבדו שלוחו הוא. הרי בכל התורה כולה שלוחו כמותו [כקידושין ד"מ א'] עכ"פ שאני הכא דאפקיה קרא אם לוא יגיד, דר"ל אם לו לא יגיד]:
או שאמר להן הנתבע: נראה לי דקא משמע לן אפילו בא בהרשאה עכ"פ כיון שהוא ג"כ הנתבע והמורשה הוא כבע"ד עצמו, א"כ אין כאן תביעת ממון:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת