משנה בבא מציעא ד י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ד · משנה י | >>
כשם שאונאה במקח וממכר, כך אונאה בדברים.
לא יאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אינו רוצה ליקח.
אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים.
אם הוא בן גרים, לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך לז, שנאמר (שמות כב, כ) וגר לא תונה ולא תלחצנו.
כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה בְּמִקָּח וּמִמְכָּר,
- כָּךְ אוֹנָאָה בִּדְבָרִים.
- לֹא יֹאמַר לוֹ: בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה?
- וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִקַּח.
- אִם הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ:
- זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים.
- אִם הוּא בֶּן גֵּרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ:
- זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב):
- "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ":
כשם שהונאה במקח וממכר - כך הונאה בדברים.
- לא יאמר לו - בכמה חפץ זה,
- והוא אינו רוצה ליקח.
- ואם היה בעל תשובה -
- לא יאמר לו - זכור מעשיך הראשונים.
- ואם היה בן גרים -
- לא יאמר לו - זכור מעשה אבותיך,
- שנאמר: "וגר לא תונה, ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כב כ).
דע כי אונאת דברים בא עליו מקרא מיוחד והוא מה שנאמר "לא תונו איש את עמיתו, ויראת מאלהיך"(ויקרא כה, יז), והחמיר בה יותר מאונאת ממון כמו שאתה רואה שהזהיר והפחיד עליו. ועוד כי האדם יכול לעשות תחבולה בה, וזה כעניין שיעמוד על הממכר ויאמר שרוצה לקחתו ולא יקחהו ויאמר אין רצוני לקנות, או ישאל לאיש שאינו חכם שאלה מן החכמות שיפרש לו כדי לביישו ויאמר הייתי סבור שהוא חכם, או יספר סיפורים שיש בהם דופי וחרפה לחבירו ויאמר לא נתכוונתי למה שאתם חושבים, על זה נאמר "ויראת מאלהיך" שהוא יודע כוונתך ומה שחשבת בלבך. וזהו טעם מה שאמרו ז"ל כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו "ויראת מאלהיך". וכן תמצא בתורה, בכל מקום שנאמר "ויראת" הוא דבר שאין דייני בני אדם יכולין לדון עליו:
כך אונאה בדברים - שנאמר (ויקרא כה) ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך, זה נאמר באונאת דברים שאין טובתן ורעתן מסורה להביר אלא ללבו של מדבר שיודע אם לרעה מתכוין אם לטובה לו:
כך אונאה בדברים. כתב הר"ב שנאמר ולא תונו וגומר ויראת מאלהיך וכו'. שאין טובתן ורעתן מסורה להכיר אלא ללבו של מדבר וכו' שיכול הוא לומר לא עשיתי כי אם לטובה שהייתי חפץ לקנות מקח זה. ואין דייני בני אדם יכולין לדון עליו. לפיכך נאמר ויראת מאלהיך. הוי ירא מן היודע מחשבות אם לטובה אם לאונאה:
לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך. היינו זו אף זו דאפילו מעשה אבותיו אין לו להזכיר. תוספות:
(לו) (על הברטנורא) שיכול הוא לומר לא עשיתי כי אם לטובה שהייתי חפץ לקנות מקח זה. ואין דייני ב"א יכולין לדון עליו. לפיכך נאמר ויראת מאלהיך. הוי ירא מן היודע מחשבות אם לטובה אם לאונאה:
(לז) (על המשנה) מעשה אבותיך. היינו זו אף זו דאפילו מעשה אבותיו אין לו להזכיר. תוספ':
כשם שהונייה במקח וממכר כך הונייה בדברים: שנאמר לא תונו איש את עמיתו וכתוב בנ"י מהא דאמרינן בגמרא דעם שאתך בתורה ובמצות אל תונו דליפינן לי' מקרא דלא תונו איש את עמיתו למדנו שלא הזהיר הכתוב באונאת דברים אלא ירא ה' ואמרו במדרש אם הונה עצמך מותר אתה להונהו שזה אינו קרוי עמיתך ואמרינן במסכת מגילה בגמרא האי מאן דסני שומעני' שרי לבזוייה בגימל ושין ע"כ:
אם היה בעל תשובה וכו': ספ"ז דהלכות תשובה. וכולה מתני' פי"ד דהלכות מכירה סימן י"ב י"ג:
ואם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך: היינו לא זו אף זו דאפילו מעשה אבותיו אין לו להזכיר. ועיין בספר קרבן [אהרן] פ"ח דפ' קדושים ובפ"ד דפ' בהר סיני:
יכין
אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך: ומכ"ש שלא יאמר לגר זכור מעשיך:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת