מלאכת שלמה על נידה ו
<< · מלאכת שלמה · על נידה · ו · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
אע"פ שאי אפשר: לרבנן קאמר כדפי' ר"ע ז"ל ובגמ' פריך וליתני בא העליון ר"מ אומר לא חולצת ולא מתיבמת וחכ"א או חולצת או מתיבמת ולא ליתני אע"פ שאי אפשר דממילא ידענא דמשום דאי אפשר הוא ומשני אי לא תנא אע"פ שאי אפשר הו"א רוב נשים תחתון אתי ברישא ומיעוט עליון ברישא ור"מ לטעמיה דחייש למיעוטא ורבנן לטעמייהו דלא חיישי למיעוטא וה"מ דלא חיישי רבנן למועוטא בסתמא אבל היכא דבדקן ולא אשכחן אימא מודו ליה רבנן לר"מ דעליון קדים קמ"ל דאי אפשר וודאי אתו ומינתר הוא דנתר. עוד גרסי' בגמ' תניא רשבג"א בנות כרכים תחתון ממהר לבוא מפני שרגילות במרחצאות בנות כפרים עליון ממהר לבא מפני שטוחנות בריחים ופירשו תוס' ז"ל פליג אדרבנן דאמרי בכולהו ממהר לבא התחתון ואדר"מ נמי פליג דהא ר"מ לא מפליג בין כפרים לכרכים ע"כ ור"ש בן אלעזר אומר בנות עשירים צד ימין ממהר לבוא מפני שנישוף בסודר שלהן שהוא תלוי על דד של ימין ובנות עניים צד שמאל ממהר לבא מפני ששואבת מים עליהם ועוד שנושאות אחיהם על גססיהם פי' על צדיהם. עוד בעי בגמ' לכ"ע מיהא בין לר"מ בין לרבנן אתחתון סמכינן וכן ג"כ א"ר אליעזר ב"ר צדוק דכיון שבא תחתון שוב אין משגיחין בעליון מנלן ומשני דאמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם מה איש בסימן תחתון לבד דהא לית ביה עליון אף אשה נמי תחתון ולא עליון:
בסוף פי' ר"ע ז"ל. משום דבעי למיסמך וכו'. אמר המלקט עוד משני בגמ' מהו דתימא מסתבר טעמיה דר"מ דהא מסייעי ליה קראי דשדים נכונו ברישא ושערך צמח בסיפא ודבעשות ממצרים דדיך ברישא למען שדי נעוריך דהיינו שערות שדי לשון השלכה בסיפא קמ"ל דהכי מפרשינן לקראי כיון ששדים נכונו בידוע ששערך צמח וכן נמי כיון שיתא דדיך בידוע שבאו נעוריך:
שהוא מכניס: משקה בגמ' בברייתא איכא פליגתא דתנאי כיצד בודקים לדעת אם כונס משקה. ורבינו עובדיה ז"ל הביא דעת ת"ק ור' יהודה אומר לא כן בודקים אותה דהא קולא היא דאיידי דדחיקי להו לשוליים עיילי מיא לגוייהו אלא כופה פי הקדרה לתוך העריבה קודם שיתן המים ואח"כ נותן המים בעריבה עד שיהא המים צפין על שוליה אם כנסה בידוע שכונס משקה ואם לאו בידוע שמוציא משקה או שופתה על גבי האור אם האור מעמידה בידוע שמוציא משקה לבד הוא ר' יוסי אומר אף לא שופתה ע"ג האור מפני שהאור מעמיד אפי' נקב גדול אלא שופתה על גבי רמץ חם אם רמץ מעמידה בידוע שמוציא משקה לבד הוא או ג"כ אם יראה שהוא טורד טיף אחר טיף בזה אחר זה בידוע שהוא כונס משקה:
כל המיטמא מדרס וכו': ובערוך בערך דרס כל מקום שבמשנה טמא מדרס הוא משכב ומושב מטמא אחרים וכל מקום שאומר טמא מת שמיטמא ואינו מטמא אחרים ומנין שכן הוא דתנן כל המיטמא מדרס מיטמא טמא מת ויש שמיטמא טמא מת ואינו מיטמא מדרס ואמרי' עלה לאתויי סאה ותרקב ואלו דברים מיטמאין הן בטומאת מת ואינם מטמאין אחרים כדין טומאת מדרס שהוא משכב ומושב ע"כ ועיין עוד שם יהנה לך יערב לך. ורש"י ז"ל דשבת פ' ר' עקיבא וגם תוס' ז"ל שם ודפ' כיצד הרגל ב"ק דף כ"ה כתבו דמקל וחומר דאיכא התם בברייתא אית לן בכל דוכתא כל המטמא מדרס וכו' והכי תניא התם מפץ במת מנין ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורים בזב בכל טומאותיו דכלי חרס אינו מטמא אלא מאוירו ומתוך שפיהן של אלו צר אין יכול להכניס אצבעו לתוכו ולמדרס נמי לא חזו ובהיסט נמי להכי אפקיה רחמנא להיסט כלי חרס בזב בלשון מגע כדכתיב וכל כלי חרס אשר יגע בו הזב למימרא דכל שאינו ראוי ליטמא במגעו אינו מיטמא בהיסטו ואפ"ה מיטמא באהל המת כדכתיב וכל כלי פתוח איזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו הוי אומר זה כלי חרס וכתיב טמא הוא ואפי' פיו צר ראוי הוא להאהיל עליו מפץ שמיטמא בזב דהא ראוי למשכב אינו דין שיטמא במת. ומסיק התם דהאי ק"ו למפץ שמיטמא בשרץ הוא דאמרי' ליה וה"ק ומה פכין קטנים שטהורים בזב טמאים בשרץ מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא בשרץ אלא מפץ במת מנין נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ מפץ טמא בו אף בגד ועור האמור במת מפץ טמא בו וג"ש מופנה משני צדדין היא כדאיתא התם. ופירש"י ז"ל מטמא טמא מת ראוי לקבל כל הטומאות קאמר והאי דנקט טמא מת משום דומיא דמדרס הזב דאב הטומאה הוא ע"כ:
ויש שכשר לדון דיני ממונות: כגון ממזר ובגמ' פריך תנינא חדא זימנא בפ"ד דסנהדרין הכל כשרין לדון דיני ממונות ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות והוינן בה לאתוי מאי ואמר רב יהודה לאתוי ממזר ומשני חדא לאתוי גר וחדא לאתוי ממזר ובגמרא קעביד צריכותא לתרויהו דצריכי דאי אשמעינן גר משום דראוי לבא בקהל אבל ממזר דאין ראוי לבא בקהל אימא לא ואי אשמעי' ממזר משום דקאתי מטפה כשרה אבל גר דקאתי מטפה פסולה אימא לא צריכא. וכתבו תוס' ז"ל תנינא חדא זימנא תימה מאי קושיא הא כמה כללות תנא במתני' אע"ג דתני להו בדוכתא אחריתי דקתני כל שהוא חייב בפאה חייב במעשר ושמעינן לה ממתני' במס' פאה דקתני לקיטתם כאחת ומכניסו לקיום ובמעשר לא תני ליה וכן כל שחייב בראשית הגז חייב במתנות שמעי' לה ממתני' דראשית הגז. וכל שיש לו ביעור יש לו שביעית שמעינן נמי ממתני' דשביעית וי"ל דלא פריך אלא אדרב יהודה דאמאי הוצרך למימר לאתוי ממזר הכא והתם ודומה לזה כתבתי בשמם ז"ל בר"פ ר"א דמילה:
כל הכשר לדון: וא"ת והרי אשה דכשרה לדון כדכתיב בדבורה והיא שופטה את ישראל ובשלהי פ"ק דיבמות דרשי' אשר תשים לפניהם השווה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה וכי היכי דהאי קרא מיירי בנידונין מיירי נמי בדיינים כדדרשינן בהמגרש לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים ואשה פסולה להעיד כדאמרי' פ' שבועות העדות. וי"ל דה"ק כל איש הכשר לדון כשר להעיד אי נמי נהי דבנדונין הוי אשה בכלל מ"מ בדיינים אין אשה בכלל ודבורה היתה דנה עפ"י הדבור א"נ לא היתה דנה אלא מלמדת להם הדינים. ובירושלמי פוסל אשה לדון אית דילפי מועמדו שני האנשים שני שני מעל פי שנים עדים ואית דילפי מוישארו שני אנשים במחנה ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל. דכי היכי דאשכחן דגמר דין כשר בלילה אמר המלקט דהכי תנן התם בפ"ד דסנהדרין בסתם משנה דיני ממונות דנים ביום וגומרין בלילה וילפי' לה מקרא דכתיב ושפטו את העם בכל עת וסתמא דרבים דהתם עדיף ממתני' דהיא סתמא דיחיד ועוד דקתני לה גבי הלכתא דדיני. ודע דה"נ סומא באחת מעיניו כשר לדון שכתבו הרמב"ם והר"ע ז"ל דדוקא באחת שכן כתב הרמב"ם ז"ל ג"כ בפ' שני דה' סנהדרין ובספי"א דסומא באתת מעיניו כשר לדון דיני ממונות אבל הסומא בשתי עיניו פסול ע"כ. מפני שהוא מפרש דההוא סמיא דמייתי בגמרא דהוה דיין דינא קמיה דר' יוחנן ולא אמר ליה ולא מידי היינו באחת מעיניו וכן פי' הרי"ף ז"ל והוא ז"ל גריס בהדיא ההוא סומא באחת מעיניו ע"ש בפ' אחד דיני ממונות דף רפ"ג:
כל שחייב במעשרות וכו': ובגמרא דף נ"א מפרש רבא דה"ק כל מין שחייב במעשרות מטמא טומאת אוכלין אע"ג דאיכא מידי שחייב במעשרות ואינו מטמא טומאת אוכלין דהיינו הפרט ולא המין:
כל שחייב בפאה: כל מין שחייב בפאה קתני דחייב במעשר דאי לא תימא הכי התניא המפקיר כרמו והשכים בבוקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשר דליכא גבי מעשר תעזוב יתירא כדאיתא גבי הני אלא ש"מ כל מין קתני:
כל שחייב בראשית הגז חייב במתנות: בגמרא מוקי רבינא מתני' אליבא דר"ש דאמר טרפה פטורה מראשית הגז דאי לא תימא הכי היכי קתני כל שחייב וכו' הא איכא טרפה דחייבת בראשית הגז ואינה חייבת במתנות. והדר מסקינן דכל מין קתני במתני' כדכתבי' דהיינו מין כבש:
ויש שחייב במתנות וכו': כגון מין בקר ועז. ועיין במ"ש ר"פ ראשית הגז:
כל שיש לו ביעור וכו': גמ' כגון עלה הלוף השוטה והדנדנה ופירש"י ז"ל וה"ה לכל הכלים בימות הגשמים מן השדה אלא הא דנקט הני משום דסיפא דמתני' מיתוקמא בעיקרין שלהם ואשמעי' חילוף בין עיקרן לעליהן ע"כ. ופי' עוד רש"י ז"ל כל שיש לו ביעור שהוא מצווה לבערו מן הבית בשביעית כשכלה לחיה מן השדה יש לו שביעית לענין שחייב להפקיר ואסור לעשות סחורה ומלוגמא ואפיקטוזין ע"כ:
כל שיש לו קשקשת וכו': ובגמ' פריך מכדי אנן אקשקשת סמכינן סנפיר דכתב רחמנא למה לי ומשני אי לא כתב רחמנא סנפיר ה"א מאי קשקשת סנפיר ואתי למישרי אפי' דג טמא כתב רחמנא סנפיר וקשקשת ובעי בגמ' והשתא דכתב רחמנא סנפיר וקשקשת מנלן דקשקשת לבושא הוא ודאי מהאי קרא נפקא דכתי' ושריון קשקשים הוא לבוש וא"כ כיון דמהאי קרא נפקא לן לכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר דהא ליכא למימר ה"א מאי קשקשת סנפיר ומשני א"ר אבוהו וכן תנא דבי ר' ישמעאל יגדיל תורה ויאדיר:
כל שיש לו קרנים יש לו טלפים: תוס' פ' אלו טרפות (חולין דף נ"ט) פירשו בשם ריב"ם ז"ל דמתני' ר' דוסא היא דאילו לרבנן הא איכא לספוקי דילמא חיה טמאה היא אם אין לה ג"כ טלפים דהיינו פרסות סדוקות ע"כ. ועוד מפרשים התם פי' אחר בדוחק לתרוצי מתני' ככולי עלמא ע"ש. ועוד פירשו שם כל שיש לו קרנים יש לו טלפים וטהור פי' דמסתמא אפי' אין לו אלא קרן אחת הוי טהור דומיא דשור שהקריב אדם הראשון ודומיא דקרש שהיא חיה טהורה ואין לה אלא קרן אחת וכן תחש ג"כ:
בפי' ר"ע ז"ל. כגון ציצית ותפילין. אמר המלקט לשון הגמ' לאתויי מצות סתם. ובגמרא פריך ולבני מערבא דמברכי בתר דסליקו תפילייהו לאתויי מאי ומשני לאתויי ריחני דאין טעונים ברכה לאחריהם דהנאה מועטת היא. ופירשו תוס' בשם ר"ת ז"ל ה"ה דה"מ לשנויי לאתויי ציצית דהא אפי' בני מערבא לא מברכי על הציצית כדמסלקי אלא דניחא ליה לתלמודא למינקט ריחני משום דפסיקא דאכל ריחני אין מברכין עליהם ע"כ. ובשבלי הלקט סי' ס"ה שואל על ההלל שאנו אומרים ליל שמורים בסוף ההגדה למה אין אנו מברכין עליו בתחלה וכי יש מי שטעון ברכה לאחריו ולא לפניו ומשני הא אמר ר' יוחנן אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ ע"כ. וספק אצלי אם רש"י ז"ל היה גורס האי בבא דכל הטעון ברכה קודם בבא דכל שיש לו קרנים שבגמרות הדפוס כן תמצא כתוב פירושו על בבא דכל שיש לו קרנים בתר פירושו לתלמוד דשייך על בבא דכל הטעון ברכה:
תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בבל מצות האמורות בתורה וחולצת או מתייבמת: כך היא עיקר הגירסא וכן נראה שגורס ג"כ ר' עובדיה ז"ל:
ר' יהודה אומר וכו': ת"ק דידיה הוא ר"מ כדמוכח בפ"ק דחולין וכתבתי הברייתא שם סוף הפרק והכא בגמ' מסיים בההיא ברייתא ר' יוסי אומר עד שתקיף העטרה בן שלקות אומר עד שתכלכל ואמר רבי שמעון וכו' עד וכשבאתי אצל ר' עקיבא אמר לי כלכול זה איני יודע מהו בן שלקות איני מכיר עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות. כלכול לשון גדול רוב שער כמו הריני מכלכל ה"ז נזיר:
עד שירבה השחור: ומ"מ מוגה משירבה השחור. וגמ' א"ר אלעזר מודה ר"י שאם נבעלה לאחר שהביאה שתי שערות שוב אינה יכולה למאן דהך ביאה הוו להו קדושין גמורים דגדולה היא ובידה לקדש עצמו וכי פליג כשלא בעל לאחר שגדלה פליג ואפ"ה לר"מ לא ממאנה דכיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות וחלו עליה קדושי קמאי:
בסוף פי' ר"ע ז"ל. שוב אינה יכולה למאן. אמר המלקט מבואר במה שכתבתי שהרי נתקדשה בביאה שהיא דאורייתא:
שתי שערות וכו': ברמב"ם ר"פ שני דהלכות טומאת צרעת ובפ"ח סי' ה' ו' ס"ל דשיעור המועט שבכולן היינו כדי שיהו ניטלות בזוג:
הרואה כתם ה"ז מקולקלת וכו': ובגמ' אמר רבא בהא זכנהו ר' חנינא בן אנטייגנוס לרבנן ואמר להו לדידי בשלשה חלוקות אין בשלשה מקומות לא אלא לדידכו אודו לי מיהת דהיכא דחזאי ג' גריסין במקום א' דאמרינן תרי ופלגא מגופה חזיתיה ואידך אגב זוהמא דדם נדות אתאי מאכולת ונתמעכה שם ורבנן ס"ל כיון דאיכא לפלוגי כגריס עוד לכל יומא לא תלינן:
בפי' ר"ע ז"ל אלא ד' לילות לבד שמיני ולילו ע"כ. אמר המלקט כך הוא לשון רש"י ז"ל ג"כ ור"ל שמיני שלם לילה ויום ולילו ר"ל לילה שלאחריו כדמוכח בגמ' וכמו שמבואר בראש פירושו של ר"ע ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל ואם תראה שני ימים אחרים חוץ מזו וכו' כתב הר"ס ז"ל ואין הדין כך ועיין בפי' רש"י ז"ל ע"כ:
סליק פרקא