משנה סנהדרין ו א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ו · משנה א | >>
נגמר הדיןא, מוציאין אותו לסקלו.
בית הסקילה היה חוץ לבית דין, שנאמר (ויקרא כד, יד) הוצא את המקלל.
אחד עומד על פתח בית דין והסודרין בידו [ ואדם אחד רוכב ], הסוס רחוק ממנו כדי שיהא רואהוג.
אומר אחד יש לי ללמד עליו זכות, הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידוד.
ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות, מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמיםה, ובלבד שיש ממש ו בדבריו.
מצאו לו זכות, פטרוהו, ואם לאו, יוצא ליסקל.
וכרוז יוצא לפניו, איש פלוני בן פלוני יוצא ליסקל על שעבר עברה פלונית ופלוני ופלוני עדיו, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו.
נִגְמַר הַדִּין,
- מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסָקְלוֹ.
- בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, יד): "הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל".
- אֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ,
- וְהַסּוּס [נ"א: וְאָדָם אֶחָד רוֹכֵב הַסּוּס] רָחוֹק מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רוֹאֵהוּ;
- אוֹמֵר אֶחָד:
- יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת,
- הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין,
- וְהַסּוּס רָץ וּמַעֲמִידוֹ.
- וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר:
- יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת,
- מַחֲזִירִין אוֹתוֹ,
- אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים;
- וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו.
- מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פָּטָרוּהוּ;
- וְאִם לָאו, יוֹצֵא לִסָּקֵל.
- וְכָרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו:
- אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יוֹצֵא לִסָּקֵל,
- עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית,
- וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו;
- כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת, יָבוֹא וִילַמֵּד עָלָיו:
- אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יוֹצֵא לִסָּקֵל,
נגמר הדין - מוציאין אותו לסקלו.
- ובית הסקילה - היה חוץ לבית דין,
- שנאמר: "הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה" (ויקרא כד יד).
- אחד עומד על פתח בית דין - והסודרין בידו,
- והסוס רחוק הימנו - כדי שיהא רואהו.
- אמר אחד: יש לי ללמד עליו זכות -
- הלה מניף בסודרין - והסוס רץ ומעמידו.
- אפילו אמר: יש לי ללמד לעצמי זכות - מחזירין אותו,
- אפילו ארבעה וחמישה פעמים - ובלבד שיהא ממש בדבריו.
- אם מצאו לו זכות - פטרוהו,
- ואם לאו - יוצא להיסקל.
- והכרוז יוצא לפניו: איש פלוני בן איש פלוני - יוצא להיסקל,
- על שעבר עבירה פלונית,
- ופלוני ופלוני עדיו,
- כל מי שהוא יודע לו זכות - יבוא וילמד.
הסיבה אשר בגללה היה בית הסקילה חוץ לבית דין, הוא כדי שלא יהיה נראה שיש לדיינין חריצות להמית, ובעוד שמוליכין אותו לבית הסקילה אפשר שיהיה שם מי שילמד עליו זכות.
ופירוש הסודרין - מפות.
ומה שאמר שיהא ממש בדבריו ואז מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים, אמנם פעם ראשונה ושניה מחזירין אותו כשיאמרו אחרים עליו, אבל אם אמר הוא יש לי ללמד על עצמי זכות ואפילו לא היה ממש בדבריו, מחזיקין שיש [לו] לומר ומחמת הפחד שכח טענתו, ואפשר שכשיחזור לבית דין תתיישב דעתו ויזכור טענתו.
ובתוך ההכרזה יאמר, והעידו עליו עדים שהם פלוני ופלוני שעשה כך וכך ביום פלוני בשעה פלונית במקום פלוני, אולי יהיה שם מי שיזים אותם.
וכמו שעושין בסקילה, כן עושין בכל מיתות בית דין:
נגמר הדין - חוץ לבית דין. רחוק מבית דין ב שמא בעוד שמוליכין אותו לבית הסקילה, ימצאו לו זכות ויפטר:
והסודרין בידו - להניף. והוא סימן להחזירו:
ובלבד שיהא ממש בדבריו - ואם אין ממש בדבריו, פעם ראשונה ושניה בלבד מחזירין אותו, דלמא מחמת בעתותא נסתתמו טענותיו ואולי תתישב דעתו עליו ויזכור טענותיו, יותר על כך אין מחזירין אותו. ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שיעיינו אם יש ממש בדבריו שאז מחזירין אותו ארבע וחמש פעמים:
ופלוני ופלוני עדיו - שעבר עבירה פלונית ביום פלוני בשעה פלונית. במקום פלוני ז. דלמא איכא דמזים להו:
נגמר הדין. לחובה. מוציאין אותו לסקלו. איידי דסקילה רישא דכולהו ד' מיתות [היא] [כדתנן בריש פרק דלקמן] הואמפרש מילי דידה ברישא. והדר מפרש שארא בפרקין דלקמן כסדר. רש"י. וכתב הרמב"ם וכמו שעושין בסקילה. כך עושין בכל מיתות ב"ד:
בית הסקילה היה חוץ לב"ד. כתב הר"ב רחוק מב"ד. שמא בעוד וכו' וקרא צריך טעמא. וז"ל הרמב"ם ספי"ב מהלכות סנהדרין. ויראה לי שיהיה רחוק כמו ששה מילין. כמו שהיה בין ב"ד של משה רבינו ע"ה שהיה לפני פתח אוהל מועד. ובין מחנה ישראל. ע"כ. טעמו דבגמרא ילפינן דז"ש הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות הוא. כלומר אף חוץ למחנה ישראל. ומתני' דלא תנן אלא חוץ לב"ד נפקא מינה דאי נפיק ב"ד ויתיב חוץ לשלש מחנות הכי איתא בגמרא. וסובר הרמב"ם כיון דנסבינן לקרא דהוצא וגו' לב"ד שהוא חוץ לשלש מחנות ש"מ דהכי עבדינן ליה כמו אותו חוץ דבקרא שהיה ששה מילין. [שכל השלש מחנות היו י"ב מילין. א"כ ממרע"ה שהיה באמצעם עד סוף כל המחנות הוא שיעור מחצית הי"ב מיל שהן ששה מיל. ולפי שהחצר שבו המשכן הוא ממעט מהמחצית שיעיר חציו. דהיינו חמשים על חמשים לפיכך קא דייק הרמב"ם בלישניה וכתב כמו ששה. ומ"ש הרמב"ם ובין מחנה ישראל. ענינו ובין סוף מחנה ישראל]:
רחוק ממנו כדי שיהא רואהו. מתרחק מזה שהסודרין בידו מלא עיניו. ובלבד שיוכל לראותו אם יניף בסידרין. רש"י:
ומעמידו. עד שיחקרו ב"ד אם יהא טעם בדבריו של זה. רש"י. והרמב"ם פי"ג מהלכות סנהדרין העתיק ומחזיר את הנדון לב"ד. ולא ידעתי זו מנין לו. גם בפירושו כחב אמנם פעם ראשונה ושניה מחזירין אותו. כשיאמרו אחרים עליו. ולא נזכר לא במשנה ולא בברייתא. גם ז"ש אח"כ אבל אם אמר יש לי ללמד וכו' מחזירין וכו'. משמע דכמה פעמים מחזירין. ובברייתא תניא כמ"ש הר"ב פעם ראשונה ושניה. וכן העתיק בחבירו. ואי ל"ג בפירושו אלו ארבע מלות. כשיאמרו אחרים עליו אבל. הוה ניחא:
אפילו ארבעה וחמשה פעמים. וכה"ג תנן בר"פ י"ח דשבת. וכתב הר"ב דלאו דוקא. וכ"כ הרמב"ם אדהכא בפי"ג מהלכות סנהדרין. מחזירין אותו אפי' כמה פעמים. ועיין מ"ש שם במסכת שבת:
ובלבד שיש ממש בדבריו. קצת ראיה הדומה לזכות. רש"י:
ופלוני ופלוני עדיו. מסיים הר"ב שעבר וכו' ביום פלוני בשעה פלונית במקום פלוני. הכי אמר אביי בגמרא. ולישנא דר' יוסי דריש פרק דלעיל נסיב. אבל ודאי כשמזכיר ביום פלוני מזכירו בסגנון שיהא ניכר בתוכו בכמה בחדש. באיזה חדש. שנה. ושבוע. והכא אף רבנן מודו דסגי בהכי. דלא שייך טעמא דכדי שתטרוף וכו'. והרמב"ם אע"פ שבפירושו העתיק לשון אביי. בחבורו פי"ג מהלכות סנהדרין כתב שעבר עבירה פלונית במקום פלוני בזמן פלוני:
(א) (על המשנה) נגמר. לחובה. ואיידי דסקילה רישא דכולהו ד' מיתות היא, מפרש מילי דידה ברישא. רש"י:
(ב) (על הברטנורא) כמו ששה מילין כמו שהיה בין ב"ד של מרע"ה שהיה לפני פתח אוהל מועד ובין מתנה ישראל. הר"מ. ועיין תוי"ט:
(ג) (על המשנה) רחוק כו'. מתרחק מזה שהסודרין בידו מלא עיניו ובלבד שיוכל לראותו אם יניף בסודרין. רש"י:
(ד) (על המשנה) ומעמידו. עד שיחקרו בית דין אם יהא טעם בדבריו של זה. רש"י. ועתוי"ט:
(ה) (על המשנה) ארבע וחמש. הר"מ כתב אפילו כמה פעמים ובריש פרק י"ח דשבת כתב גם כן הר"ב דלאו דוקא:
(ו) (על המשנה) ממש. קצת ראיה הדומה לזכות. רש"י:
(ז) (על הברטנורא) הכי אמר אביי בגמרא. ולישנא דר"י דריש פרק ה' נסיב. אבל ודאי כשמזכיר ביום פלוני מזכירו בסגנון שיהא ניכר מתוכו בכמה בחדש, באיזה חודש, שנה ושבוע. ואף רבנן מודו דסגי בהכי, דלא שייך טעמא דכדי שתטרוף כו'. ועתוי"ט:
היה חוץ לב"ד: בגמרא פריך חוץ לב"ד ותו לא והתניא בית הסקילה היה חוץ לשלש מחנות ומשני אין הכי נמי ומתני' דקתני חוץ לב"ד נפקא מינה שאם יצאו ב"ד חוץ לשלש מחנות מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל וקבעו מקום בית הוועד שלהם שם עבדינן בית הסקילה חוץ לב"ד כי היכי דלא ליתחזו ב"ד רוצחים דגנאי הדבר דתנן בספ"ק דמסכת מכות סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית וכ"ש אם יהיה קרוב למקומו מיחזי מקום אבוד נפשות א"נ לכך היו מרחיקין בית הסקילה כי היכי דתהוי ליה הצלה לנסקל וכדפי' רעז"ל:
ואדם אחד על הסוס: רחוק ממנו כדי שיהא אדם רוכב על סוס ונמשך על צד בית הסקילה שיהא קרוב לרדוף אחר הנסקלין ומציל ומתרחק מזה שהסודרין בידו מלא עיניו ובלבד שיוכל לראותו אם יניף בסודרין:
הגהה במשנה דבגמרא בבלית וגם בירושלמי הנוסחא והסוס רחוק ממנו כדי שיהא רואהו ע"כ ורש"י ז"ל ג"כ פי' וז"ל והסוס רחוק ממנו כדי שיהא אדם רוכב על סוס ונמשך על צד בית הסקילה וכו' וכך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל והסוס רחוק ממנו וכו']:
כדי שיהא רואהו: פי' שיעור שיהא רואהו:
אמר אחד: מב"ד יש לי ללמד עליו זכות הלה העומד על הפתח מניף ורוכב הסוס היה מכיר בו והוא רץ אחר המנהיגין ומעמידן עד שיחקרו ב"ד אם יהא טעם בדבריו של זה ובלבד שיש ממש קצת ראיה הדומה לזכות רש"י ז"ל. בפי' רעז"ל ומוסרין לו שני ת"ח ע"כ. אמר המלקט מפעם שנייה ואילך שיעיינו וכו':
והכרוז וכו': ירושלמי פ"ד מיתות ד' כ"ה:
על שעבר עבירה פלונית ופלוני ופלוני עדיו: כך צ"ל. ובגמרא אמר אביי וצריך למימר ביום פלוני ובשעה פלונית ובמקום פלוני דילמא איכא דידעי ואתו ומזים להו. וביד שם בהלכות סנהדרין פ"ב סי' ג' וכולה מתני' עד סוף סי' ב' שם רפי"ג:
יכין
נגמר הדין: לחובה:
מוציאין אותו לסקלו: נקט סקילה שהיא הראשונה שבד' מיתות, וה"ה באחרינהו, נידון מיד, ורחוק מב"ד:
בית הסקילה היה חוץ לבית דין: לרמב"ם היה רחוק מב"ד כמו ו' מילין. [ונ"ל דטעמו משוה דמחנה ישראל היה י"ב מילין [יומא דפ"ה ב'], וב"ד של משה היה באמצע ואמר הקב"ה הוצא וגו']:
והסודרין בידו: דגל גבוה.
כדי שיהא רואהו: כשיניף הדגל:
הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו: שימתינו עמו מוליכיו, עד שיחקרו הב"ד דברי המזכה:
מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים: וה"ה יותר:
ובלבד שיש ממש בדבריו: שיש סברא לדבריו, ובבא לב"ד וראו שאין ממש בדבריו, אפ"ה כשיאמר שוב בדרך יש לי ללמד זכות על עצמי, מחזירין אותו, דאולי מבהלתו נסתתמו טענותיו, אבל מפעם ב' ואילך, מוסרין לו ב' ת"ח שילכו עמו, וישמעו אם יש ממש בדבריו, רק מתחלה לא שלחו עמו הב' ת"ח, דאולי אלו הב' לא יבחנו היטב מה שיאמר אגב בעיתותא, עד שחזר פעם ושנים ונתיישב בדעתו קצת [ועי' ש"ס]:
וכרוז יוצא לפניו: מכריזין לפניו בדרך הליכתו:
על שעבר עבירה פלונית: בהשמיטה, והשנה, והחודש, והיום שבחודש, והיום שבשבת, והשעה והמקום שחטא, הכל כמו שאמרו העדים:
ופלוני ופלוני עדיו: אולי ידע א' להזימם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת