משנה עירובין י ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק י · משנה ג | >>
היה קורא בספר על האסקופה, נתגלגל הספר מידו, גוללו אצלו.
היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו, עד שלא הגיע לעשרה טפחים, גוללו אצלו.
משהגיע לעשרה טפחים, הופכו על הכתב.
רבי יהודה אומר: אפילו אין מסולק מן הארץ אלא כמלא מחט, גוללו אצלו.
רבי שמעון אומר: אפילו בארץ עצמו גוללו אצלו, שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקדש.
הָיָה קוֹרֵא בְּסֵפֶר עַל הָאִסְקֻפָּה,
- נִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ,
- גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ.
- הָיָה קוֹרֵא בְּרֹאשׁ הַגַּג, וְנִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ,
- עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ.
- מִשֶּׁהִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב.
- עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ אֵין מְסֻלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא כִּמְלֹא מַחַט [נ"א: כִּמְלֹא הַחוּט],
- גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ.
- אֲפִלּוּ אֵין מְסֻלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא כִּמְלֹא מַחַט [נ"א: כִּמְלֹא הַחוּט],
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ בָּאָרֶץ עַצְמוֹ,
- גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ,
- שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר מִשּׁוּם שְׁבוּת עוֹמֵד בִּפְנֵי כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ:
- אֲפִלּוּ בָּאָרֶץ עַצְמוֹ,
הקורא בספר על האסקופה,
- ונתגלגל הספר מידו - גוללו אצלו.
- היה קורא בראש הגג - ונתגלגל הספר מידו,
- עד שלא הגיע, לעשרה טפחים - גוללו אצלו.
- ומשהגיע לעשרה טפחים - הופכו על הכתב.
- רבי יהודה אומר:
- אפילו אינו מסולק מן הארץ,
- אלא מלוא החוט - גוללו אצלו.
- אפילו אינו מסולק מן הארץ,
- רבי שמעון אומר:
- אפילו בארץ עצמו - גוללו אצלו,
- שאין דבר משום שבות - עומד בפני כתבי הקודש.
- אפילו בארץ עצמו - גוללו אצלו,
אסקופה - היא הבניין שלפני פתח הבית, והיא כרמלית, וכבר נתבארו הרשויות בתחילת מסכת שבת.
ואמרם עד שלא הגיע לעשרה טפחים - כאשר בארנו בשבת, ובתנאי שיהיה הכותל משופע, בזו הצורה:
שינוח הספר ברשות הרבים. אבל אם היה הכותל עומד על הארץ על זוית עומדת, שיהיה הספר כשנתלה באויר רשות הרבים בלי מונח על שום דבר, הרי זה מותר לגללו ולהביאו אצלו כל זמן שלא הגיע קצתו לארץ.
ורבי שמעון אומר, אפילו הגיע לארץ מותר להגביהו לפי שהוא משום שבות, מאחר שמקצת הספר בידו ואינו כמי שעוקר מרשות הרבים לרשות היחיד, אלא אם יצא הספר כולו מידו ונח ברשות הרבים, ואסרו להגביה דבר מרשות הרבים ואפילו הוא דבוק וקשור ברשות היחיד, מדרבנן "דלמא נפיל ואתי לאתויי", ודבר שהוא מדרבנן אינו עומד בפני כתבי הקדש.
ואין הלכה כרבי שמעון:
הקורא בספר - כל ספרים שלהם היו נגללים כס"ת שלנו:
האסקופה - כעין אצטבא שלפני פתח הבית, וכרמלית היא:
גוללו אצלו - הואיל וראשו אחד בידו :
לעשרה טפחים - התחתונים הסמוכים לקרקע של רה"ר, דאם אין אגדו בידו הוי איסור דאורייתא, וגזרינן אגדו בידו אטו שאין אגדו בידו. ובגמרא פריך והא לא נח , כלומר אע"פ שהגיע לעשרה טפחים התחתונים אין כאן איסורא דאורייתא, אפילו לא היה אגדו בידו שהרי לא נח ברה"ר, ומשני כגון שהיה שם כותל משופע, ונח הספר על בליטת הכותל של עשרה טפחים התחתונים, דהוי כאילו נח ברה"ר, ואם לא היה אגדו בידו הוי חיובא דאורייתא אם היה מביאו אצלו. ומתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, הגיע לעשרה טפחים מן הארץ הופכו על הכתב במה דברים אמורים בכותל משופע דנח אבל בכותל שאינו משופע גוללו אצלו, דברי רבי יהודה, שרבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו דבעינן הנחה ע"ג משהו:
הופכו על הכתב - האותיות כלפי הכותל, שלא יהא מוטל כל כך בבזיון, ומניחו שם עד שתחשך:
דבר משום שבות - כגון זה שאגדו בידו וליכא כי אם שבות דרבנן אם בא לגוללו אצלו, שאין חייב מן התורה אלא א"כ יצא הספר כולו מידו ונח ברה"ר ובא לעקרו מרה"ר ולהניחו ברה"י. ואין הלכה כר"ש:
גוללו אצלו. פי' הר"ב הואיל וראשו אחד בידו. דאף ע"ג דמרשות הרבים לכרמלית לאו איסור דאורייתא איכא. מיהא הכא בנח ברשות הרבים מיירי ואיכא משום שבות ורישא ר"י היא:
משהגיע לי' וכו'. מ"ש הר"ב ובגמ' פריך והא לא נח. כלומר וקיי"ל רפי"א דשבת דקלוטה לאו כמי שהונחה דמיא. ומ"ש דנח על הכותל הוי כאילו נח [ברה"ר] הכי תנן לה במשנה ג' פרק הנזכר:
(יב) (על הברטנורא) דאף על גב דמרה"ר לכרמלית לאו איסור דאורייתא איכא מיהו הכא בנח ברה"ר מיירי ואיכא משום שבות. ורישא ר"י היא:
(יג) (על הברטנורא) כלומר וקיי"ל ריש פרק י"א דשבת דקלוטה לאו כמי שהונחה דמיא:
הקורא בספר על האסקופא: בפ"ק דשבת מייתי לה בדף ה' וכתבו שם תוס' ז"ל דלרבא דלא גזר התם בכרמלית גזרה לגזרה גבי לא יצא החייט במחטו הא דנקט הכא ספר לאשמועי' דאפי' ספר אם אין איגודו בידו אסור לאפוקי ר"ש דאמר כל דבר שהוא משום שבות אינו עומד בפני כתבי הקדש ע"כ: ואיתא נמי בפירקין דף ק"ג וביד פט"ו דהלכות שבת סי' כ"א וכתב שם הרב המגיד דמתוך הסוגיא משמע דדוקא כתבי הקדש אבל שאר דברים מכי נחו להו אסור אפי' תוך ד' אמות והיא דעת הרשב"א ז"ל: ובטור א"ח סי' שנ"ב: ובגמ' האי אסקופא היכא דמיא אילימא אסקופא רה"י ולפניה רשות הרבים וקאמר מתני' אע"ג דמונח ראשו אחד בר"ה גוללו לרה"י ולא גזרינן דילמא נפיל כוליה מידיה דאיכא חיוב חטאת ואתי לאתוי מני ר"ש היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות אינו עומד בפני כתבי הקדש דאי ר' יהודה הא אמר אם מסולק מן הארץ מלא החוט גוללו אצלו דליכא למיגזר מידי אבל הונח כל דהו אסור דגזרי' אגדו בידו אטו היכא דנפיל כוליה אימא סיפא ר' יהודה אומר אפי' אינו מסולק מן הארץ וכו' ר"ש אומר אפי' בארץ עצמו גוללו אצלו רישא וסיפא ר"ש ומציעתא ר' יהודה אמר רב יהודה אין רישא וכו' רבה אמר הכא באסקופא נדרסת עסיקי' ורה"י אבל נדרסת היא פי' דרגל הרבים עוברת עליה ומשום בזיון דכתבי הקדש שריוה רבנן ול"ד לקורא בגג דהתם ליכא בזיון כולי האי מש"ה גזר ר' יהודה אבל בהא מודה דכיון דאגדו בידו ושבות בעלמא הוא לא גזרינן איתיביה אביי תוך ד' אמות גוללו אצלו חוץ לד' אמות הופכו על הכתב ואי אמרת באסקופא נדרסת עסיקי' מה לי תוך ד' אמות מה לי חוץ לד' אמות הא כולה שבות הוא אלא אמר אביי הכא באסקופא כרמלית עסיקינן ור"ה עוברת לפניה תוך ד' אמות דאי נפיל ומייתי ליה לא אתי לידי חיוב חטאת שרו ליה רבנן חוץ לד' אמות דאי מייתי ליה אתי לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן ופרכי' אי הכי תוך ד' נמי ניגזור דילמא נפיל כוליה מידיה ואזיל ומעייל ליה מר"ה לרה"י ומשני הכא באסקופא ארוכה דאדהכי והכי מידכר ואב"ע באסקופא שאינה ארוכה וסתם כתבי הקדש עיוני מעיין בהו ומנח להו וא"נ מעיין בר"ה ועייל להו להדיא לרה"י הא מני בן עזאי היא דאמר מהלך כעומד וליכא למיחש דילמא זריק להו דמודה בן עזאי בזורק דהא אין מזרקין כתבי הקדש:
היה קורא בראש הגג וכו': תוס' פ"ח דשבת דף פ' ודפ' הזורק דשבת דף ק':
הופכו על הכתב: להגן על האותיות שלא יעלה אבק עליהם ובגמ' פריך והתניא כותבי ספרים תפילין ומזוזות לא התירו להן להפוך יריעה על פניה אלא פורס עליה את הבגד התם אפשר הכא לא אפשר לפרוס עליה סודר שיוסיף על חטאתו פשע ואי לא אפיך איכא בזיון טפי:
אלא מלא חוט: כך צ"ל:
בפי' ר"ע ז"ל ומתני' חסורי מתסרא וכו'. אמר המלקט פי' דפרכי' בגמ' אי הכי דבכותל משופע עסיקי' אימא סיפא ר' יהודה אומר אפי' אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו ואמאי והא נח ומשנינן חסורי מחסרא וכו'. ובירושל' מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אומר אסור להשתמש באויר עשרה וכא אמר הכין א"ר יוחנן לית כאן ר' יהודה אלא ר"מ ע"כ:
יכין
יז) היה קורא בספר שעשוי בגלילה, ולאו דוקא ס"ת.
יח) על האסקופה [שוועלע] שרחבה ד' טפחים ואינה גבוה י' טפחים, דהו"ל כרמלית.
יט) גוללו אצלו דמדאגדו בידו הו"ל מרה"ר לכרמלית תרי דרבנן [ועי' שבת פ"י מ"ב]. ואי"ל ניחש שיפול מידו וישכח ויביאנה לרה"י, י"ל דמיירי באסקופה רחבה הרבה קודם שתכנס לרה"י, דאדהכי והכי מדכר [ש"ס].
כ) היה קורא בראש הגג והרי גג רה"י הוא.
כא) עד שלא הגיע לעשרה טפחים הסמוכין לארץ.
כב) משהגיע לעשרה טפחים מיירי בכותל משופע. דכשנח עליו הו"ל כנח בר"ה.
כג) הופכו על הכתב שלא יוטל בבזיון. ואע"ג שגם זה בזיון ואסור בכל ספרי קודש [כי"ד רפ"ב ה'], עכ"פ זה בזיון טפי והכא דלא אפשר שרי. אבל לא יגללו אצלו, דגזרינן אטו אין אגדו בידו, דאז הו"ל כמוציא מר"ה לגג רה"י, משא"כ אסקופה כרמלית היא.
כד) רבי יהודה אומר כולה ר"י היא, וחסורי מחסרא וה"ק, ואם אין הכותל משופע ר"י אומר וכו'.
כה) שאין לך דבר משום שבות כי הכא שאגדו בידו.
כו) עומד בפני כתבי הקודש וקיי"ל כר"י.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת