משנה מכשירין ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ג · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

חבית שהיא מלאה פירות ונתונה לתוך המשקין, או מלאה משקין ונתונה לתוך הפירות, ושאבו, כל ששאבו, בכי יותן.

באלו משקים אמרו, במים וביין ובחומץ.

ושאר כל המשקין, טהורין.

רבי נחמיה מטהר בקטנית, שאין הקטנית שואבת.

נוסח הרמב"ם

חבית שהיא מלאה פירות ונתונה לתוך המשקין או מלאה משקין ונתונה לתוך הפירות ושאבו כל ששאבו בכי יותן באלו משקין אמרו במים ביין ובחומץ ושאר כל המשקין טהורין רבי נחמיה מטהר בקטנית שאין הקטנית שואבת.

פירוש הרמב"ם

הג' משקין אלו דקי העצם שוקעין בחרס הכלי. ושאר כל המשקים ר"ל שאר שבעה משקים עבי העצם ועל כן אין להם הכשר בפליטתם: קטניות כגון פולין ואפונים וכיוצא בהן ואין הלכה כרבי נחמיה:

פירוש רבינו שמשון

ושאבו. נתלחלחו הפירות ומשקה טופח עליהן:

ושאר כל המשקין. כלומר כל משקין המכשירין לקבל טומאה שבעה משקין הן ותולדותיהן דתנן בפ' בתרא:

תניא בתוס' (פ"ב) א"ר אסי במה דברים אמורים בשל חרס אבל בשאר כל הכלים אינן שואבין וכלי אבן הרכין הרי הן ככלי חרס:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חבית - של חרס, או של כלי אבן הרכים שהן כחרס. אבל שאר כלים לא בלעי כל כך עד שיהיו הפירות שבתוכן שואבים:

שאבו - נתלחלחו הפירות ומשקה טופח עליהן:

הכי גרסינן, ושאר כל המשקים טהורים - שאר שבעה משקים המכשירים לקבל טומאה, טהורים הפירות שבתוך החבית אם נתלחלחו מהן ב. דדוקא מים ויין וחומץ שהן דקים וצלולים, הן נבלעין בחבית מפני דקותן, והפירות שואבים מהן. אבל שמן דבש חלב דם טל, הן עבין, ומפני עוביין אינן יכולין להבלע בתוך הכלי כל כך עד שיהיו הפירות שבתוך החבית שואבים מהן, הלכך אינן בכי יותן:

שאין הקטנית שואבת - כגון פולים ואפונים וכיוצא בהן. ואין הלכה כר' נחמיה:

פירוש תוספות יום טוב

ושאר כל המשקין טהורין. וה"ג הר"ב. ופי' טהורין הפירות שבתוך החבית אם נתלחלחו מהן. דהואיל וסתמן אינן נבלעין בחבית לא היו לרצון. וצריך לומר שגם סופן לא לרצון. דאלת"ה הא תנן בריש מכילתין כל שסופו לרצון אע"פ שאין תחלתו לרצון. וזה דוחק. דכיון שהפירות מתוך כך נראין גסין ונפוחין. ודאי דניחא ליה. כמו דמסתמא באלו הג' משקין אמרי' דניחא ליה. ה"נ אם נתלחלחו בשאר משקים מסתמא ניחא ליה. מיהו יש לו להר"ב הכרח מן המשנה. דהא ברישא ושאבו קתני. מכלל דדכוותה בסיפא אפילו שאבו. תו איכא למידק בדברי הר"ב דעד כאן לא אמרן בשאר המשקים טהורים אלא כשהמשקים חוץ לחבית. הוא דאמרינן שאין נבלעים לתוך החבית. אבל כשהמשקים בתוך החבית. אה"נ דיכולין להפלט ולהכשיר הפירות שחוץ לחבית שמפרש לכולה מלתא כשהפירות בתוך החבית. ואי איתא דאפילו כשהמשקים בתוך החבית נמי. ה"ל לפרש כן דהוה רבותא. דיותר ראוי שיפלט ממה שיהא נבלע. כדאמרינן בעלמא בנקב בכונס משקה. כמ"ש הר"ב ברפ"ג דכלים. והרמב"ם בפי"ד מהט"א [הלכה ו'] כתב אבל שאר המשקים אין משאבין מן החרס כדי שיכשירו הפירות שבצדן. ע"כ. נראה מדבריו דלא אמרינן אלא שאין משאבין. כלומר מסתמא אין משאבין. ולכך אין לחוש שמא שאבו. אבל כי שאבו אה"נ דהוו בכי יותן. ואע"ג דברישא נמי דוקא כששאבו וכמ"ש ג"כ הרמב"ם שם מ"מ בסיפא לא איירי אלא במסתמא וקמל"ן דאין לחוש ולבדוק אם שאבו אלא סמכינן אסתמא שלא שאבו. ועיין מה שאכתוב במשנה דלקמן בשם הכ"מ וגם נראה מדבריו דמפרש אפילו כשהמשקים בתוך החבית. ומ"ש הר"ב אבל שמן וכו' הן עבין קשיא אדפי' במשנה ב' פ"ג דכלים וע"ש. ומהר"ם גרס ושאר כל המשקין טמאין ופירש כלומר כל משקים הטמאים. כגון שמן דבש וחלב דם טל כדתנן לקמן פרק בתרא הן מכשירין וסתם מתני' ר"מ וכי היכי דאית ליה דכלי טמא חושב משקים כדמוכח בתוספתא לקמן פ"ד ה"נ קסבר משקים טמאים מכשרי אע"ג דאלו הוו טהורים לא מכשרו ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על הברטנורא) דהואיל וסתמן אינן נבלעים בחבית לא היו לרצון. וצריך לומר שגם סופן לא לרצון, דכל שסופו לרצון אע"פ שאין תחלתו לרצון. וזה דוחק, דכיון שהפירות נראין גסין, מאי שנא משלשה המשקין דמסתמא אמרינן דניחא ליה. מיהו מדתנן ושאבו ודכוותיה בסיפא, מוכח כדברי הר"ב. תו נראה לי דהר"ב מפרש לכולה מלתא דוקא כשהמשקים חוץ לחבית. אבל בתוך החבית, אין הכי נמי דיכולין להפלט. והר"מ מפרש, דסיפא במסתמא אמרינן שלא שאבו ואין צריך לחוש ולבדוק, אבל אם ראינו ששאבו אין הכי נמי דהוו בכי יותן, ולא מחלק בין חוץ לחבית לתוכו. ועתוי"ט:


פירושים נוספים