משנה פסחים ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ב · משנה ה | >>
אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחיטים, בשעורים, בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל.
ויוצאין בדמאי, ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו, ובמעשר שני והקדש שנפדו, והכהנים בחלה ובתרומה.
אבל לא בטבל, ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ולא במעשר שני טו והקדש שלא נפדו.
חלות תודה ורקיקי נזיר, עשאן לעצמו, אין יוצאין בהן.
עשאן למכור בשוק, יוצאין בהן.
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח: בַּחִטִים, בַּשְּׂעוֹרִים, בַּכֻּסְּמִין וּבַשִּׁיפוֹן וּבְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל. וְיוֹצְאִין בַּדְּמַאי וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַכֹּהֲנִים בַּחַלָּה וּבַתְּרוּמָה. אֲבָל לֹא בַטֶבֶל, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדוּ. חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר, עֲשָׂאָן לְעֲצְמוֹ, אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן. עֲשָׂאָן לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, יוֹצְאִין בָּהֶן:
אלו דברים,
- שאדם יוצא בהן ידי חובתו, בפסח -
- בחיטים, ובשעורים,
- ובכוסמין, ובשיבולת שועל, ובשיפון,
- ובדמאי,
- ובמעשר ראשון - שניטלה תרומתו,
- ובמעשר שני, והקדש - שנפדו,
- והכהנים -
- בחלה, ובתרומה.
- אבל -
- לא בטבל,
- ולא במעשר ראשון - שלא ניטלה תרומתו,
- ולא במעשר שני, והקדש - שלא נפדו.
- חלות תודה, ורקיקי נזיר -
- עשאן לעצמו - אין יוצא בהן.
- למכור בשוק - יוצא בהן.
אכילת מצה בליל פסח מצות עשה והוא דברי השם יתברך "בערב תאכלו מצות"(שמות יב, יד), ואמר "לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות"(דברים טז, ג), אם כן כל הזרעים שעיסתם מתחמצת אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה. ואלו החמשת מינין בלבד הם באין לידי חימוץ, וזולתם כמו אורז ודוחן ודומיהן מסריחין עיסתן ואינן מתחמצין. ואם אתה זוכר למה שפירשנו בפרק שלשה שאכלו כאחת מברכות ובפרק שמונה עשר דשבת, התבאר לך זאת ההלכה והתשובה בהן אחת.
ומה שפרט בחלה ובתרומה - שמא יאמר אדם מצה שווה לכל אדם בעינן רוצה לומר שתהא ראויה לכל ישראל ולזולתם, הודיענו שאין הדבר כך.
והטעם שאין אדם יוצא ידי חובתו בחלות תודה ורקיקי נזיר כשעשאן לעצמו להקריבן עם הקרבן שהוא חייב בו כמו שנצטוה, אף על פי שהיא מצה גמורה, לפי שאמר השם יתברך "ושמרתם את המצות"(שמות יב, יז), ובא בקבלה מצה המשתמרת לשם מצה, יצתה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח:
ידי חובתו - משום חובת מצה בלילה הראשון שהוא מחויב לאכול מצה דכתיב (שמות יב) בערב תאכלו מצות:
בחטים ובשעורים וכו' - אבל אורז ודוחן ושאר מינים לא, דכתיב (דברים טז) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, דברים הבאים לידי חמוץ אדם יוצא בהן ידי חובת מצה, יצאו אורז ודוחן ושאר מינים שאין באין לידי חמוץ אלא לידי סרחון:
ובדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו - כל הני למאי אצטריכו, מפורשים במסכת שבת פרק מפנין:
והכהנים בחלה ובתרומה - דמהו דתימא מצה השוה וראוייה לכל אדם בעינן, וחלה ותרומה אינן ראויין לזרים, קמ"ל יד:
חלות תודה ורקיקי נזיר אין יוצאין בהן - אף על פי שהן מצה גמורה, דכתיב (שמות יב) ושמרתם את המצות, מצה המשתמרת לשם מצה, יצאו אלו שאינן משתמרות לשם מצה אלא לשם זבח:
למכור בשוק יוצא בהם - דכל למכור בשוק אמר אי מזדבנא מזדבנא, ואי לא, אכילנא לה אנא למצה של מצוה:
בכוסמין וכו'. עי' פירושם בריש מסכת כלאים:
והכהנים בחלה ובתרומה. פירש הר"ב דמהו דתימא מצה השוה כו' קא משמע לן. מצות מצות ריבה. גמרא. וכתב רש"י בפירוש המשנה אבל ישראל בתרומה לא. כדיליף לקמן לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים טז, ג) מי שאינו מוזהר על חמצו אלא משום חמץ אתה יוצא בו ידי חובת מצה יצא זה שאסור מחמת איסור אחר ע"כ. ועי' סוף משנה דלקמן:
[1]ולא במעשר שני. לשון רש"י חוץ לירושלים ע"כ. דאלו בירושלים הרי שם מקומו לאוכלו בלא פדיון [ואע"ג דמלתא דפשיטא הוא הוצרך רש"י לפרש] משום דאיכא תנא דפליג וסבירא ליה דאפי' בירושלים אינו יוצא במצת מעשר שני ויליף ליה מדכתיב (שם) לחם עוני מה שנאכל באנינות. יצא זה שאינו נאכל אלא בשמחה. דכתיב במעשר שני (שם כו, יד) לא אכלתי באוני ממנו. ותנא דידן מצות מצות ריבה. ולחם עוני פרט לעיסה שנילושה ביין וכו':
חלות תודה ורקיקי נזיר. עי' מה שכתבתי במ"ו פ"ק דחלה:
(יד) (על הברטנורא) מצות מצות ריבה. גמרא. וכתב רש"י אבל ישראל בתרומה לא כדתנן לקמן. לא תאכל כו' מי שאינו מוזהר על חמצו אלא משום חמץ אתה יוצא בו י"ח מצה יצא זה שאסור מחמת איסור אחר:
(טו) (על המשנה) במעשר שני. חוץ לירושלים. רש"י. דאלו בירושלים הרי שם מקומו לאכול בלא פדיון. ור"ל לאפוקי ממ"ד דאפילו בירושלים לא. ועתוי"ט:
אלו דברים וכו': רפ"ה דהלכות חו"מ ובפ' ששי סי' ד' ז' ח' ט' ובטור א"ח סי' תנ"ג:
ידי חובתו בפסח: נלע"ד דהא דלא קתני ידי חובת מצה וכן גבי ירקות ידי חובת מרור משום קרא דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו לקרבן פסח והיינו דקתני בין בחמשת מיני דגן בין בחמשת מיני ירקות בפסח ר"ל עם הפסח בזמן שבית המקדש קיים א"נ לרמוז שמלבד כזית מצה שצריך לאכול משום חובת מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות חייב לאכול כזית מצה ג"כ באחרונה זכר לפסח והיינו דקתני בפסח פי' בעבור הפסח ולפי זה נאמר דאגב דתני רישא גבי חמשת מיני דגן בפסח נקט נמי גבי ירקות בפסח א"נ בפסח ר"ל בשעת אכילת הפסח דהיינו לילה הראשון ולרמוז דשאר ימי הפסח אכילת מצה רשות כך נלע"ד:
בחטים ובשעורים ובכוסמין ובשבלת שועל ובשיפון: אבל אורז ודוחן לא. ומתני' דלא כר"י ב"נ דתניא אריב"ן אורז ודוחן מיני דגן נינהו וחייבין על חמוצן כרת ואדם יוצא בו י"ח בפסח וכן היה אומר דקצת ג"כ חייבת בחלה דכולהו לחם מיקרו: וכתב הר"ן ז"ל ירוש' ר' שמואל בר רב נחמן שמע לה מן הדין קריא ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו חטה אלו חטים שורה זו שבלת שועל ולמה נקרא שמה שורה שהיא עשויה כשורה שעורה זו שעורים נסמן זה שיפון כוסמת זה כוסמין גבולתו ע"כ גבולו של לחם ולמדין מן הקבלה כלומר בתמיה א"ר סימון מן מה דכתיב ויסרו למשפט אלהיו יורנו כמו שהוא דבר תורה ובגמ' דידן מפיק מקרא דבמין אחר אינו יוצא ידי חובת מצה ע"כ:
ויוצאין בדמאי: מסופק ר"י אי בעי למימר יוצא דוקא בדיעבד כדאמרי' הואיל ומפקיר נכסיה וחזי ליה ומ"מ עדיין לא מפקר ליה אי נמי יוצאין אף לכתחלה הואיל ושרי לעניים ואכילת מצה נמי נקראת אכילת עניות תוס' ז"ל. אבל מתוך פי' רש"י ז"ל דבגמ' מוכח שהוא פשוט אצלו ז"ל דדוקא בדיעבד יוצא בדמאי ע"ש דבור המתחיל טבול מדרבנן. וי"ס דל"ג מלת ויוצאין. וצריך לדקדק אמאי איצטריך תנא לאשמועינן כולה האי מתני' בפ"ג שאכלו ובשבת פ' מפנין ופ' בכל מערבין והכא ועיין במ"ש בפ' מפנין גבי דמאי בשם תוס' ז"ל:
שנטְלה. שלא נטְלה: כך מצאתי שנקד הר"מ דילונזאנו ז"ל:
והכהנים בחלה ובתרומה: דמצות מצית ריבה: אבל בבכורים אינו יוצא הכהן ידי חובתו בהם כיון דאין יכול לאכלם בכל מושבות דומיא דתרומה וקרא כתיב בכל מושבותיכם תאכלו מצות דבעינן מצה הנאכלת בכל מושבות למעוטי בכורים שאינם נאכלים אלא בירושלם ומעשר שני לר' יוסי הגלילי אינו יוצא בו י"ח ובגמ' ובברייתא מפ' טעמייהו ואכתבנו בסמוך:
אבל לא בטבל וכו': טעמא דכל הני משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה ובירוש' א"ר אילא אלה המצות אם עשיתן כמצותן הרי הן מצות ואם לאו אינם מצות הר"ן ז"ל: ובגמ' אבל לא בטבל אפי' בטבל טבול דרבנן כגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב ובברייתא יכול יוצא אדם י"ח בטבל שלא נתקן כל צרכו פי' שנטלה ממנו תרומה גדולה ולא ניטלה ממנו תרומת מעשר ולא מעשר שני ואפי' מעשר עני ת"ל לא תאכל עליו חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל דהא מני ר"ש היא דאמר דאין איסור חל על איסור דתניא ר"ש אומר האוכל נבלה ביום הכפורים שוגג פטור מחטאת:
חלות תודה ורקיקי נזיר: מה שפירש רעז"ל הוא פי' רבה בגמרא ואפי' לא נשחט עליהם הזבח שלא הוקדשו אינו יוצא בהן. ורב יוסף פי' דאמ' קרא שבעת ימים מצות תאכלו מצה הנאכלת לז' ימים יצאת זו שאינה נאכלת לז' ימים אלא ליום ולילה והיכא דלא נשחט עליהם הזבח ס"ל לרב יוסף דיוצא בהן ומתני' בשנשחט עליהם הזבח וסיפא ה"ק למכור בשוק דעכשיו לא נשחט הזבח שהרי לא מכרן יוצא בהן ותניא כותיה דרבה ותניא כותיה דרב יוסף ועיין בהגהת ר"ש לוריא ז"ל בלשון זה שגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הסכים לאותה הגהה ומחקו מתלמודו:
למכור בשוק יוצא בהן: דכל למכור בשוק אמר אי מיזדבנא מזדבנא ואי לא אכילנא לה אנא ובגמ' פריך ותיפוק לי לתנא בתרא דתניא כותיה דרב יוסף ומוקי לה בשנשחט הזבח תיפוק ליה דהויא מצה עשירה שהרי היו נילושות בשמן ומשני רביעית היא המתחלקת לכמה חלות דבשמן מעט כזה לא מיקרי מצה עשירה: וכתוב בכל בו סמוך לסוף סימן ח' צ"ע אם נתן מלת במצה של מצה אי מקריא מצוה עשירה ויש מתירין וסמכו על אותה ששנינו חלות תודה ורקיקי נזיר דאמרי' עשאן למכור בשוק יוצא בהן ובהנהו ודאי יש מלח משום על כל קרבנך תקריב מלח והראב"ד ז"ל הגיה על זה ואמר אמר אברהם לא אמרו כן אלא לזריזים שיהו אופים אותה מיד ע"כ עוד כתוב שם בסוף סי' הנזכר דמדקתני במתני' למכור בשוק יוצא בהן שמעי' דאפי' אפה המצה של מצוה קודם זמן הביעור יוצא בה דהא ודאי חלות תודה קודם זמן הביעור עשאן שהרי אין מביאין תודה בי"ד מכני החמץ שבה ע"כ וכן כתוב ג"כ בשבלי הלקט סי' ס"א:
יכין
אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: ידי חובת אכילת מצה בלילה ראשונה:
בכוסמין: [דינקעל]:
ובשיפון: [האפער]:
ובשבולת שועל: [ראגגען], ונוהגין בחיטין (שו"ע או"ח, תנג) ונ"ל משום דשרירין וחזקי', שאינן מאתמצות כל כך מהר [כפסחים ד"מ ע"א]:
ויוצאין בדמאי: דעי בעי מפקיר נכסי' וחזי לי'. [ועי' מש"כ בס"ד עירובין פ"ג סי' י"ג]. וכל הנהו צריכי' [עי' שבת פי"ח מ"א]:
והכהנים בחלה ובתרומה: אף דאינן ראוין לזר:
אכל לא בטבל: אפילו טבל דרבנן:
ולא במע"ר שלא נטלה תרומתו: דהוה נמי טבל:
ולא במע"ש: חוץ לירושלים:
והקדש שלא נפדו: טעם כולהו מדהו"ל מצוה הבא בעבירה [ר"ן. ואילה"ק הרי בטבל דרבנן נמי לא נפק, והרי בכל דרבנן שרי מהבב"ע, כלולב גזול ביום ב' [כסוכה ד"ל ע"א]. נ"ל זהו כשהמצוה דרבנן, אבל כשהעבירה מדרננן לעולם שייך מהבב"ע]:
עשאן לעצמו אין יוצאין בהן: מדאינן משתמרות לשם מצה רק לשם זבח:
עשאן למכור בשוק יוצאין בהן: דבעשאן למכור, אומר בלבו שכשלא ימכרם יהיו למצות של פסח. ואי"ל דהו"ל עכ"פ מצה עשירה [דהא נילושה בשמן] דמדהוא רק מעט, דרביעית הוא ומתחלק לכמה חלות [כש"ס דל"ח ב'], לא הו"ל כמצה עשיר':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות | רי"ף |
רבינו אשר |
ר"ן |
רבינו חננאל |
הרמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
- ^ בדפוס פראג היה הדבור מתחיל "ובמעשר שני" ומקומו קודם ד"ה והכהנים ובמקום המלים בדבור זה המגבלות בשני חצאי מרובע היה כתוב שם רק מלה אחת "ואיצטריך" ובדפוס קראקא תקן התוי"ט כלפנינו.