משנה עבודה זרה א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק א · משנה ה | >>
אלו דברים אסורים למכור לגויםטז, אצטרובלין, ובנות שוח ופטוטרותיהן, ולבונה, ותרנגול הלבן.
רבי יהודה אומר, מותר למכור לו תרנגול לבן בין התרנגולין.
ובזמן שהוא בפני עצמו, קוטע את אצבעו ומוכרו לו, לפי שאין מקריבין חסר לעבודה זרה.
ושאר כל הדברים, סתמן מותר, ופירושן אסור.
רבי מאיר אומר, אף דקל טב וחצב ונקליבם אסור למכור לגוים.
אֵלּוּ דְּבָרִים אֲסוּרִים לִמְכֹּר לְגוֹיִם:
- אִצְטְרוּבָּלִין,
- וּבְנוֹת שׁוּחַ וּפְטוֹטְרוֹתֵיהֶן,
- וּלְבוֹנָה,
- וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- מֻתָּר לִמְכֹּר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָבָן בֵּין הַתַּרְנְגוֹלִין;
- וּבִזְמַן שֶׁהוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ,
- קוֹטֵעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ וּמוֹכְרוֹ לוֹ,
- לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה.
- וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים,
- סְתָמָן מֻתָּר,
- וּפֵרוּשָׁן אָסוּר.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אַף דֶּקֶל טָב וְחָצָב וְנִקְלִיבָם,
- אָסוּר לִמְכֹּר לְגוֹיִם:
- אַף דֶּקֶל טָב וְחָצָב וְנִקְלִיבָם,
אלו דברים אסורין למכור לגוים?
- אצטרובלין, ובנות שוח בפטוטרותיהן,
- ולבונה, ותרנגול לבן.
- רבי יהודה אומר:
- מוכר הוא לו תרנגול לבן בין התרנגולין,
- בזמן שהוא בפני עצמו - קוטע את אצבעו, ומוכרו,
- שאין מקריבין חסר - לעבודה זרה.
- ושאר כל הדברים -
- סתמן - מותר,
- ופירושן - אסור.
- רבי מאיר אומר:
- אף דקל טב, וחצב, ונקליבס - אסור למכור לגוים.
אצטרובלין - הן הנקראים בערבי "קצם קדישי", והם הקטנים מן הצנובר.
ובנות שוח - מין ממיני השקמה.
ופטוטרותיהן - הענפים שנתלין בהן הפירות.
ומה שאמר רבי מאיר דקל טב - רצונו לומר פירות דקל טב, לפי שהפירות הטובים יקרבום לעבודה זרה.
וחצב - קנים שעושין מהם הסוכרא.
ונקליבם - מין ממיני העשבים המעולים.
ומה שאמר רבי יהודה אין מקריבין חסר לעבודה זרה [נכון].
והלכה כרבי מאיר, שאוסר למכור דברים אלו גזירה שמא יקריב מהם לעבודה זרה:
אצטרובלין - פירא דארזא:
בנות שוח - מין ממיני התאנים הגדולים הלבנים. אסור לישראל למכור אלו לעובדי ע"ז:
פטוטרות - בפטוטרותיהם קאמר, כלומר בעוקצין שלהם שהם נתלין בו. דמסתמא העובד ע"ז רוצה להקריבן תקרובת לע"ז:
תרנגול לבן ביז התרנגולין - לקח העובד ע"ז מישראל תרנגולים הרבה, מותר למכור ביניהם תרנגול לבן. דכיון דשקיל אחריני לאו לע"ז בעי להו:
ופירושן אסור - אם פירש דלע"ז בעי להו, אסור. ואצטריך למתני, דסלקא דעתך אמינא האי גברא לאו לע"ז בעי להו, והאי דקאמר הכי, סבר כי היכי דההוא גברא אביק יז בה כולי עלמא נמי אביקו, ואימא הכי כי היכי דליתבו לי, קמשמע לן:
דקל טב - פירות דקל משובח שפירותיו רגילין להקריב מהן לע"ז:
וחצב - קנים שעושין מהן הצוקר"א יח:
ונקליבם - מין עשב משובח מאד. והלכה כר' מאיר:
אלו דברים האסורים למכור לעכו"ם. לעולם. הרמב"ם פ"ט מהלכות עכו"ם. וטעמא דכיון דלהקרבה צריך להם קא עבר על לפני עור לא תתן מכשול. דבן נח מוזהר על עכו"ם. כך נ"ל. והכי איכא למידק בגמ' בפיסקא ולבונה. דטעמא דמתני' משום ולפני עור הוא. והבית יוסף ריש סימן קנ"א כתב דאפשר שכתב לעולם שאפי' שלא ביום חגם אסור. אי נמי לומר שלענין זה אין חילוק בין בימיהם להאידנא כדלעיל במתני' ב'. ע"כ:
ופירושן אסור. מ"ש הר"ב אביק פירש"י קשור:
וחצב. כתב הר"ב קנים שעושים מהן הצוקר"א. כ"פ הרמב"ם גם התוס' בשם הערוך. עוד פירשו וכ"פ רש"י בל' שני שהוא מין עשב שבו תיחם יהושע את הארץ. ע"כ. והוא ניהו דתנן נמי במשנה ח' פ"ק דכלאים וע"ש:
רבי מאיר אומר אף דקל טב וכו'. כתב הר"ב והלכה כר"מ. וכתב רמב"ם והלכה כר"מ שאסור למכור דברים אלו גזירה שמא יקריב מהם לע"ז אולי שבא לומר דלכך הלכה כמותו דהלכה כר"מ בגזירותיו כדפי' הר"ב בריש פ"ה דכתובות. דאל"ה לא ידעתי למה פוסק כמותו כ"ש למה שכתב בפירושו דרבי יהודה חולק וסובר שאין מקריבין חצב לע"ז. וקיי"ל ר"מ ורבי יהודה הלכה כר' יהודה. ואי משום דבגמ' מפרשינן לכל הני דאמר שאין מוכרין מאי נינהו. זה אינו מכריע כלל להלכה דלא אתינן לפרושי אלא משום דלא ידעינן מאי קאמרינן:
(טז) (על המשנה) האסורים למכור. לגוים לעולם. הר"מ. וטעמא, דכיון דלהקרבה צריך להם קא עבר על לפני עור לא תתן מכשול, דבן נח מוזהר על ע"ז. נ"ל כותב. וחב"י כ' דאפשר שכתב לעולם, שאפילו שלא ביום חגם אסור. א"נ לומר שלענין זה אין חילוק. כו'. ועתוי"ט:
(יז) (על הברטנורא) קשור. רש"י:
(יח) (על הברטנורא) רש"י ותוס'. עוד פירשו, שהוא מין עשב שבו תיהם יהושע את הארץ:
אלו דברים אסורים למכור לעו"ג: פי' עובדי עבודה זרה לפי שהם דברים מיוחדים להקריב לע"ז. וביד שם פרק תשיעי סימן ד'. ובטור יורה דעה כולה מתניתין עד סוף פירקין בסימן קנ"א:
איצטרובלין: פי' הרמב"ם ז"ל חאב קורייאש:
ופטוטרות: גרסינן ובגמרא הוא דמפרש דבפטוטרותיהן קאמר ולאו מין באנפי נפשיה הוא אלא ה"ק אין מוכרין להם איצטרובלין ובנות שוח בעוקציהן לפי שהיה דרכן לתלות אותן בהם לפני ע"ז. ותימה שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל בִפְטוּטְרוֹתֵיהֶם: ולכונה מפרש בגמ' לבונה זכה:
ר' יהודה אומר מותר למכור תרנגול לבן: וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל מוכר הוא לו תרנגול לבן וכו' ומפרש בגמרא כגון דאמר לו שחור ולבן דלת"ק כיון שאמר זה הלבן אע"פ שאמר עם זה השחור והאדום הואיל והזכיר לבן אסור ולר' יהודה בפני עצמו אסור כיון דאדכר לבן מעיקרא והשתא שקיל לבן ואזיל ליה מעיקרא נמי ללבן איכוון והאי דאדכר שחור ואדים איערומי אערים דידע הוא דאי שאיל לבן לחודיה לא יהבי ליה ולא זבני ליה ישראל ובין התרנגולים מותר דמגו דשחור לאו לע"ז לבן נמי לאו לע"ז ומיהו אם שואל תרנגול סתם בין לר' יהודה בין לרבנן מותר למכור לו תרנגול לבן והא דתנן לעיל ונכרי שעשה משתה לבנו אינו אסור וכו' דשמעת מינה הא אותו היום ואותו האיש מיהא אסור מיירי במשתה של חופה דהא ודאי לתקרובת ע"ז קבעי לה אבל במשתה של מריעות שעושין הנערים זה עם זה מותר למכור לו לבן ולשאת ולתת עמו דלא חשיב כולי האי שיקריבו לע"ז:
סתמן מותר: מפרש בגמרא סתמן חיטי חיוורייאתא ופירושן לע"ז כלומר אע"פ שפירש חטים לבנות כל זמן שלא פירש לע"ז סתמא מיקרי ומותר ול"ד לתרנגול לבן וה"ה כל שאר מיני פירות וכן הביאו לפירוש זה הרי"ף ז"ל:
אף דקל טב: אמר ליה רב חסדא לאבימי גמירי דע"ז דאברהם אבינו ד' מאה פירקי הוו ואנן חמשה תנן ולא ידעינן מאי קאמרינן דקתני אף דקל טב הא דקל ביש מזבנינן והא תנן בסמוך אין מוכרין להם במחובר לקרקע משום לא תתן להם חנייה בקרקע ומתרץ ליה דבפירות דקל קאמר:
ונקליבם: בערוך הביאו בערך נקלווס בשני ווין וסמך. ואיתה להאי בבא בתוס' פ' הכונס (בבא קמא דף נ"ח):
יכין
אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים: לעולם. דלהקרבה בעי להו:
אצטרובלין: צירבעלניסע:
ובנות שוח: תאנים לבנות, והן חשובות:
ופטוטרותיהן: ר"ל בפטוטרותיהן. ור"ל התאנים שיש בהן עדיין העוקצין, לתלותן בהן סביב לע"ז לתקרובת.
ולבונה: [וויירוך]:
רבי יהודה אומר מותר למכור לו לבן בין התרנגולין: דמדלוקח גם תרנגולים אחרים, ולא הקפיד על לבן, להכי מוכח שהוא מהרוב דלאו לע"ז קבעו [כע"ז דל"ד ב']:
ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו לו: משא"כ במוכר לבן בין שאר תרנגולים לא יקטע כדי לצאת מן הספק, דמדמסתבר לתלות בהיתר, אסור לקטע משום צעב"ח שאסור מדאורייתא [כח"מ רע"ב ס"ט]:
ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן: שפירש שקונה לע"ז:
רבי מאיר אומר אף דקל טב: מין דקל חשוב:
וחצב: י"א שהוא הקנה של [הצוקקער]. וי"א שהוא מין עשב שבו תיחם יהושע את ארצות השבטים בין גבול זה לזה, מדשרשיו יורדין בעומק בשוה [כב"ב דכ"ו א']:
ונקליבם: י"א מין תמרה חשובה, וי"א מין עשב חשוב ויקר:
משנה ו
מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעכו"ם: ולא חששו להרבעה:
וככל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה: דגזרינן מכירה אטו שאלה ושכירות, ויעבוד בה עכו"ם בשבת. או להכי אסרו מכירה, דשמא ימכרנה בע"ש בין השמשות, ואחר שיטעננה העכו"ם, יגער בה ישראל שמכרה ומכרת קולו כדי שתלך, והו"ל מחמר אחר בהמה בשבת. מיהו ע"י סרסור ישראל שרי למכור, דאין סרסור בשכירות, ולפיכך ליכא למגזר מכירה אטו שכירות. גם אין הבהמה מכרת קול הסרסור דניחוש שתלך ע"י גערתו:
עגלים וסייחים שלמים ושבורין: דנמי חזו למלאכה כל דהו, [כך כ' הרמב"ם והר"ב. ותמהני הרי בריש בכורות אמרינן דאפילו עובר אינו רשאי למכור, אע"ג דלא חזי למלאכה כלל [ועי' בכורות ד"ב ב'] ודו"ק. אבל רש"י כאן פירש, דשבורה אסור משום אטו שלימה, ולא הו"ל גזרה לגזרה, משום דבבת אחת כך גזרו [כתוס' חולין ק"ח א']:
ובן בתירה מתיר בסוס: דסתמיה לרכיבה צריך, וחי נושא א"ע, ואפילו סוס שמושיב עליו עוף שצדין בו מותר מה"ט. ולרבנן דוקא אדם חי נושא א"ע, ולא שאר בעל חי. והאידנא דפרנסתינו מצומצמת, סמכו אהא דקאמר בש"ס [דט"ז] דחיטי ושערי שרי למכור להם מדלא אפשר, ה"נ לא אפשר, ואפ"ה בעל נפש יחמיר [י"ד קנ"א ד']:
משנה ז
אין בונין עמהם בסילקי: ארמון לדייניהן:
גרדום: גראדום בלשון לאטיין הוא בניין ברחוב עם מעלות סביב. ועליו יושבין הדיינין לשפוט. והן חשודין לדון שלא כדין:
ואצטדיא: [טהיערהעצצע], שלוחמין שם שוורים פראים עם אדם שנתחייב מיתה בדינם:
ובימה: מגדל גבוה לדחוף משם הנידון:
אבל בונים עמהם בימוסיאות: כמין [טהעאטער], שלא לע"ז ולא למשפט רק לשעשוע בני אדם בונין איתו:
הגיעו לכיפה: [געוועלב] שעל [הנישע] והוא כמין חלון עמוק שבכותל וסתום מאחוריו:
שמעמידין בה ע"ז: אפילו במרחץ:
משנה ח
קוטלאות: [האלזבענדער]:
בשכר מותר: דהזמנה לאו מלתא היא. וכבשר לקמן [פ"ב מ"ג] ויש של"ג הך כולה בבא במתניתין דלא מסתבר שיתיר שום תנא לעשות קשוטין לע"ז:
אין מוכרין להם: בארץ ישראל:
במחובר לקרקע: ר"ל כל דבר שמחובר לקרקע. דכתיב לא תחנם, לא תתן להם חנייה בא"י בקרקע:
אבל מוכר הוא משיקצץ: ר"ל לאחר שנקצץ הדבר המחובר, מותר למכרו:
רבי יהודה אומר מוכר הוא לו על מנת לקוץ: והכי קיי"ל [קנ"א ז']:
אין משכירין להם בתים בארץ ישראל: דגזרינן שכירות אטו מכירה דאסור מדאורייתא:
ואין צריך לומר שדות: דאיכא גבייהו תרתי, דמפקיע השדה נמי ממעשרות שהיא חובת קרקע. ואף דבבית נמי איכא ב' דמפקיעו ממזוזה. לאו חובת הבית רק חובת הדר היא:
ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו: והכי סיי"ל [שם]:
משנה ט
לא תביא תועבה אל ביתך: מיהו האידנא, אף דקיי"ל שכירות לא קניא והו"ל בית ישראל, עכ"פ דינא דמלכותא היא דשכירות קניא כמכר, שהרי אפילו נפל בית המשכיר אינו יכול להוציאו, להכי הו"ל שכירות כמכר. עוד י"ל מדנותנין לעולם מס קרקעות להשר, אינו גופו של ישראל, ושרי [ש"ך שם ס"ק י"ז]:
מפני שהוא נקרא על שמו: על שם בעליה ישראל. ונמצא כשיחממו עכו"ם בשבת, יחשדוהו שהעכו"ם שכירו של ישראל. מיהו האידנא שדרך להשכיר מרחץ כשדה למחצה, שליש, או רביע. מותר להשכיר כולם. [ואף שנאסר במניין. נ"ל דשאני הכא דטעם האיסור ידוע, כמו שאין נזהרין בגלוי משקין מה"ט בזה"ז מדאין נחשים מצויין בינינו [כי"ד קט"ז. ומג"א א"ח ל' סק"ז, וסי' תס"ח סק"א]:
בועז
הלכתא גבירתא
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת