משנה מכשירין ג ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ג · משנה ח | >>

[עריכה]

המוריד את הגלגלים ואת כלי הבקר בשעת הקדים למים בשביל שיחוצו, הרי זה בכי יותן.

המוריד בהמה לשתות, המים העולים בפיה, בכי יותן.

וברגליה, אינן בכי יותן.

אם חשב שיודחו רגליה, אף העולין ברגליה בכי יותן.

בשעת היחף והדיש, לעולם טמא.

הוריד חרש שוטה וקטן, אף על פי שחשב שיודחו רגליה, אינן בכי יותן, שיש להן מעשה ואין להן מחשבה.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

המוריד את הגלגלים,

ואת כלי הבקר בשעת הקדים למים,

בשביל שיחוצו - הרי זה בכי יותן.

המוריד את הבהמה לשתות -

המים העולים בפיה - בכי יותן,

וברגליה - אינן בכי יותן.

אם חשב שידוחו רגליה, אף העולין ברגליה - בכי יותן.

בשעת היחף והדיש - לעולם טמא.

הורידה חירש שוטה וקטן -

אף על פי שחשב שידוחו רגליה - אינן בכי יותן,

שיש להן מעשה - ואין להן מחשבה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

גלגלים - הם המסבבים אשר בעגלה אשר דשין בה ונושאין עליה משא.

וכלי הבקר - המחרשות וכיוצא בהם.

בשעת הקדים - בזמן החמה.

בשביל שיחוצו - כדי שיסתמו סדקיה, לפי שהעץ בימות החמה יסדק, וכששורין אותו במים נסתמין אותן בקעים.

ופירוש הרי זה בכי יותן - לפי שהמים ההם הנתלים בהם הם ברצונו, וכשנוגעים בהם פירות ברצונו גם כן הוכשרו.

ועיקר העניין הזה בכל המסכתא הזאת הוא, שהכלי כשנבלל שלא ברצון אף על פי שנגעו בפירות ברצון אינן מכשירין, כיון שהבלילה הזאת מעיקרא לא היתה ברצון. אבל אם נבלל הכלי ברצונו גם הם מוכשרים. וכדין בלילת הכלים כך דין בלילת האדם עצמו או הבהמה גם כן, כשהיתה ברצון אז היא מכשירה.

ופירוש אמרו בשעת היחף - כשיגעה הבהמה מן ההליכה והשיגה עייפות ויגיעה. וזה החולי מחולי הבהמות נקרא בערב "אל-חפא", ופירוש יחפות.

ובשעת הדישה - עד שתתיגע הבהמה מהדישה והיא גם כן אז כואבת מרגליה, וכשהיא הבהמה בעניין זה אינה צריכה מחשבה שיודחו רגליה, אלא לעולם מים שברגליה ברצון הוא לפי שהיא בשעה זו יועיל לה תערובת המים כדי שתסור יגיעתה, ובעבור היות הדבר על הרוב בכוונה, על כן נאמר לעולם טמא אפילו לא חשב. וכבר ביארנו בתחילת המסכתא הזאת שהוא אומר "טמא וטהור" בעבור "מכשיר ואינו מכשיר":

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

גלגלים. של עגלה אופן מרכבותיו תרגומו גלגלי רתיכוהי (שמות יד):

בשעת הקדים בשעת החום שרוח הקדים נושב ומביא חום בימות הקיץ כדכתיב (יונה ד) רוח קדים חרישית וכתיב (הושע יג) יבא קדים רוח ה' ודרך כלי עץ להתבקע ומורידם למים והבקעים מתחברים והיינו שיחוצו לשון דבר החוצץ שמהדקין אותו אי נמי דרך היתדות שבנקבים להיות מתרפין בשעת החום וכשמורידן במים ונישורין שם חוזרין להיות אוצין כבתחלה:

ושיחוצו כמו שיאוצו מלשון אורגים חוצצין דתניא בתוספתא דמקוואות וכן דרך גיגית ותבית של עץ מתרפין בחום ולא יחזיקו המים וכששורין אותן במים חצי יום מחזיקין המים:

בשעת האף. שהחום גדול ביותר ועל שם שהאף מוציא חום והבל קורא לשעת שהחום מרובה שעת האף:

והדיש. היו רגילין לדוש את התבואה במוריגים ובבהמות ומתחממות מרוב הטורח ודרך להורידן במים להתקרר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

המוריד את הגלגלים - אופן מרכבותיו, מתרגמינן גלגלי רתיכיהון:

בשעת הקדים - בשעת החום רוח הקדים נושב. ודרך כלי עץ שהם מתבקעים מפני החום, ומורידין אותן למים והבקעים מתחברים. והיינו שיחוצו, כמו שיאוצו, כלומר כדי שיהדקו וידחקו הבקעים זה בזה:

הרי זה בכי יותן - המים הנתלים בהם מכשירין הזרעים לקבל טומאה, משום דניחא ליה שיהיו אותם המים נתלים בכלי להדק הבקעים:

בשעת היחף - שהבהמה יגעה ועיפה מטורח הדרך, וכן בשעה שהיא דשה בתבואה, המים שהיא מעלה ברגליה לעולם מכשירים הזרעים לקבל טומאה, לפי שהם לרצון, שהמים יפים לה לצננה ולקררה. פירוש אחר, בשעת היחף והדיש, בשעת הקציר רוצה הוא שהבהמה תרחוץ רגליה בשביל שיהיו נקיות לדוש התבואה ^יב:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

בשעת הקדים. כתב הר"ב בשעת החום. רוח הקדים נושב. [ומביא חום בימות הקיץ כדכתיב (יונה ד') רוח קדים חרישית. וכתיב (הושע יג) יבא קדים רוח ה' (הר"ש) וסיפיה דקרא קמא יותך השמש וסיפיה דקרא בתרא. ויבוש מקורו ויחרב מעינו]:

שיחוצו כתב הר"ב כמו שיאוצו וכו'. ז"ל הר"ש שיחוצו לשון דבר החוצץ שמהדקין אותו. א"נ דרך היתדות שבנקבים להיות מתרפין בשעת החום. וכשמורידין במים ונישורין שם. חוזרין להיות אוצין כבתחלה. ושיחוצו כמו שיאוצו מלשון אורגים חוצצין. דתניא בתוספתא דמקואות. וכן דרך גיגית וחבית של עץ מתרפין בחום ולא יחזיקו המים וכששורין אותן במים חצי יום מחזיקין המים ע"כ. והא דמייתי מהתוספתא אורגים חוצצים. חפשתי אחריו ולא מצאתיו. ונ"ל שנתכוין לאותה ברייתא דהתם ספ"ו האגד שע"ג המכה הקשקשים שע"ג השבר כו' חוצץ וחוצצין ונראה בעיני דחוצץ צריך להיות אוצץ. ובדברי הר"ש צ"ל אגדים אוצצים. והערוך ערך אץ הביא מהגמ' איצצא (ברכות דף ל"ג) שענינו דוחק:

בשעת היחף. פי' הר"ב בשעה שהבהמה יעפה ויגעה וזה החולי מחולי הבהמות נקרא בערב א"ל חכ"א ופי' יחפות. הרמב"ם. ומ"ש הר"ב פ"א בשעת היחף והדיש כו' בשביל שיהיו נקיות. לא בא לפרש פי' אחר אלא על הדיש. ולא על היחף ואגב הוא דנקטיה נמי. ונ"א האף. וכן העתיק הר"ש. וז"ל בשעת האף שהחום גדול ביותר. וע"ש שהאף מוציא חום והבל. קורא לשעת החום מרובה שעת האף ע"כ. ומהר"ם גורס ג"כ האף ומפרש בשעה שיש רעם. שנראה כאילו יש אף וזעם בעולם. כלומר כשיש חום גדול ע"כ:

הורידה חש"ו וכו' ע"ל רפ"ו ומ"ש שם: . הורידה חש"ו וכו' ע"ל רפ"ו ומ"ש שם: