משנה בבא קמא ז ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ז · משנה ו | >>
היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים – פטור.
הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת – חייב.
נתנו לבכורות בנו או לבעל חובו, לשומר חנם, ולשואל, לנושא שכר, ולשוכר, והיה מושכו ומת ברשות הבעלים – פטור.
הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת, חייביט.
הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא,
- וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים,
- פָּטוּר.
- וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים,
- הִגְבִּיהוֹ,
- אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים,
- וָמֵת,
- חַיָּב.
- נְתָנוֹ לִבְכוֹרוֹת בְּנוֹ אוֹ לְבַעַל חוֹבוֹ,
- לְשׁוֹמֵר חִנָּם, וּלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וּלְשׂוֹכֵר,
- וְהָיָה מוֹשְׁכוֹ,
- וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים,
- פָּטוּר.
- הִגְבִּיהוֹ,
- אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים,
- וּמֵת,
- חַיָּב:
היה מושכו ויוצא,
- ומת ברשות הבעלים - פטור.
- הגביהו, או שהוציאו חוץ מרשות הבעלים,
- ומת - חייב.
- נתנו -
- לבכורת בנו, לבעל חובו,
- לשומר חינם, ולשואל,
- לנושא שכר, ולשוכר,
- והיה מושכו ויוצא,
- ומת ברשות הבעלים - פטור.
- הגביהו, או שהוציאו מרשות הבעלים,
- ומת - חייב.
- והיה מושכו ויוצא,
למד אותנו בזאת ההלכה שני עיקרים:
- האחד, כי הגנב לא יקרא גנב עד שיביא אותו דבר הגנוב ברשותו, ויקנה אותו בדרך מדרכי קניין המטלטלין, וכבר קדם באורו בראשון מקידושין.
- והשני, כי ארבעה שומרים אינם קונים אותו הדבר הניתן להם לשמור, בעניין שיהיו חייבין בשמירתו ויתחייב כל אחד מהם בדינים המיוחדין להם כמו שיתבאר, אם לא קנו אותן המטלטלים באחד מן הדרכים שניקנין בהם המטלטלים שבמקח וממכר, כמו שנתבאר בראשון מקדושין. וזהו מה שאמרו תיקנו משיכה בשומרין כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות.
ושמור זה העיקר, כי הוא עיקר גדול ומועיל בדינים:
היה מושכו ויוצא - פטור מכפל יח:
הגביהו - אפילו ברשות בעלים. שהרי הגבהה קונה בכל מקום:
נתנו - גנב לכהן, בחמש סלעים של פדיון בנו:
היה מושכו - הכהן או בעל חוב או השומר. ומת ברשות בעלים:
פטור - הגנב מכלום:
היה מושכו וכו'. פטור. לשון הר"ב מכפל. וכך כתב הרמב"ם בחבורו פ"ב מהלכות גניבה. ומשמע דאילו בקרן נתחייב ולא ידעתי למה:
או שהוציאו מרשות בעלים. עיין מ"ש לעיל:
לשומר חנם. ולשואל וכו'. עיין מה שכתבתי בסוף פ"ד:
הגביהו וכו' חייב. אגנב קאי דמתחייב גנב בקנין שלוחיו. רש"י. וכתב התוספות וא"ת ואמאי חייב במשיכה והא אין שליח לדבר עבירה [כמ"ש לעיל פ"ו מ"ד] וי"ל דהני לא ידעי דאתי לידיה באיסורא. אלא סוברין שהיה שלו. ולא שייך לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. דמאחר שהוא סבור שהוא שלו יודע הוא שיקחנו. ונ"י דחה זה. וגם התוספות עצמם הקשו על זה. ועיין בספ"ג דב"מ. וכתב נ"י דפטור וחייב. ר"ל הכהן או השומר. ובדסברי שהוא שלו. ושייך לומר חייב על דרך מה שאמרו במקום אחר תחזור הפרה לבעלים ע"כ. והרמב"ם פ"ב מהלכות גניבה מפרש למשנתינו כשידע השומר או הבעל חוב שהוא גנבו. ואע"פ שגונב אחר הגנב פטור מכפל כדתנן בריש פירקין כיון שהגנב לא קנהו עדיין הרי אלו כגונבין מרשות הבעלים. כ"כ המגיד. והראב"ד בהשגותיו מפרש דנתנו לבכורות בנו וכו'. לא בנתנו בבית הבעלים קאמר. ואף לאו בגנב. אלא מלתא באנפי נפשה קאמר ודין משיכה דתקנו בשומרין אשמועינן:
(יח) (על הברטנורא) הר"מ. ומשמע דאלו בקרן נתחייב. ולא ידעתי למה:
(יט) (על המשנה) חייב אגנב קאי דמתחייב גנב בקנין שלוחיו. רש"י. וא"ת אמאי חייב במשיכה והא אין שליח לדבר עבירה. וי"ל דהני לא ידעי דאתי לידיה באיסורא. אלא סבורין שהיו שלו ולא שייך לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. תוספ'. ודחו פירוש זה. והר"מ מפרש למשנתנו כשידע השומר או הבע"ח שהוא גנבו ואע"פ שגונב אחר הגנב פטור מכפל כו', כיון שהגנב לא קנהו עדיין הרי אלו כגונבין מרשות הבעלים. ועתוי"ט:
היה מושכו וכו': פי' נמקי יוסף ז"ל היה הגנב מושך אותו ויוצא פטור שאין משיכה קונה ברשות הבעלים ע"כ. בכתובות פ' אלו נערות פליגי רבינא ורב אחא דרבינא ס"ל דמשיכה בר"ה קניא ודייק לה מרישא דמתני' דקתני היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור טעמא דמת ברשות הבעלים הא הוציאו מרשות הבעלים כל היכא דאפקיה ואפי' לר"ה חייב ורב אחא ס"ל דמשיכה בר"ה לא קניא ודייק לה מסיפא הגביהו או שהוציאו הוצאה דומיא דהגבהה מה הגבהה דאתי לרשותיה דהא הגבהה קונה בכל מקום אף הוצאה נמי דאתי לרשותיה ואז אמרי' דקנה אבל בר"ה לא קני ורישא לרב אחא לא קשיא כמה דלא אתי לרשותיה רשות בעלים קרינן ביה סיפא נמי לרבינא לא קשיא הוצאה דומיא דהגבהה לא אמרינן. וכתבו תוס' ז"ל ונראה דההיא פליגא אאביי ורבא דאמרי בהמוכר את הספינה משיכה קונה בסימטא אבל לא בר"ה ונראה דהלכה כאביי ורבא מדמייתי מילתייהו בהמוכר את הספינה פי' מדפריך ממילתייהו משמע שהם עיקר ולא שייך כאן כל היכא דפליג רב אחא ורבינא הלכה כרבינא ולקולא ע"כ:
או שהוציאו מרשות הבעלים: משמע דכיון שהוציאו מרשות בעלים חייב ואפי' הוציאו לר"ה ואע"ג דאין משיכה קונה בר"ה ה"מ לענין קניה אבל להתחייב באונסיו כיון שהוציאו מרשות בעלים חייב נמקי יוסף ז"ל וכן כתבו תוס' ז"ל שם בפ' אלו נערות ולא פליגי אביי ורבא אדרבינא. ודוק ותשכח שרש"י ז"ל פי' בבבא קמייתא דהיה מושכו ויוצא פטור פי' דהיינו מכפל וגבי פטור דבסיפא דהיה מושכו הכהן או ב"ח או השומר ומת ברשות הבעלים פטור פי' דפטור הגנב מכלום אבל ראיתי שהר"ש לוריא ז"ל הגיה גם בהיה מושכו דרישא פטור מכלום ואם קבלה נקבל דלא נהירא שהרי נ"י ז"ל העתקתי לשונו לעיל ולא הזכיר אלא פטור סתם דמשמע פטור מכפל וגם רעז"ל העתיק לשונו כאשר הוא בגמ' בדפוס:
יכין
פטור: מכפל:
הגביהו: והרי הגבהה קונה בכל מקום:
או שהוציאו מרשות הבעלים ומת: אע"ג שמת:
לבכורות בנו: בעד ה' סלעים שחייב לכהן בבכורו:
לנושא שכר ולשוכר: ובכולן אינו חייב משום מוכר, ואפילו בנתנו הגנב במתנה, אע"ג דמתנה כמכר [כמגילה כ"ו ב'] ה"מ לענין הפקעת קדושה, אבל הכא רק על מכירה חייבה תורה ולא על מתנה, וכ"כ בנדר על מכירה מותר במתנה:
והיה: הכהן או הבע"ח או השומר:
פטור: הגנב או אותן הנ"ל שנתנן לו:
חייב: השליח של הגנב חייב לשלם לבעלים. ולי"א [לעיל פ"ו סי' כ"ד] דבר דעת שלא ידע שחוטא מתחייב שולחו, קאי חייב ופטור הכא אגנב ולרמב"ם הכא מיירי אף בידע שליח שהוא גנוב, וקאי חייב ופטור הכא על השליח, דלא מחשבו גונב אחר גנב, מדהוציאוהו הן מבית בעלים. מיהו לראב"ד לא מיירי הכא מגנב כלל, רק מיירי בנתנה הבעלים לכהן ולבע"ח ושומר, ואף דבכה"ג לא שייך חייב ופטור לגבי כהן ובע"ח, נקט חייב אגב שומר, ובכהן ובבע"ח ר"ל הפסיד ולא הפסיד:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רבינו חננאל |
הרשב"א |
תוספות רי"ד |
מאירי |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש