משנה מכשירין ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ג · משנה ג | >>
הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של ייןג, רבי מאיר מטמא.
רבי יהודה מטהר.
רבי יוסי מטהר בשל חטים ד ומטמא בשל שעורים, מפני שהשעורים שואבות.
נוסח הרמב"ם
הרודה פת חמה,
- ונתנה על פי החבית של יין -
- רבי מאיר - מטמא.
- ורבי יהודה - מטהר.
- רבי יוסי - מטהר בשל חיטים,
- ומטמא בשל שעורים - מפני שהשעורים שואבות.
- ונתנה על פי החבית של יין -
פירוש הרמב"ם
הדיבור הזה הוא ביין טמא.
וכן הדין לעניין ההכשר, כשיהיה הפת נילוש באחד מן המשקין אשר אינן מכשירין.
והלכה כרבי יוסי:
פירוש רבינו שמשון
הרודה פת חמה. כי האי גוונא תנן במסכת תרומות (פ"י) ופליגי בשהניחה על פי חבית של יין של תרומה אי מיתסרא לזרים או לא ובפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף סו:) מייתי לה אבל מתני' הכא לענין הכשר תנן ובפת שנילושה במי פירות ולא הוכשרה במים ופליגי השתא אם הוכשרה ביין של חבית או לא אי נמי ביין טמא ופליגי אם נטמאת כאילו נגעה ביין טמא או לא ועלה דההיא דתרומות משמע בירושלמי בגמרא דפליגי אפי' בחבית סתומה שהמגופה עליה דאפילו הכי הפת שואבת ודייק לה ממתני' דלעיל דחבית שהיא מליאה פירות ונתונה לתוך המשקין ועוד משמע התם דפת חמה לאו דוקא דהוא הדין צוננת והא דנקט חמה מפרש רב חסדא שלא תאמר הואיל וההבל כובש יהא מותר והש"ס שלנו חולק על כל זה בפרק בתרא דמסכת ע"ז דאמר ריש לקיש בפת חמה וחבית פתוחה ד"ה אסורה פת צוננת וחבית מגופה ד"ה מותרת אלא כי פליגי בפת חמה וחבית מגופה בפת צוננת וחבית פתוחה ולפי שיטה זו צריך ליישב שלא תקשי מתני' דחבית:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הרודה פת חמה - שנילושה במי פירות ולא הוכשרה לקבל טומאה:
רבי מאיר מטמא - כלומר הוכשר הלחם לקבל טומאה מחמת היין שנבלע בו. אי נמי, אם היה היין טמא, מטמא ר' מאיר מחמת היין טמא הנבלע בה:
ר' יוסי מטהר בשל חטים - והלכה כר' יוסי:
פירוש תוספות יום טוב
הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין נראה לי דיש לחלק בין פת לפירות מש"ה תנן הכא ע"פ חבית אע"ג דבמתניתין דלעיל אמרינן דמתוך דופני החבית נפלט ומתלחלח כן צריך אתה לומר ממה שכתבתי בריש פרקין בשם הרמב"ם דזרע החטה שואבת והכא פסקינן כר"י דמטהר בשל חטים אלא כדפרישית דיש לחלק בין הזרעים והפת ומה"ט הא דתנן בכה"ג במשנה ג' פ"י דתרומות ומייתי לה גמרא פ"ז דפסחים דף ע"ו ופרק בתרא דע"ז דף ס"ו ולא דייקינן עלה ממתניתין דלעיל דהה"נ הכא אפי' בסתומה שהמגופה עליה כדדייקינן עלה בירושלמי דתרומות כמו שכתב הר"ש. אלא טעמא כדפרישית דגמרא דידן סברה דאין להביא ראיה מפירות לפת כך נ"ל והא ריש לקיש דכי פליגי בפת חמה וחבית מגופה לא משום מתניתין דלעיל הוא דתקשה לך דאמר בפת צוננת וחבית פתוחה פליגי נמי והרי חבית דלעיל בפירות צוננים מיירי וכבר כתב הר"ש דלריש לקיש צריך ליישב שלא תקשה ממתניתין דחבית. אבל לדידי לא קשיא ולא מידי דגמרא דידן סברה דיש לחלק בין פירות לפת וטעמיה דריש לקיש כדכתב הכסף משנה בסוף ה' תרומות (הלכה י"ג) בשם הר"י קורקוס ז"ל דסבירא ליה דריחא מלתא היא ואנן לא קיימא לן הכי:
רבי מאיר מטמא. פירש הר"ב כלומר הוכשר הלחם כו' מחמת היין שנבלע בו ודלא פירש כן במסכת תרומות (שם) דהתם רבותא אשמועינן דאפילו משום ריחא בעלמא אסרו רבי מאיר:
מטהר בשל חטים ומיירי כשלא ראו הפת עד אחר זמן ואינו ידוע אם היה עליו משקה טופח הכ"מ פי"ד מהט"א (הלכה ז'): . מטהר בשל חטים ומיירי כשלא ראו הפת עד אחר זמן ואינו ידוע אם היה עליו משקה טופח הכ"מ פי"ד מהט"א (הלכה ז'):
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ג) (על המשנה) פת כו'. נראה לי שיש לחלק בין פת לפירות, ומשום הכי תנן הכא על פי חבית, ולעיל אמרינן דמתוך דופני החבית נפלט ומתלחלח, וכן צריך לומר לפי מה שכתבתי לעיל בשם הר"מ דזרע חטה שואבת והכא פסקינן כר' יוסי. ועיין תוי"ט:
(ד) (על המשנה) מטהר כו'. ומיירי כשלא ראו הפת עד אחר זמן ואינו יודע אם היה עליו משקה טופח. כ"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הרודה פת חמה: כה"ג נמי תנן במסכת תרומות ופליגי בשהניחה על פי חבית של יין של תרומה אי מיחסרא לזרים אי לא. ועלה דההיא משמע בירושלמי בגמרא דפליגי אפילו בחבית סתומה שהמגופה עליה דאפ"ה הפת שואבת ודייק לה ממתני' דלעיל דחבית שהיא מלאה פירות ונתינה לחיך המשקים ועוד משמע התם דפת חמה לאו דוקא דה"ה צוננת והא דנקט חמה מפרש רב חסדא שלא תאמר הואיל וההבל כובש יהא מותר ותלמוד שלנו חולק על כל זה בפ' בתרא דע"ז דאר"ל בפת חמה וחבית פתוחה ד"ה אסורה פת צוננת וחבית מגופה ד"ה מותרת אלא כי פליגי בפת חמה וחבית מגופה פת צוננת וחבית פתוחה. ולפי שיטה זו צריך ליישב דלא תיקשי מחני' דחבית. הר"ש ז"ל. והרי"ף ז"ל בפרק גיד הנשה (דף תשט) הכריח דליתא לדריש לקיש אלא אפילו בפת חמה וחבית פתוחה פליגי ע"ש ושם פי' הר"ן ז"ל דר' יוסי ב"ר יהודה ס"ל דריחא לאו מילתא היא ושעורים שאני מפני שהן שואבות גופו של יין ולאו ריחא הוא. ע"כ בקיצור. ופי' הרא"ש ז"ל הרודה פת חמה וכו' יראה לי דמיירי שלא ראו הפת עד אחר זמן ואינו יודע אם היה עליו משקה טופח ר"מ סבר דוודאי שאב דאי מיירי בשראו אותו מאי פלוגתא שייך הכא. ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
הרודה פת חמה: שנילש במי פירות שאין מכשירין:
ונתנה על פי חבית של יין ר"מ מטמא: ר"ל הוכשר הלחם מיין ששאב:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת