לדלג לתוכן

כתובות כג א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תלמוד בבלי

תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75% | ראשונים נוספים
על הש"ס: ראשונים | אחרונים

מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר אביי תרגמה בעד אחד עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה קמסהדי והאי דקאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים סיפא עד אחד אומר נתגרשה ועד אחד אומר לא נתגרשה תרוייהו באשת איש קמסהדי והאי דקאמר נתגרשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים רב אשי אמר לעולם תרי ותרי ואיפוך שנים אומרים ראינוה שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא פשיטא לא ראינוה אינה ראיה לא צריכא דדיירי בחצר אחד מהו דתימא אם איתא דנתקדשה קלא אית לה למילתא קא משמע לן דעבדי אינשי דמקדשי בצנעא סיפא שנים אומרים ראינוה שנתגרשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא מאי קמ"ל אע"ג דדיירי בחצר אחד היינו הך מהו דתימא גבי קדושין הוא דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא אבל גבי גירושין אם איתא דאיגרשא קלא אית לה למילתא קמ"ל דעבידי אינשי דמקדשי ודמגרשי בצנעא:

ואם משנשאת באו עדים לא תצא כו':

רבי אושעיא מתני לה ארישא רבה בר אבין מתני לה אסיפא מאן דמתני לה ארישא כ"ש אסיפא דבשבויה הקילו ומאן דמתני לה אסיפא אבל ארישא לא לימא בדרב המנונא קמיפלגי דמאן דמתני לה ארישא אית ליה דרב המנונא ומאן דמתני לה אסיפא לית ליה דרב המנונא לא דכולי עלמא אית להו דרב המנונא והכא בהא קמיפלגי דמר סבר כי איתמר דרב המנונא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומר סבר שלא בפניו נמי אינה מעיזה:

ואם משנשאת באו עדים וכו':

אמר אבוה דשמואל לא נשאת נשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא אע"פ שלא נשאת והא לא תצא קתני לא תצא מהתירה הראשון ת"ר אמרה נשביתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני אין אומרים נמתין עד שיבאו עדים אלא מתירין אותה מיד התירוה לינשא ואחר כך באו עדים ואמרו לא ידענו הרי זו לא תצא ואם באו עדי טומאה אפי' יש לה כמה בנים תצא הני שבוייתא דאתיין לנהרדעא אותיב אבוה דשמואל נטורי בהדייהו א"ל שמואל ועד האידנא מאן נטרינהו א"ל אילו בנתך הווין מי הוית מזלזל בהו כולי האי הואי (קהלת י, ה) כשגגה שיוצא מלפני השליט ואישתביין בנתיה דמר שמואל ואסקינהו לארעא דישראל אוקמן לשבויינהו מאבראי ועיילי לבי מדרשא דר' חנינא הא אמרה נשביתי וטהורה אני והא אמרה נשביתי וטהורה אני שרינהו סוף עול אתו שבויינהו אמר רבי חנינא בנן דמוריין אינון איגלאי מילתא דבנתיה דמר שמואל הווין אמר ליה רבי חנינא לרב שמן בר אבא פוק איטפל בקרובותיך אמר ליה לרבי חנינא והאיכא עדים במדינת הים השתא מיהת ליתנהו קמן עדים בצד אסתן ותאסר טעמא דלא אתו עדים הא אתו עדים מיתסרא והאמר אבוה דשמואל כיון שהתירוה לינשא אף על פי שלא נשאת אמר רב אשי עדי טומאה איתמר:


רש"י

[עריכה]


תרוייהו בפנויה קמסהדי - לדברי שניהם עד עכשיו בחזקת פנויה היתה [קודם שנתקדשה]:

איפוך - ברישא תני אם ניסת תצא וסיפא אם ניסת לא תצא:

דמגרשי בצנעא - ואפילו הכי לכתחלה לא תנשא משום לזות שפתים:

ארישא - אם משניסת באו עדים שהיתה אשת איש והיא ניסת על פי עצמה שאמרה גרושה אני:

אסיפא - אנשביתי וטהורה אני והתירוה לינשא ואח"כ באו עדים שנשבית:

בשבויה הקילו - דחששא בעלמא הוא דאיכא שמא נבעלה לעובד כוכבים ונפסלה לכהונה:

דרב המנונא - דאמר האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת הלכך הא דאמרה גרושה אני מהימנא:

ויש לי עדים - שהיו עמי תמיד שלא נתייחדתי עם עובד כוכבים:

ואח"כ באו עדים - שנשבית דהשתא לאו הפה שאסר הוא אפי' הכי לא תצא:

אפי' יש לה כמה בנים - מן הכהן הזה שנשאה:

דאתיין לנהרדעא - להפדותן:

אוקמינהו לשבויינהו אבראי - שלא יבואו לפני ב"ד ולא ידעו ב"ד שהן שבויות אלא ע"פ עצמן ויתירום:

בנן דמוריין אינון - בנות אדם גדול ובעל הוראה הוא שידעו לעשות הן:

לרב שמן - כהן היה:

איטפל בקרובותיך - שא אחת מהן שהן קרובותיך:

והא איכא סהדי במדינת הים - שראו שנשבו ודלמא אתו לקמן למחר וליומא אוחרן לאחר שתנשא:

השתא מיהא לא איתנהו - קודם נישואין ומשום דלמא אתו לא אסרינן לה השתא:

עדים בצד אסתן - בצד צפון [מצפון זהב יאתה (איוב לז) מתרגם מדאיסתנא]:

ותאסר - בתמיה הא אתו קודם נשואין:

תוספות

[עריכה]


מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא. ואם תאמר שנא ושנא דרישא אית לן לאוקמה בחזקת פנויה וסיפא בחזקת אשת איש ויש לומר דברישא אע"ג דאית לן לאוקמה בחזקת פנויה מ"מ תרי ותרי ספיקא דרבנן היא כדמוכח בפרק ד' אחין (יבמות דף לא. ושם) והוה לן למימר תצא מדרבנן וי"מ כיון דלא מפליג בין באו עדים עד שלא ניסת לבאו עדים משניסת ש"מ דלאו רבי מנחם בר יוסי היא אלא רבנן א"כ סיפא נמי אמאי תצא הא שמעינן להו דאמרי לא תצא:

תרוייהו בפנויה קמסהדי. לא הוה צריך להא דאפי' ליכא אלא ההוא דאמר נתקדשה לא תצא דאין דבר שבערוה פחות משנים אבל תימה אמאי לא תנשא לכתחלה דהוה לן לאוקמה אחזקה וי"ל כגון שאנו יודעים שזרק לה קדושין ומספקא לן אי קרוב לו או קרוב לה והני ב' סהדי חד אמר קרוב לו וחד אמר קרוב לה דכיון דודאי זרק לה הקדושין לית לן למימר אוקמה אחזקה להתירה לכתחילה אי נמי כגון שהיו נרות דולקות ומטות מוצעות שהיה עומד לקדש כדאמר בסוף המגרש (גיטין פט.) ועד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה באותה שעה:

מאן דמתני לה ארישא כל שכן אסיפא. וא"ת מנא ליה דלמא אסיפא לא מצי קאי דאפי' באו עדים ואחר כך נשאת לא תצא ולמאי דמפרש בסמוך לא ניסת ניסת ממש אתי שפיר:

אית ליה דרב המנונא. אע"ג דרב המנונא איירי בפניו מ"מ לענין ניסת ואח"כ באו עדים מהני שלא בפניו:

לא תצא מהיתרה הראשון. פירוש ותנשא [לכתחלה] דלא שייך לזות שפתים כלל אבל אין לפרש כי ההיא דיבמות דלא תצא מהיתרה הראשון לענין דאם נשאת לא תצא אבל לכתחלה לא תינשא כדמשמע גבי בנתיה דמר שמואל בסמוך שהתירן לכתחילה:

באו עדים לא תצא. פירוש לא תצא מהיתרה הראשון:

עד האידנא מאן נטרינהו. פי' דכבר נאסרו:

והא איכא עדים במדינת הים. אין לפרש דלמא איכא עדים במדינת הים דאם כן תיקשי ליה נמי אמתניתין דקתני נשביתי וטהורה אני נאמנת ואמאי דלמא איכא עדים אלא הכי פירושה הא יצא קול דאיכא עדים במדינת הים שיודעים שנשבית ומיהו קשה לרשב"א דהיכי סלקא דעתיה השתא דעדים היינו עדי שבויה דא"כ מה הוה צריך למימר הא איכא עדים במדינת הים הוה ליה למימר הא איכא עדים קמן דהא איכא שבויינהו:

עדי טומאה איתמר. והא איכא עדים במדינת הים דפריך לעיל פירוש והא יצא קול דאיכא התם עדי טומאה כדפירשתי הקשה ר"ת בפרק קמא דקידושין (דף יב.) גבי ההוא גברא דקדיש באבנא דכוחלא ויתיב רב חסדא וקא משער אי אית בה שוה פרוטה אי לא ומסיק לאו היינו דר' חנינא דאמר עדים בצד אסתן ותאסר וקאמר אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא אם הקילו בשבויה נקל באשת איש והשתא למאי דמסיק דעדי טומאה איתמר מה לי עדי שבויה מה לי עדי אשת איש ורש"י. פירש שם אם הקילו בשבויה דאיסור לאו וקשה לרבינו תם דבשבויה נמי איכא איסור סקילה אם נשאת לכהן שישמש בנה על גבי מזבח בשבת ומיהו אית ספרים דגרסי התם אם הקילו בשבויה דמנוולה נפשה באפי שבויה כו' פירוש ולא שכיח כולי האי שנטמאה נקל באשת איש דשכיח דידעי אם אית בה שוה פרוטה ובלאו הך גירסא איכא למימר דלא שכיח שיהו עדי טומאה אבל עדים שידעו ששוה פרוטה שכיח:

עין משפט ונר מצוה

[עריכה]

עא א מיי' פ"ט מהל' אישות הלכה ל"א, טור ושו"ע אה"ע סי' מ"ז סעיף ג':

עב ב מיי' פ"ט מהל' אישות הלכה ל', טור ושו"ע אה"ע סי' מ"ז סעיף א':

עג ג מיי' פי"ב מהל' גירושין הלכה ח', טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ב סעיף ד':

עד ד מיי' פי"ב מהל' גירושין הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ב סעיף ז':

עה ה מיי' פי"ב מהל' גירושין הלכה ד', טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ב':

עו ו מיי' פי"ח מהל' איסורי ביאה הלכה כ"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' ז' סעיף ו':

עז ז מיי' פי"ח מהל' איסורי ביאה הלכה כ"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' ז' סעיף ז':

עח ח ט מיי' שם, טור ושו"ע אה"ע סי' ז' סעיף ו':

ראשונים נוספים

 

 

 

 

קישורים חיצוניים

  1. ^ אולי היינו בעל העיטור
  2. ^ נראה לענ"ד כוונתו, שאומר העד השני: "זרק לה קידושין, ואיני יודע אם קרוב לו או קרוב לה". ויקיעורך.
  3. ^ נראה דצריך להוסיף: ורב פפי
  4. ^ בעל המאור על הרי"ף.
  5. ^ עד כאן מספר ההשלמה.
  6. ^ אולי היינו בעל העיטור
  7. ^ נראה לענ"ד כוונתו, שאומר העד השני: "זרק לה קידושין, ואיני יודע אם קרוב לו או קרוב לה". ויקיעורך.
  8. ^ נראה דצריך להוסיף: ורב פפי
  9. ^ בעל המאור על הרי"ף.
  10. ^ עד כאן מספר ההשלמה.