"ואין עמו אל נכר" - לא היה כח באחד מכל אלהי העובדי כוכבים להראות כחו ולהלחם עמהם ורבותינו דרשוהו על העתיד וכן תרגם אונקלוס ואני אומר דברי תוכחה הם להעיד השמים והארץ ותהא השירה להם לעד שסופן לבגוד ולא יזכרו הראשונות שעשה להם ולא הנולדות שהוא עתיד לעשות להם לפיכך צריך ליישב הדבר לכאן ולכאן וכל הענין מוסב על זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור כן עשה להם וכן עתיד לעשות כל זה היה להם לזכור
[י] ואני אומר כי דברי תוכחה. רש"י פירש את הכתוב "ה' בדד ינחנו" במה שעבר, שהושיבם בטח. ורז"ל (ספרי כאן) פירשו אותו על העתיד. וקאמר, מפני כי זאת השירה דברי תוכחה וכו', שלא יזכרו את הראשונות וגם הנולדות לא יזכרו, ולפיכך צריך ליישב המקרא לכאן ולכאן. פירוש, לשעבר ומה שעתיד להיות לא יזכרו גם כן. ודבר זה לא יתכן רק בראשונות ואחרונות שראו קודם שיחטאו, אבל מה שעתיד לעשות להם בעולם הבא - שלא ראו - לא, [דלא] יתכן לפרש הכתוב רק בדברים שיהיו בשעה שיחטאו. ואף על גב שרש"י פירש למעלה (פסוק ז) "בינו שנות דור" 'להבא, שיש בידו להטיב לכם וכו, ואם כן גם כן רש"י מפרש להבא, היינו שיאמר להם בינו הטובות שעתיד לעשות להם, אבל שיהיה מוכיח אותם בדבר שלא ראו, ולומר "הלה' תגמלו זאת וגו'" (פסוק י) על העתיד, זה אינו. ועוד, דלא דמי, דודאי מזכיר שפיר בתוכחה הטובות שעתיד לעשות להם, ואפילו הכי חוטאים. והיינו דוקא הטוב שעושה להם בעולם, שהטובות בעולם אין דרך להיות, כי יש דברים רעים בעולם, והוא עושה להם טובות. אבל טובות עולם הבא, שהוא כולו טוב, ואין בו רע, דבר כזה אינו מזכיר. רק במקום שיש רע, והוא עושה להם טוב, וזהו בעולם הזה. לכך אין להזכיר מה שיעשה להם בעולם הבא:
"ה' בדד ינחנו" - השם ישכון בישראל בטח בדד ואין עמו כנוי לשם או לישראל והענין כי אין לישראל שר ומושל מכל בני אלהים שינחנו או יעזור בהנחותו בלתי השם לבדו כי הוא חלקו ונחלתו כאשר הזכיר וכבר כתבתי זה (ויקרא יח כה) ובספרי (האזינו יב) ה' בדד ינחנו אמר להם הקב"ה כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה ולא נהניתם מן האומות כלום כך אני עתיד להושיבכם יחידים לעתיד לבוא ואין אחד מן האומות נהנה מכם כלום ואין עמו אל נכר שלא תהא רשות לאחד משרי אומות העולם לבוא ולשלוט בכם כענין שנאמר ואני יוצא והנה שר יון בא (דניאל י כ) ושר מלכות פרס עומד לנגדי (שם פסוק יג) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת וגו' (שם פסוק כא)
ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. במס' ברכות (דף ו.) דרשו פסוק את ה' האמרת היום (דברים כז, יז). אתם עשיתם אותי חטיבה אחת בעולם שנאמר (דברים כז, יח) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. וה' האמירך וגו' (שם ו.ד) לעשות אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (דה"א יז, כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד. ז"ש ה' בדד ינחנו ר"ל עשה את ישראל חטיבה אחת בעולם כי נהגם בדד כמ"ש (במדבר כג, ט) הן עם לבדד ישכון. ובדד קאי על ישראל שהבדילם מן העמים להיותם עם אחד מיוחד אליו ית', בדד המה לבדם ולא האומות. אך בתנאי זה כשאין עמו עם ישראל אל נכר ר"ל שיעשו אותו ית' חטיבה אחת בעולם, אז גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז, יד).
ה' בדד ינחנו. יתבאר על דרך אומרם ז"ל (תנחומא צו ז) בפסוק (הושע ד', י"ז) חבור עצבים אפרים הנח לו, כשישראל יש ביניהם אחדות אפילו עובדי עבודה זרה הנח לו, פירוש על דרך (אסתר ב', י"א) והנחה למדינות עשה, והוא אומרו ה' בדד פירוש כשהעם בדד לשון בד ה' ינחנו, ואומרו ואין עמו אל נכר פירוש הגם שהם עובדי עבודה זרה אין ה' מחשיב לו עון זה, ומאמר אין עמו תתפרש על דרך שדרשו ז"ל (סוכה דף מא.) בפסוק (ירמיהו ל', י"ז) דורש אין לה, מכלל שיש לה, כמו כן במה לפנינו אמר אין עמו מכלל שיש עמו אלא שאין ה' מיסרו על זה:
עוד ירצה על זה הדרך אימתי ה' בדד ינחנו כשנגמר חלק הרע מישראל, והוא אומרו ואין עמו אל נכר שהוא חלק הרע הדבוק באדם מחטא האדם והמשכיל יבין:
ה' בדד ינחנו - אמר להם המקום לישראל: כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה, ולא נהנתם מן האומות כלום - כך אני עתיד להושיבכם לעתיד לבוא, ואין אחד מן האומות נהנה מכם כלום:
ואין עמו אל נכר - שלא תהא רשות לאחד מן האומות לבוא ולשלוט בכם, כענין שנאמר דניאל י ואני יוצא והנה שר יון בא, ושר מלכות פרס עומד לנגדי, אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת.
ד"א ה' בדד ינחנו - עתיד הקב"ה להשים אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו, וכן הוא אומר יחזקאל מח מפאת צפון ועד פאת ים. דן אחד יהודה אחד אשר אחד. ועד גבול ים מפאת קדים ועד פאת ים יהודה אחד ועל גבול יהודה מפאת קדים ועד פאת ים מנשה אחד נפתלי אחד. מה ת"ל יהודה אחד אשר אחד דן אחד? שעתידים ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב עד רוחב כ"ה אלפים קנים, שיעורן ע"ה מיל:
ואין עמו אל נכר - שלא יהו בכם בני אדם שעובדים ע"ז. וכן הוא אומר ישעיה כז לכן בזאת יכופר עון יעקב.
ד"א ה' בדד ינחנו - עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם.
ואין עמו אל נכר - שלא יהו בכם בני אדם שעוסקים בפרקמטיא של כלום. כענין שנ' תהלים עב יהי פיסת בר בארץ, שיהיו חטים מוציאים גלוסקאות כמלא פיסת יד. ירעש כלבנון פריו - שיהיו חטים שפות זו בזו, ונושרות סולתן בארץ, ואתה בא ונוטל הימנה מלא פיסת זו של יד כדי פרנסתך:
