רי"ף על הש"ס/שבועות/פרק ד

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף ל.)

(דף רי"ף יג.) שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים בכשרים ולא בפסולים ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו ומפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין ((בס"י ליתא) וכו'):

(דף רי"ף יג:) גמ' מנא הני מילי דעדות באנשים היא ולא בנשים דת"ר (דברים יט) ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר כו' תניא אידך ועמדו שני האנשים מצוה בנידונין שיעמדו א"ר יהודה שמעתי שאם רצו ב"ד להושיב את שניהם מושיבין אינו אסור אלא שלא יהא אחד יושב ואחד עומד אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך ת"ר (ויקרא יט) בצדק תשפוט עמיתך שלא יהא אחד עומד ואחד יושב א' מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך דבר אחר בצדק תשפוט עמיתך הוי דן את חברך לכף זכות תני רב יוסף בצדק תשפוט עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה שלח ליה רב יוסף לר"נ עולא חברינו עם שאתך בתורה ובמצות הוא אמר מאי שלח לי לחנופי ליה הדר אמר למישרא ליה תיגריה א"נ לשודא דדייני אמר עולא (דף רי"ף יד.) מחלוקת בבעלי דינין אבל בעדים דברי הכל בעמידה דכתיב ועמדו שני האנשים ובעלי דינין נמי בשעת גמר דין דברי הכל דיין בישיבה והכל בעמידה דכתיב (שמות יח) וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה היכי דמי גמר דין איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב אמר רבה בר רב הונא האי צורבא מרבנן ועם הארץ דאית להו דינא בהדי הדדי כי אתו לקמן מותבינן להו לצורבא מרבנן ולעם הארץ נמי אמרינן ליה תיב ואי קאים לית לן בה ואמר רבה בר רב הונא האי צורבא מרבנן ועם הארץ דאית להו דינא בהדי הדדי לא נקדם צורבא מרבנן וליתיב קמי רביה דבעי לידייניה דמיחזי כמאן דמסדר ליה לדיניה וה"מ דלא קביע ליה עידנא אבל קביע ליה עידנא אמרי בעידניה הוה יתיב ואמר רבה בר רב הונא האי צורבא מדרבנן דידע ליה סהדותא לחבריה וזילא ביה מלתא דניזיל לגבי דיינא דבציר מיניה לא ליזיל אמר רב שישא בריה דרב אידי אף אנן נמי תנינא מצא שק או קופה אם אין דרכו ליטול הרי זה לא יטול והני מילי בממונא אבל באיסורא ליזיל ומסהיד אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב רב יימר הוה ידע ליה סהדותא למר זוטרא אתא לקמיה דאמימר אותבינהו לתלתייהו אמר ליה רב אשי לאמימר והאמר עולא מחלוקת בבעלי דינין אבל בעדים דברי הכל בעמידה אמר ליה האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף ת"ר מנין לדיין שלא יעשה סניגרון לדבריו ת"ל (שם כג) מדבר שקר תרחק פירוש סניגרון מליץ כמה דאת אמר אין קטיגור נעשה סניגור ומנין לדיין שלא יושיב תלמיד בור לפניו ת"ל מדבר שקר תרחק ומנין לדיין שיודע בחבירו שהוא גזלן וכן עד שיודע בחבירו שהוא גזלן שלא יצטרף עמו ת"ל מדבר שקר תרחק ומנין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר אחתכנו ויהא הקולר תלוי בצואר עדים ת"ל מדבר שקר תרחק ומנין לתלמיד שרואה את רבו שהוא טועה בדין שלא יאמר אמתין לו עד שיחתכנו ואסתרנו ואבננו משלי כדי שיקרא הדין על שמי ת"ל מדבר שקר תרחק ומנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר מנין שלא ישתוק ת"ל מדבר שקר תרחק ומנין לתלמיד שאמר לו רבו יודע אתה בי שאם נותנין לי מאה מנה איני משקר מנה יש לי אצל פלוני ואין לי עליו אלא עד אחד בוא והצטרף עמו מנין שלא יצטרף ת"ל מדבר שקר תרחק האי מלא תענה ברעך עד שקר נפקא אלא אי א"ל אנא ודאי אית לי (דף רי"ף יד:) חד סהדא תא את וקום התם ולא תימא מידי מנין שלא יעמוד ת"ל שמות כג מדבר שקר תרחק ומנין לנושה בחבירו מנה שלא יאמר אטעננו במאתים כדי שיודה לי במנה ויתחייב לי שבועה ואגלגל עליו שבועה ממקום אחר ת"ל מדבר שקר תרחק ומנין לנושין בו מנה וטענוהו במאתים שלא יאמר אכפרנו בב"ד ואודה לו חוץ לב"ד כדי שלא אתחייב לו שבועה ויגלגל עלי שבועה ממקום אחר ת"ל מדבר שקר תרחק ומנין לשלשה שנושין מנה באחד שלא יהא אחד בעל דין ושנים מעידים כדי שיוציאו מנה ((ד"ת מ"ז) מנה לכל א' וא') ויחלוקו ת"ל מדבר שקר תרחק ומנין לשנים שבאין לדין אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש איצטלא בת מאה מנה שאומרין לו לבוש כמותו או הלבישהו כמותך ת"ל מדבר שקר תרחק כי אתו לקמיה דרבה בר רב הונא אמר להו שלופי פזמקייכו וחותו לדינא ומנין לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חבירו ת"ל מדבר שקר תרחק ומנין לבעל דין שלא יטעון דבריו קודם שיבא בעל דין חבירו ת"ל מדבר שקר תרחק ורב כהנא מתני לה מלא תשא ולא תשיא יחזקאל יח ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו רב אמר זה הבא בהרשאה ושמואל אמר זה הלוקח שדה שיש עליה עסיקין:

ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד לאפוקי מאי רב פפא אמר לאפוקי מלך אבל משחק בקוביא מדאוריי' מיחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו ורב אחא בר יעקב אמר לאפוקי משחק בקוביא וכ"ש מלך:

מתני' ((ד"ת מ"ז) וחייבין על זדון שבועה ועל שגגתה עם זדון העדות ואין חייבין על שגגתה ומה הן חייבין על זדונה קרבן עולה ויורד) שבועת העדות כיצד אמר לעדים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעים לך עדות או שאמרו לו אין אנו יודעים לך עדות משביע אני עליכם ואמרו אמן הרי אלו חייבין השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לב"ד ובאו לב"ד והודו פטורין כפרו חייבין על כל אחת ואחת השביע עליהם ה' פעמים בפני ב"ד וכפרו אין חייבין אלא אחת אר"ש מה טעם מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות:

(דף רי"ף טו.) גמ' מנא לן דאכפירה בב"ד הוא דמיחייבי ואכפירה חוץ לב"ד לא מיחייבי אמר אביי אמר קרא (ויקרא ה) אם לא יגיד ונשא עונו לא אמרתי אלא במקום שאילו מגיד זה מתחייב זה ממון אבל שבועה בין בב"ד בין שלא בב"ד חייב אלא שאם השביע עליו חמשה פעמים חוץ לב"ד וכפר בבית דין חייב על כל אחת ואחת ואם השביע עליו חמשה פעמים בב"ד וכפר אינו חייב אלא אחת מפני שאינו יכול לחזור ולהודות:

מתני' כפרו שניהן כאחת שניהן חייבין בזה אחר זה הראשון חייב כפר אחד והודה אחד הכופר חייב היו שתי כיתי עדים כפרה הראשונה ואח"כ כפרה שניה שתיהן חייבות מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן:

גמ' כפר אחד והודה אחד הכופר חייב השתא בזה אחר זה תרוייהו קא כפרי אמרת הראשון חייב והשני פטור כפר אחד והודה אחד מיבעיא לא צריכא כגון שכפרו שניהם וקדם אחד מהן והודה בתוך כדי דבורו של חבירו והא קמ"ל דתוך כדי דבור כדבור דמי וכן הלכתא דקי"ל כל תוך כדי דבור כדבור דמי חוץ ממגדף ועבודת כוכבים ומקדש ומגרש והא דאמר ר"ש מה טעם מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות לאחר תוך כדי דבור הוא אבל בתוך כדי דבור יכולין לחזור ולהודות ופי' תוך כדי דבור כדי שאילת תלמיד לרב שלום עליך רבי:

והיכא דמנה זוזי לחבריה באפי סהדי ולא ידעי הנך סהדי אי הלואה יהבינן ניהליה או פרעון פרעינהו ניהליה או מתנה יהבינן ליה ואמר ליה ((ד"ת מ"ז) לחבריה) הב לי מנה דילי דיהבית לך ואמר ליה אידך לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן ומחייב לשלומי ואי אמר הנהו זוזי דהוה מסיקנא בך נינהו אי נמי מתנה יהבתינון לי אפי' עדים רואין אותו כיון דלא ידעי דהלואה יהבינן ליה פטור מלשלם אבל נשבע שבועת היסת דלית ליה גביה ולא מידי דאמרינן יתיב רב יהודה וקא מיבעיא ליה מנה לו מנה בפני פלוני ופלוני ועדים רואין (דף רי"ף טו:) אותו מבחוץ מהו אמר ליה רב המנונא והלה מה טוען אי דאמר לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן ואי דאמר במתנה נתתם לי כי אתו עדים מאי הוה אלמא יכול למימר מתנה נתתם לי ההוא גברא דאמר ליה לחבריה מנה מניתי לך בצד עמוד זה והוא אומר לא עמדתי בצד עמוד זה מעולם אתו סהדי ואסהידו ביה דאשתין מים בצד אותו עמוד אמר (נ"א רב נחמן) ר"ש בן לקיש הוחזק כפרן אמר ליה רבא כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש עביד לה ולאו אדעתיה וכן הלכתא:

מתני' משביע אני עליכם לכשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני הרי אלו פטורין מפני שקדמה שבועה לעדות:

גמ' ת"ר משביע אני עליכם לכשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבין ת"ל ויקרא ה והוא עד או ראה או ידע שקדמה עדות לשבועה ולא שקדמה שבועה לעדות:

מתני' עמד בבית הכנסת ואמר משביע אני עליכם אם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני הרי אלו פטורין עד שיהא מתכוין להם:

גמ' אמר שמואל אפילו עדיו עומדין לו בצדו פשיטא לא צריכא דמחוי עילויה מהו דתימא כמאן דיחדינהו דמי קמ"ל תניא נמי הכי ראה סיעה של בני אדם ועדיו ביניהם אמר להם משביע אני עליכם אם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבין ת"ל והוא עד והרי לא ייחד עדיו יכול אפילו אמר כל העומדין כאן ת"ל והוא עד והרי ייחד עדיו:

מתני' אמר לשנים משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני והם יודעים לו עדות עד מפי עד או שהיה אחד מהן קרוב או פסול הרי אלו פטורין שילח ביד עבדו או שאמר להן הנתבע משביע אני עליכם אם אתם יודעים לו עדות שתבואו ותעידו הרי אלו פטורין עד שישמעו מפי התובע משביע אני עליכם מצוה אני עליכם אוסרכם אני הרי אלו חייבין בשמים ובארץ הרי אלו פטורין באל"ף דל"ת ביו"ד ה"א בשדי בצבאות בחנון ורחום בארך אפים ורב חסד ובכל הכינויין הרי אלו חייבין (דף רי"ף טז.) המקלל בכולן חייב דברי רבי מאיר וחכמים פוטרין המקלל אביו ואמו בכולן חייב דברי רבי מאיר וחכמים פוטרין המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר בלא תעשה יככה אלהים וכן יככה האלהים זו היא האלה האמורה בתורה אל יככה יברכך וייטיב לך ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרין:

גמ' תנו רבנן יש שמות שנמחקין ויש שמות שאין נמחקין אלו שמות שאין נמחקין י"ה אל אלוה אלהים אלהיך אלהיכם אהיה אל"ף דל"ת יו"ד ה"א שדי צבאות הרי אלו אין נמחקין אבל הגדול הגבור והנורא האדיר החזק האמיץ חנון ורחום ארך אפים ורב חסד הרי אלו נמחקין ת"ר כתב אל"ף למ"ד מאלהים ירד ה"א מה' הרי זה אינו נמחק שיץ דל"ת משד"י צד"י בית מצבאות הרי זה נמחק ר' יוסי אומר צבאות כולו נמחק לפי שלא נקרא הקב"ה צבאות אלא על שם צבאות ישראל אמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי ת"ר כל הטפל לשם בין מלפניו בין מלאחריו ה"ז נמחק לפניו כיצד לה' ל' נמחק בה' ב' נמחק וה' ואו נמחק לאחריו כיצד אלהינו נ"ו נמחק אלהיכם כ"ם נמחק אלהיהם ה"ם נמחק אחרים אומרים (דף רי"ף טז:) אינו נמחק שכבר קידשו השם אמר רב הונא הלכה כאחרים:

ובכל הכינויין הרי אלו חייבין.

ת"ר אין אלה אלא שבועה וכן הוא אומר (במדבר ה) והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה:

א"ר אבהו מנין לאלה שהיא שבועה דכתיב (יחזקאל יח) ויבא אותו באלה וכתיב שם וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים תניא ארור בו נידוי בו קללה בו שבועה בו נידוי דכתיב (שופטים ה) אורו מרוז אמר מלאך ה' ואמר עולא בארבע מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז איכא דאמרי גברא רבא הוה ואיכא דאמרי כוכבא הוה דכתיב (שם) מן השמים נלחמו הכוכבים ממסלותם בו קללה דכתיב (דברים כו) ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ארור האיש בו שבועה דכתיב (יהושע ו) וישבע יהושע בעת ההיא לאמר וגו' ודלמא תרתי עביד בהו אשבעינהו ולייטינהו אלא מהכא (שמ"א) ויואל שאול את העם בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' ואומר שם ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם וגו' ((ד"ת מ"ז) אמר רבי יוסי ברבי חנינא אמן בו שבועה כשעונה אמן אחר השבועה בו קבלת דברים אי אמר לו תקיים לי תנאי כך וכך וענה אמן קבל דבריו לחייב לקיים התנאי בו אמונת דבריו שהוא לשון תפלה כמו יהי רצון בו שבועה דכתיב ואמרה האשה אמן אמן בו קבלת דברים דכתיב ואמר בל העם אמן בו אמונת דברים דכתיב (ירמיהו כח) ויאמר ירמיה אמן כן יעשה) אמר ר"א לאו שבועה הן שבועה אמר רבא והוא דאמר לאו לאו תרי זימני דכתיב (בראשית ט) ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ וכתיב שם ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר וכתיב (ישעיהו נד) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח וגו' ומדלאו לאו שבועה הין הין נמי שבועה ב המקלל עצמו בכולן עובר בלא תעשה דכתיב (דברים ד) השמר לך ושמור נפשך וכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה חברו דכתיב (ויקרא יט) לא תקלל חרש:

ירושלמי הא דתנן עובר בלא תעשה מהו ללקות חבריא אמרי אינו לוקה אמר רבי יוסי משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וחזינן לגאון דאמר לוקה דאמרינן א"ר יוחנן משום רבי יוסי הגלילי כל מצות לא תעשה שבתורה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו ושאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם:

הדרן עלך שבועת העדות