משנה שבועות ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) שבועת העדות נוהגת -

באנשים - ולא בנשים,

ברחוקים - ולא בקרובים,

בכשרים - ולא בפסולים.

ואינה נוהגת, אלא - בראויים להעיד בפני בית דין,

ושלא בפני בית דין - מפי עצמו, ומפי אחרים.

אינן חייבין, עד שיכפרו בו בבית דין - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: בין מפי עצמו, בין מפי אחרים - אינן חייבין עד שיכפרו בו בבית דין.

(ב) וחייבין - על זדון שבועה, ועל שגגתה עם זדון העדות,

ואינן חייבין - על שגגתה.

ומה הן חייבין על זדונה - קרבן עולה ויורד.

(ג) שבועת העדות, כיצד?

אמר לעדים: "בואו והעידוני" - שבועה שאין אנו יודעים לך עדות.

או שאמרו לו: "אין אנו יודעים לך עדות",

"משביע אני עליכם", ואמרו "אמן" - הרי אלו חייבין.

השביע עליהם חמישה פעמים חוץ לבית דין, ובאו לבית דין -

והודו - פטורין,

כפרו - חייבין על כל אחת ואחת.

השביע עליהם חמישה פעמים בפני בית דין -

וכפרו - אין חייבין אלא אחת.

אמר רבי שמעון:

מה טעם? - מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות.

(ד) כפרו שניהם כאחת - שניהם חייבין.

זה אחר זה - הראשון חייב.

כפר אחד, והודה אחד - הכופר חייב.

היו שתי כתי עדים -

כפרה הראשונה, ואחר כך כפרה השניה -

שתיהן חייבות - מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהם.

(ה) משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני,

שיש לי ביד פלוני פיקדון, ותשומת יד, וגזל, ואבידה -

שבועה שאין אנו יודעים לך עדות - אינן חייבין אלא אחת.

שבועה שאין אנו יודעים לך עדות,

שיש לך ביד פלוני פיקדון, ותשומת יד, וגזל, ואבידה - חייבין על כל אחת ואחת.

משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני,

שיש לי ביד פלוני חיטים, ושעורים, וכוסמין -

שבועה שאין אנו יודעים לך עדות - אינן חייבין אלא אחת.

שבועה שאין אנו יודעים לך עדות,

שיש לך ביד פלוני חיטים, ושעורים, וכוסמין - חייבין על כל אחת ואחת.

(ו) משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני,

שיש לי ביד פלוני נזק, וחצי נזק,

תשלומי כפל, ותשלומי ארבעה וחמישה,

שאנס איש פלוני, ופיתה את בתי,

שהכני בני, ושחבל בי חברי,

ושהדליק את גדישי ביום הכיפורים -

הרי אלו חייבין.

(ז) משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני,

שאני כוהן, שאני לוי,

שאיני בן גרושה, שאיני בן חלוצה,

שאיש פלוני כוהן, שאיש פלוני לוי,

שאינו בן גרושה, שאינו בן חלוצה,

שאנס איש פלוני, ופיתה את בתו,

שהכה את בני, ושחבל בי בני,

ושהדליק את גדישי בשבת -

הרי אלו פטורין.

(ח) משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני,

שאמר איש פלוני, ליתן לי מאתים זוז - ולא נתן,

הרי אלו פטורין - שאין חייבין אלא על תביעת ממון כפיקדון.

(ט) משביע אני עליכם,

כשתדעון לי עדות, שתבואו ותעידוני -

הרי אלו פטורין - מפני שקדמה שבועה לעדות.

(י) עמד בבית הכנסת,

ואמר: משביע אני עליכם, אם יודעים אתם לי עדות, שתבואו ותעידוני -

הרי אלו פטורין - עד שיהא מתכוון להם.

(יא) אמר לשנים,

משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני, אם יודעים אתם לי עדות, שתבואו ותעידוני -

והן שיודעין לו עדות - עד מפי עד,

או שהיה אחד מהן קרוב, או פסול - הרי אלו פטורין.

(יב) שילח ביד עבדו,

או שאמר להם הנתבע: משביע אני עליכם, אם יודעים אתם לו עדות, שתבואו ותעידוהו -

הרי אלו פטורין - עד שישמעו מפי התובע.

(יג) משביע אני עליכם, מצווה אני עליכם,

ואוסרכם אני - הרי אלו חייבין.

בשמים ובארץ - הרי אלו פטורין.

באלף דלת, ביוד הא,

בשדי, ובצבאות,

בחנון, וברחום, בארך אפיים, ורב חסד,

ובכל הכינויין - הרי זה חייב.

המקלל בכולם -

חייב - דברי רבי מאיר.

וחכמים - פוטרין.

המקלל אביו ואימו בכולם -

חייב - דברי רבי מאיר.

וחכמים - פוטרין.

המקלל עצמו וחברו בכולם - עובר בלא תעשה.

יכהו אלוהים, וכן יכנו אלוהים - זו היא האלה האמורה בתורה.

אל יככה, יברכך וייטיב לך -

רבי מאיר - מחייב.

וחכמים - פוטרין.

הדף הראשי של משנה שבועות ד

משנה שבועות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב