משנה ברכות ה
ברכות פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר זרעים • מסכת ברכות • פרק חמישי ("אין עומדין") • >>
פרקי מסכת ברכות: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.
חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום .
אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו;
ואפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק .
מזכירין גבורות גשמים בתחית המתים , ושואלין הגשמים בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת.
רבי עקיבא אומר, אומרה ברכה רביעית בפני עצמה.
רבי אליעזר אומר, בהודאה .
האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים, משתקין אותו.
העובר לפני התיבה וטעה, יעבר אחר תחתיו, ולא יהא סרבן באותה שעה.
מנין הוא מתחיל, מתחלת הברכה שטעה בה.
העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטרוף.
ואם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו.
ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו, רשאי.
המתפלל וטעה, סימן רע לו.
ואם שליח צבור הוא, סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו.
אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי וזה מת.
אמרו לו, מנין אתה יודע?
אמר להם: אם שגורה תפלתי בפי, יודע אני שהוא מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.
אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל, אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ.
חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת - וּמִתְפַּלְלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם.
אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ - לֹא יְשִׁיבֶנּוּ;
וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ - לֹא יַפְסִיק:
(ב)מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים - בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים.
וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים - בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים.
וְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדָּעַת.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בְּהוֹדָאָה:
(ג)הָאוֹמֵר: עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ
וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ
מוֹדִים מוֹדִים -
מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.
הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְטָעָה - יַעֲבוֹר אַחֵר תַּחְתָּיו.
וְלֹא יְהֵא סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
מִנַּיִן הוּא מַתְחִיל? מִתְחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָהּ:
(ד)הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה - לֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים - אָמֵן, מִפְּנֵי הַטֵּרוּף.
וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא - לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו.
וְאִם הַבְטָחָתוֹ, שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו, וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ - רַשַּׁאי:
(ה)הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה - סִימָן רַע לוֹ.
וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא - סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו.
מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ.
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא - שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים, וְאוֹמֵר: זֶה חַי וְזֶה מֵת.
אָמְרוּ לוֹ מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לָהֶם, אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי - יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל.
וְאִם לָאו - יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף:
נוסח הרמב"ם
(א) אין עומדין להתפלל - אלא מתוך כובד ראש.
- חסידים הראשונים, היו שוהין שעה אחת ומתפללים - כדי שיכוונו את לבם למקום.
- אפילו המלך שואל בשלומו – לא ישיבנו.
- ואפילו נחש כרוך על עקבו – לא יפסיק.
(ב) מזכירין גבורת גשמים - בתחיית המתים;
- ושואלין גשמים - בברכת השנים;
- והבדלה - בחונן הדעת.
- רבי עקיבה אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה.
- רבי אליעזר אומר: בהודיה.
(ג) האומר על קן ציפור: "יגיעו רחמיך, ועל טוב ייזכר שמך, מודים מודים" - משתקין אותו.
- העובר לפני התיבה, וטעה - יעבור אחר תחתיו.
- לא יהא סרבן באותה שעה.
- מנין הוא מתחיל? - מתחילת הברכה שטעה זה.
(ד) העובר לפני התיבה – לא יענה אחר הכוהנים "אמן", מפני הטירוף.
- אם אין שם כהן, אלא הוא – לא ישא את כפיו.
- ואם הבטחתו היא, שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו – רשאי.
(ה) המתפלל וטעה – סימן רע לו.
- אם שליח צבור הוא – סימן רע לשולחיו, ששלוחו של-אדם כמותו.
- אמרו עליו על רבי חנינה בן דוסא,
- שהיה מתפלל על החולין, ואומר: "זה חיה, וזה מת".
- אמרו לו: מנין אתה יודע?
- אמר להם: אם שגרה תפילתו בפי – יודע אני שהוא מקובל,
- ואם לאו – יודע אני שהוא מטורף.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה ברכות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב