לדלג לתוכן

משנה מכשירין ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מכשירין פרק ג', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר טהרותמסכת מכשיריןפרק שלישי ("שק שהוא")>>

פרקי מסכת מכשירין: א ב ג ד ה ו

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


שק שהוא מלא פירות ונתנו על גב הנהר, או על פי הבור, או על מעלות המערה, ושאבו, כל ששאבו, בכי יותן.

רבי יהודה אומר, כל שהוא כנגד המים, בכי יותן.

וכל שאינו כנגד המים, אינו בכי יותן.

חבית שהיא מלאה פירות ונתונה לתוך המשקין, או מלאה משקין ונתונה לתוך הפירות, ושאבו, כל ששאבו, בכי יותן.

באלו משקים אמרו, במים וביין ובחומץ.

ושאר כל המשקין, טהורין.

רבי נחמיה מטהר בקטנית, שאין הקטנית שואבת.

הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין, רבי מאיר מטמא.

רבי יהודה מטהר.

רבי יוסי מטהר בשל חטים ומטמא בשל שעורים, מפני שהשעורים שואבות.

המרבץ את ביתו ונתן בו חטים וטננו, אם מחמת המים, בכי יותן.

ואם מחמת הסלע, אינן בכי יותן.

המכבס את כסותו בערבה, נתן בה חטים וטננו, אם מחמת המים, בכי יותן.

אם מחמת עצמן, אינן בכי יותן.

המטנן בחול, הרי זה בכי יותן.

מעשה באנשי המחוז שהיו מטינין בחול, אמרו להם חכמים, אם כך הייתם עושים, לא עשיתם טהרה מימיכם.

המטנן בטיט הנגוב, רבי שמעון אומר, אם יש בו משקה טופח, בכי יותן.

ואם לאו, אינו בכי יותן.

המרבץ את גרנו, אינו חושש שמא נתן בה חטים וטננו.

המלקט עשבים כשהטל עליהם, להטן בהם חטים, אינן בכי יותן.

אם נתכוין לכך, הרי זה בכי יותן.

המוליך חטין לטחון וירדו עליהן גשמים, אם שמח, בכי יותן.

רבי יהודה אומר, אי אפשר שלא לשמוח, אלא אם עמד.

היו זיתיו נתונים בגג וירדו עליהן גשמים, אם שמח, בכי יותן.

רבי יהודה אומר, אי אפשר שלא לשמוח, אלא, אם פקק את הצנור או אם חלחל לתוכן.

החמרין שהיו עוברים בנהר ונפלו שקיהם למים, אם שמחו, בכי יותן.

רבי יהודה אומר, אי אפשר שלא לשמוח, אלא, אם הפכו.

היו רגליו מלאות טיט, וכן רגלי בהמתו, עבר בנהר, אם שמח, בכי יותן.

רבי יהודה אומר, אי אפשר שלא לשמוח, אלא, אם עמד והדיח.

באדם ובבהמה טמאה, לעולם טמא.

המוריד את הגלגלים ואת כלי הבקר בשעת הקדים למים בשביל שיחוצו, הרי זה בכי יותן.

המוריד בהמה לשתות, המים העולים בפיה, בכי יותן.

וברגליה, אינן בכי יותן.

אם חשב שיודחו רגליה, אף העולין ברגליה בכי יותן.

בשעת היחף והדיש, לעולם טמא.

הוריד חרש שוטה וקטן, אף על פי שחשב שיודחו רגליה, אינן בכי יותן, שיש להן מעשה ואין להן מחשבה.

משנה מכשירין ג ניקוד

נוסח הרמב"ם

(א) שק שהוא מלא פירות,

ונתנו על גף הנהר,
או על פי הבור,
או על מעלות המערה, ושאבו -
כל ששאבו - בכי יותן.
רבי יהודה אומר:
כל שהוא כנגד המים - בכי יותן,
וכל שאינו כנגד המים - אינו בכי יותן.


(ב) חבית שהיא מלאה פירות ונתונה לתוך המשקין,

או מלאה משקין ונתונה לתוך הפירות, ושאבו -
כל ששאבו - בכי יותן.
באלו משקין אמרו? - במים, ביין, ובחומץ,
ושאר כל המשקין - טהורין.
רבי נחמיה - מטהר בקטנית, שאין הקטנית שואבת.


(ג) הרודה פת חמה,

ונתנה על פי החבית של יין -
רבי מאיר - מטמא.
ורבי יהודה - מטהר.
רבי יוסי - מטהר בשל חיטים,
ומטמא בשל שעורים - מפני שהשעורים שואבות.


(ד) המרבץ את ביתו,

ונתן בו חיטים וטננו -
אם מחמת המים - בכי יותן,
ואם מחמת הסלע - אינן בכי יותן.
המכבס את כסותו בעריבה,
ונתן בה חיטים וטננו -
אם מחמת המים - בכי יותן,
ואם מחמת עצמה - אינן בכי יותן.
המיטן בחול - הרי זה בכי יותן.
מעשה באנשי המחוז, שהיו מטינין בחול.
אמרו להם חכמים:
אם כך הייתם עושים - לא ראיתם טהרה מימיכם.


(ה) המיטן בטיט הנגוב -

רבי שמעון אומר:
אם יש בו משקה טופח - בכי יותן,
ואם לאו - אינן בכי יותן.
המרבץ את גורנו -
אינו חושש - שמא נתן בו חיטים וטננו.
המלקט עשבים כשהטל יורד עליהן,
להטין בהן חיטים - אינן בכי יותן.
אם נתכוון לכך - הרי זה בכי יותן.
המוליך חיטיו לטחון, וירדו עליהן גשמים -
אם שמח - בכי יותן.
רבי יהודה אומר: אי אפשר שלא לשמוח, אלא -
אם עמד.


(ו) היו זיתיו נתונים בגג, וירדו עליהן גשמים -

אם שמח - בכי יותן.
רבי יהודה אומר: אי אפשר שלא לשמוח, אלא -
אם פקק את הצינור, או אם חילחל לתוכן.


(ז) החמרים שהיו עוברין בנהר, ונפלו שקיהם במים -

אם שמחו - בכי יותן.
רבי יהודה אומר: אי אפשר שלא לשמוח, אלא -
אם הפכו.
היו רגליו מלאות טיט,
וכן רגלי בהמתו, ועבר בנהר -
אם שמח - בכי יותן.
רבי יהודה אומר: אי אפשר שלא לשמוח, אלא -
אם עמד, או הדיח - באדם,
ובבהמה טמאה - לעולם טמא.


(ח) המוריד את הגלגלים,

ואת כלי הבקר בשעת הקדים למים,
בשביל שיחוצו - הרי זה בכי יותן.
המוריד את הבהמה לשתות -
המים העולים בפיה - בכי יותן,
וברגליה - אינן בכי יותן.
אם חשב שידוחו רגליה, אף העולין ברגליה - בכי יותן.
בשעת היחף והדיש - לעולם טמא.
הורידה חירש שוטה וקטן -
אף על פי שחשב שידוחו רגליה - אינן בכי יותן,
שיש להן מעשה - ואין להן מחשבה.