מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית לה א

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה
→בראשית לד א	בראשית לז א←

[כא] ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל (בראשית לה, א). ילמדנו רבינו: המתפלל, איכן הוא צריך שיכוין את לבו? כך שנו רבותינו: המתפלל צריך שיכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: המתפלל חוצה לארץ [יכוין את לבו לארץ ישראל. המתפלל בארץ ישראל, יכוין את לבו כנגד ירושלים. המתפלל בירושלים, יכוין את לבו לבית המקדש. היה מתפלל בבית המקדש), יכוין את לבו לבית קדשי הקדשים. אמר ר׳ אבין הלוי, כתיב: "כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות" (שיר השירים ד, ד). מהו לתלפיות? שכל הפיות מתפללין בו. [אמר ר׳ יהודה הלוי, כתיב: "הוא ההיכל לפני" (מלכים א ו, יז), מהו לפני? שכל הפנים פונות בו]. אמר הקב״ה: הכל הולכין ומתאוין לביתי, אין אתה הולך לשם? קום עלה בית אל:

אמר ר׳ יוסי: מיד התחיל נוטל (עצה) את השבטים שיעלו עמו, שנאמר: "ונקומה ונעלה" (בראשית לה, ג). אמרו לו: לאיכן? אמר להם: למקום שאמר לי יוצרי, קום עלה בית אל וגו׳ (שם, א). אמר ר׳ אחא: אין ירושלים נבנית אלא בזכות השבטים, שנאמר: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו" (תהלים קכג, ג); מה כתיב אחריו? "ששם עלו שבטים" וגו׳ (תהלים קכג, ד):

[כב] כתיב: זְבַח לאלהים תודה (תהלים נ, יד). כשיצא יעקב מבית אביו, לא יצא אלא במקלו, שנאמר: "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" (בראשית לב, יא). מיד נדר יעקב לפני הקב״ה, שנאמר: "וידר יעקב נדר" (בראשית כח, כ). מה כתיב בסוף הענין? "וכל אשר תתן לי" (שם, כב). וכיון שהעשיר, שנאמר: "ויפרץ האיש מאד מאד" (בראשית ל, מג), שכח את נדרו. מיד גירה בו את לבן, שנאמר: "ויקח את אחיו עמו" (בראשית לא, כג), וניצל מלבן ונתגרה בו עשו. מיד נגלה עליו המלאך, אמר לו: אין אתה יודע כל הצרה הזאת, כל הצרה למה באה עליך? על שאיחרת את נדרך. אמר לו יעקב: (מה) ["הגידה נא] שמך" (בראשית לב, ל), אמר לו: "למה זה תשאל לשמי" (שם). פעמים שהמלאך נעשה רוח, שנאמר: "עושה מלאכיו רוחות" (תהלים קד, ד); פעמים שהוא נעשה ברק, שנאמר: "התשלח ברקים וילכו" (איוב לח, לה), ולפי הניסים הוא עושה עצמו. וכן המלאך אמר למנוח: "למה זה תשאל לשמי" (שופטים יג, יח). מיד ברכו המלאך, שנאמר: "ויברך אותו שם" (בראשית שם).

"וישר אל מלאך ויוכל" וגו׳ (הושע יב, ה). מה דיבר עמו? אמר לו: לך שלם את נדרך, "טוב אשר לא תדור" וגו׳ (קהלת ה, ד). מיד מה עשו שמעון ולוי? "ויקחו שני בני יעקב [שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו" וגו׳]. מיד נפל על פניו, ולא עמד עד שנתן לו רשות, קום עלה בית אל. וכן ביהושע, ["ויפול על פניו] ויאמר ה׳ אל יהושע קום לך למה אתה זה נופל על פניך" (יהושע ז, ו-י). וכן בדוד, "ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים על פניהם" (דה״א כא, טו), ומה נאמר לו? "עלה הקם לה׳ מזבח בגורן ארונה" (ש״ב כד, יח); לכך נאמר: קום עלה בית אל. מיד נסע הוא וכל ביתו, ונתן הקב״ה אימתו על כל סביבותיו, שנאמר: "ויסעו ויהי חתת אלהים" וגו׳ (בראשית לה, ה), ונאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י):

[כג] וירא אלהים אל יעקב עוד וגו׳ (בראשית לה, ט). זהו שאמר הכתוב: "טוב ללכת אל בית אבל" וגו׳ (קהלת ז, ב). אמר ר׳ שמעון בר אבא: שתי מדות הן של גומלי־חסדים, לגמול חסד עם הכלה ואת המת. אם באו שתיהן ביחד לתוך ידיך, אין אתה יודע, איזו מהן לאחזו תחילה? בא שלמה ופירש: טוב ללכת אל בית אבל וגו'. מצינו בני אדם שהלכו לבית המשתה ולא נתפרשו שמותם, ובני אדם הלכו לבית האבל ונדחו מגיהנם ונתפרשו שמותם ונתנבאו ברוח הקדש. ומי היו אלו שהלכו לבית המשתה? כתיב: "ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול" (בראשית כא, ח). מהו גדול? מלמד שהיו שם שם ועבר ואבימלך, ולא נתפרשו שמותם. אבל אלו שהלכו לבית האבל – נתפרשו שמותם (איוב וחביריו), ונדחו מגיהנם, ושרתה עליהם רוח הקדש; ואלו הן? אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי. ושרתה עליהן רוח הקדש, שנאמר: "ויען אליפז התימני" (איוב ד, א), ואין ויען אלא לשון נבואה, שנאמר: "משה ידבר והאלהים יעננו בקול" (שמות יט, יט). הוי טוב ללכת אל בית אבל וגו׳. ומי הראה פנים תחלה [לאבל]? הוי אומר הקב״ה; אימתי? כשמתה דבורה, שנאמר: ותמת דבורה וגו׳ (בראשית לה, ח) , וכתיב: וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' (בראשית לה, ט):

[כד] [וירא אלהים אל יעקב עוד]. זהו שאמר הכתוב: "ואלי דבר יגונב ותקח אזני שמץ מנהו, בסעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים" ([[איוב ד יב]|איוב ד, יב]]])-יג). ואלי דבר יגונב, [כשהקב״ה נגלה על הרשעים, בגניבה הוא נגלה עליהם, בלילה; אבל] כשהוא נגלה על הצדיקים, בפרהסיא הוא נגלה עליהן. (אבל כשהוא) [אמר ר׳ יששכר: כשהקב״ה] נגלה על הרשעים, הוא נגלה עליהן בלשון עראי, בלשון טומאה, בחצי דיבור, שנאמר: "ויקר אלהים אל בלעם" (במדבר כג, ד). אין ויקר אלא לשון טומאה, שנאמר: "אשר לא יהיה טהור מקרה לילה" (דברים כג, יא). אבל כשהוא נגלה על הצדיקים, בלשון טהרה הוא נגלה עליהן, שנאמר: "ויקרא אל משה" וגו׳ (ויקרא א, א). לכך נאמר: ואלי דבר יגונב. כשהקב״ה נגלה על הרשעים, [נגלה] בלילה, לפי שמעשיהן חשוכין כלילה, לכך הוא נגלה עליהן בלילה, שנאמר: "ויבא אלהים אל לבן בחלום הלילה" (בראשית לא, כד). אבל כשהוא בא אצל הצדיק, מה כתיב? וירא אלהים אל יעקב עוד:

[כה] [וירא אלהים אל יעקב עוד]. זהו שאמר הכתוב: "כי אתה אלהים שמעת לנדרי" וגו׳ (תהלים סא, ו). יצחק – פרצוף פניו דומה לאביו, שנאמר: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" (בראשית כה, יט); מהו אברהם הוליד את יצחק? שהיה פרצוף פניו דומה לאביו; הוי נתת ירושת יראי שמך (תהלים שם). מה אברהם – דבר עמו הקב״ה בן צ״ט שנים, אף יעקב – דבר עמו הקב״ה בן צ״ט שנים. מה אברהם – אמר לו הקב״ה: "אני אל שדי פרה ורבה" (בראשית לה, יא), אף יעקב – דבר עמו באל שדי, שנאמר: וירא אלהים אל יעקב עוד וגו׳ [אני אל שדי]:

[כו] [וירא אלהים אל יעקב עוד ויברך אותו]. זהו שאמר הכתוב: "ברוך אתה בבואך" וגו׳ (דברים כח, ו). כשיצא יעקב מבית אביו – יצא בברכה, שנאמר: "ואל שדי יברך אותך" וגו׳ (בראשית כח, ג), וכשבא מפדן ארם – בא בברכה, שנאמר: וירא אלהים אל יעקב עוד ויברך אותו. מה ברכו? אמר ר׳ לוי: ברכת אבלים ברכו; מה כתיב למעלה מן העניין? "ותמת דבורה" וגו׳ "ויקרא שמו אלון בכות" (בראשית לה, ח). אמר ר׳ שמואל בר נחמן: עם שהיה יעקב משמר אבלה של מניקתו, באתה בשורת אמו, שנאמר: "ויקרא שמו אלון בכות", אחת של דבורה, ואחת של רבקה. אמר ר׳ שמואל בר נחמן: לשון אלנסטי^[1], מהו אלון? אַחֵר. אמר הקב״ה: עד מתי יהא צדיק זה יושב ומצטער? אמר ר׳ יונתן בן אלעי, אמר הקב״ה: בדין שאראה לו פנים, שנאמר: וירא אלהים אל יעקב וגו׳:

[כז] [וירא אלהים אל יעקב עוד]. זהו שאמר הכתוב: "ותגזר אומר ויקם לך" (איוב כב, כח), מדבר ביעקב. ["ועל דרכיך נגה אור" (שם), על] שתי דרכים. כשיצא מבית אביו, נגלה עליו הקב״ה. מה כתיב? "והנה ה׳ נצב עליו ויאמר" (בראשית כח, יג); וכשחזר, מה כתיב? וירא אלהים אל יעקב עוד. מהו עוד? אמר ר׳ יהודה, אמר לו: עוד פעם אחת אני נגלה עליך. חמשה פעמים נגלה עליו הקב״ה, כנגד חמש ברכות שבירכו אביו, ואלו הן: "ואל שדי" וגו׳ (בראשית כח, ג), "ויתן לך את ברכת אברהם" וגו׳ (בראשית כח, ד), הרי ה' ברכות. ונגלה עליו כשיצא מבית אביו, שנאמר: "והנה ה׳ נצב עליו" (בראשית כח, יג), ואחת אצל לבן: "שוב אל ארץ אבותיך" (בראשית לא, ג), ואחת: "קום עלה בית אל" (בראשית לה, א), ואחת: וירא אלהים אל יעקב עוד (בראשית לה, ט), ואחת: "אנכי ארד עמך" (בראשית מו, ד). דבר אחר: וירא אלהים אל יעקב עוד, מהו עוד? עוד איני (מייחל) [מייחד] שמי על אדם, אלא אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, עוד פעם אחרת אני נגלה עליו:

[כח] וירא אלהים אל יעקב עוד, מה כתיב אחריו? "אני אל שדי פרה ורבה" (בראשית לה, יא). אתה סימן לבניך, כשבאתי אצלך – באתי טעון ברכות, וכשאבוא אצל בניך – אבוא טעון ברכות, שנאמר: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ, כ); הוי וירא אלהים אל יעקב וגו׳. ולא ליעקב לבד, אלא אף לאבינו אברהם; מה כתיב? "וירא אליו ה׳" וגו׳ (בראשית יח, א), כביכול הקב״ה עומד והוא יושב. בקש לעמוד, אמר לו הקב״ה: שב! חייך, אתה סימן לבניך, מה אתה יושב ואני עומד (שנאמר אלהים נצב בעדת אל), אף בניך יושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, כביכול ואני עומד, שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל" (תהלים פב, א). אף כאן, אמר הקב״ה ליעקב: סימן את לבניך, מה אתה, כשבאתי אני אצלך – באתי טעון ברכות, אף בניך, כשאגלה עליהם – אהא טעון ברכות. כיון שנעשה המשכן, מה כתיב? "ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן" (במדבר ז, א); וכשנגמרה מלאכתו, אמר הקב״ה: התניתי עמהם כשאגלה עליהם – אבוא טעון ברכות. מה עשה הקב״ה? ברכן ואחר כך נגלה עליהם; מה כתיב בברכת כהנים? "יברכך ה׳ וישמרך יאר ה׳ פניו אליך ויחנך ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום" (במדבר ו, כד, כה, כו), ואחר כך "ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן":

[כט] ויאמר אלהים אני אל שדי פרה ורבה וגו׳ [ומלכים מחלציך יצאו] (בראשית לה, יא), אמרו חכמים: מכאן דרש אבנר והמליך את איש בושת בן שאול, שבנימן עתיד להעמיד שני מלכים, שאמר לו: "ומלכים מחלציך יצאו" (שם), ועד עכשיו לא עמד אלא שאול, לפיכך המליך את איש בשת בן שאול. ולא עוד, אלא בפלגש בגבעה [קרבוהו]. אמר ר' שמואל בר נחמן: מכאן קרבו אותו בשעה שחלקו עליו ואמרו: איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה (שופטים כא, א), שנידו אותו, ואחר כך חזרו וקבלו אותו, אמרו: אילולי שהוא מעולה מן השמים, לא היה הקב״ה אומר ליעקב אבינו כשהיה בא מחוצה לארץ: ומלכים מחלציך יצאו; הרי מכאן קרבו אותו:

[ל] דבר אחר: אני אל שדי, תירגם עקילס: נאמן אני לשלם לכל אדם לפי מעשיו:

פרה ורבה. לך הייתי מצפה, שתפרה ותרבה ותעמיד שבטים:

גוי וקהל גוים. בישרו שבניו עתידין להיות נעשין כגוים, מה הגוים שבעים, אף בניך שבעים סנהדרין, שנאמר: "אספה לי שבעים איש" (במדבר יא, טז):

דבר אחר: גוי וקהל גוים, בישרו שעתידין בניו להיות מזבחים באשרה כגוים, אימתי? בימי אליהו. מה כתיב? "וירפא את מזבח ה׳ ההרוס" (מלכים א יח, ל), שריפא אותן והביאן לדרך הטובה, שעשה להם כל אותן הנסים. כיון שראו אותו מה אמרו? "ה׳ הוא האלהים ה׳ הוא האלהים" (מלכים א יח, לט). בעולם הזה על ידי שהיתה ע״ז מצוי, אמרו: "ה׳ הוא האלהים ה' הוא האלהים", אבל לעולם הבא כשימלוך הקב״ה עלינו ועל כל ישראל, אומרים: "והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט):

חסלת פרשת וישלח

הערות

1. helennisti, יווני