משנה מכות ג י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק ג · משנה י | >>
כמה מלקין אותו, ארבעים חסר אחת.
שנאמר (דברים כה, ב-ג) במספר ארבעים, מנין שהוא סמוך לד לארבעים.
רבי יהודה אומר, ארבעים שלמות הוא לוקה.
והיכן הוא לוקה את היתרה, בין כתפיולה.
כַּמָּה מַלְקִין אוֹתוֹ?
- אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר {{ק|(דברים כה, ב-ג):
- בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים,
- מִנְיָן שֶׁהוּא סָמוּךְ לְאַרְבָּעִים [נ"א: מִנְיָן שֶׁהוּא סוֹכֵם אֶת הָאַרְבָּעִים].
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַרְבָּעִים שְׁלֵמוֹת הוּא לוֹקֶה;
- וְהֵיכָן הוּא לוֹקֶה אֶת הַיְתֵרָה?
- בֵּין כְּתֵפָיו:
כמה מלקין אותו? -
- ארבעים חסר אחת,
- שנאמר "במספר, ארבעים" (דברים כה ב-ג) - מנין שהוא סמוך לארבעים.
- רבי יהודה: אומר ארבעים שלמות.
- ארבעים חסר אחת,
- איכן הוא לוקה את היתרה? - בין כתפיו.
אילו אמר ארבעים במספר היה ראוי להיותם שלימים, ולפי שהקדים במספר רוצה לומר שלא ילקה בלא שיעור אלא במניין ידוע כפי מה שיוכל לסבול, כמו שנאמר "כדי רשעתו במספר"(דברים כה, ב), כלומר סוף ההלקאה, ואמרו אחרי כן "ארבעים יכנו"(דברים כה, ג), רוצה לומר עד ארבעים, כמו שלמדנו מפי הקבלה בדברי חכמים ז"ל, הואיל וההכאה הוא כפי מה שיוכל לסבול ולא יוסיף על ארבעים לא נכה ארבעים, ונניח ההכאה זו דרך שמירה כמו שבאר, שהשמירה במיעוט הכאה בא.
ורבי יהודה אין דעתו כן.
ואין הלכה כרבי יהודה:
מנין שהוא סמוך לארבעים - שגורם לומר אחריו ארבעים, דהיינו תשע ושלשים. אי הוה כתיב ארבעים במספר, הוה אמינא ארבעים במנינא, השתא דכתיב במספר ארבעים, במספר הגורם לומר אחריו ארבעים, דהיינו תשע ושלשים:
והיכן הוא לוקה את היתירה - שאינה ראויה להשתלש. דתשע ושלשים ראויות להשתלש, שליש מלפניו ושתי ידות אחת על כתף זו ואחת על כתף זו, וזו של ארבעים היכן לוקה אותה:
בין כתפיו - ואין הלכה כר' יהודה:
מנין שהוא סמוך לארבעים. הרמב"ם בפירושו ובחבורו [ריש פי"ז] מהלכות סנהדרין יהיב טעמא שהתורה אמרה יכנו במספר כלומר שלא יכנו בלא שעור אלא במנין משוער כפי כח שיוכל לסבול ומה שאמרה ארבעים הוא שאין מוסיפין על מ' אפי' היה חזק ובריא כשמשון. ולפיכך אין משערין להכות יותר מל"ט. שאם יארע שהוסיף והכה עוד אחת נמצא שלא הכהו אלא ארבעים הראויות לו. ולא עבר על פן יוסיף:
רבי יהודה אומר ארבעים שלמות הוא לוקה וכו' בין כתפיו. דכתיב (זכריה י"ג) מה המכות האלה בין ידיך (ויאמר) [ואמר] אשר הוכיתי בית מאהבי. ורבנן ההוא בתינוקת של בית רבן הוא דכתיב. גמרא:
(לד) (על המשנה) סמוך. הר"מ יהיב טעמא, שהתורה אמרה יכנו במספר, כלומר שלא יכנו בלא שיעור אלא במנין משוער כפי כח שיובל לסבול, ומה שאמרה ארבעים, תוא שאין מוסיפין על מ' אפילו היה חזק ובריא כשמשון, ולפיבך אין משערין להכות יותר משלשים ותשע. שאם יארע שהוסיף והכה עוד אחת, נמצא שלא הכהו אלא ארבעים הראויות לו, ולא עבר על פן יוסיף:
(לה) (על המשנה) כתפיו. דכתיב מה המכות האלה בין ידיך ויאמר אשר הוכתי בית מאהבי. ורבנן ההיא בתנוקת של בית רבן הוא דכתיב. גמרא:
כמה מלקין אותו וכו': עד סוף סי' י"ד ביד פי"ו דהלכות סנהדרין סימן ח' עד סוף הפרק ובפי"ז. ושם כתוב לפיכך אמרו חכמים שאפי' הבריא ביותר מכין אותו ל"ט שאם יוסיף לו אחת נמצא שלא הכהו אלא ארבעים הראויות לו ע"כ פי' שאפילו אם באולי יטעה החזן ויכהו מכה אחת יתירה עדין לא לקה רק מ' הכתובים בתורה א"כ ס"ל לרב ז"ל דכיון שלא נתפרשו בתורה ל"ט אלא מדרשא מדכתיב במספר ארבעים ולא כתיב ארבעים במספר מקרי הל"ט תקנת סופרים ולא מן התורה קיצור מן הכסף משנה:
יכין
כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת: לא נקט ל"ט. מדנזכר בקרא מ', רצה ליישב לישנא דקרא:
במספר ארבעים מנין שהוא סמוך לארבעים: דה"ק קרא, תוך מספר ארבעים יכנו, כפי שיוכל לסבול אם מעט או הרבה, אבל לא מ' שלימות אף שהאדם חזק מאד לסבלן:
והיכן הוא לוקה את היתירה: דכל המלקות משלשין, שליש על כתף זה, ושליש על כתף האחרת, ושליש לפניו על החזה [כמשנה י"ג]. והרי רק ל"ט מלקיות ראויין להשתלש, והיכן לוקה את היתירה:
בין כתפיו: ולא קיי"ל כר"י:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת