שולחן ערוך אבן העזר קנב ז
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קנב · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
אם יש עדים שהיתה אשת איש, אינה נאמנת לומר גרושה אני, ואם נשאת, תצא. ואפילו אם נשאת קודם שבאו העדים שהעידו שהיתה אשת איש. אבל חוששין לדבריה ופסולה לכהונה לעולם; ואם מת, חולצת ולא מתיבמת.
- הגה: באו עדים ואמרו "שמענו שהיא מגורשת", אין זה עדות להוציא מחזקתה, עד שיעידו שהיא גרושה (ריב"ש סימן תק"ד). אבל אם אין עדים שהיא אשת איש, רק אומרים "שמענו שנתקדשה ונתגרשה", דינו כקול בעלמא, וכדרך שנתבאר לעיל סי' מ"ו:
מפרשים
(יא) אם יש עדים: עיין סימן ז' שם איתא מ"ש הרמב"ם אם יש ע"א דנשבית מותרת וכתב הב"י שם דלמד מדתנא במתני' אם יש עדים משמע דוק' עדי' ולא ע"א מזה נשמע כאן ג"כ לא מהני ע"א דהא תנא כאן ג"כ עדים ואם קול יצא שיש עדים שהיא א"א יש לדייק ממ"ש שם ס"ז דאסורה כי דוק' בשבוי' הקילו בה:
(יב) אבל חוששין לדבריה: הטור כתב בס"ז כשאמרה שלא בפניו גרשני אינה נאמנת אפילו אם נשאת תצא משני בלא גט אף על גב דבא בעלה אחר הנשואין ואומרת בפניו גרשתני והקשה ב"ח למה אין חוששין לדברי' לחומר' להצריכה גט משני כמה דחוששין כאן לדבריה לחומר' ותירץ התם אם היתה צריכה גט משני היתה אסורה על בעלה הראשון משום מחזיר גרושתו ולאו כל כמיניה לאוסרה עליו ואם מת בעלה קודם שהחזירה אסורה להנשא עד שתגרש זה המקדש משום דשויא נפשה חתיכ' דאיסור' לכל אדם ואכתי אין מיושב למה בנשאת תצא בלא גט דהא אסורה לבעלה בל"ז היה לנו לחוש לדבריה לחומר' לכן נראה דהיא אינה נאמנת בשום דבר אלא היא יכולה לעשות את נפשה חתיכ' דאיסור' כגון הכא היא חתיכא דאסור' לכהן וליבם אבל להצריכה גט אין שייך לומר חתיכ' דאסור' אלא אם היתה נאמנת היתה צריכה גט ובאמת היא אינה נאמנת, לכן אפילו אם נתקדשה שלא בפניו ומת הבעל א"צ גט לדעת הטור וכ"כ בט"ז וכל זה לדעת הטור אבל הר"ן כתב בשם הרמב"ן והרשב"א בתשובה סי' תקס"ח ואלף ת"ג כתבו גם שם צריכה גט כי לקצת אמוראים בש"ס אפילו שלא בפניו אינה מעיזה חיישינן לחומר' וצריכה גט משני:
ופסולה לכהונה הטעם שהיא שויה אנפש' חתיכה דאיסור' כ"כ הרב המגיד הביאו ב"י וקשה למה כתב הטור ר"ס זה דא"צ גט משני דפסק כשמואל בס"פ המגרש ואמאי לא נימא גם בזה דהוה חתיכ' דאיסור' עליה דלפי דבריה צדיכ' גט משני ומו"ח ז"ל כתב ע"ז וי"ל דהתם שאני דאם היתה צריכה גט משני היתה נאסר' על בעלה הא' ולאו כל כמיניה לאוסרה על בעלה כשהבעל מכחישה אבל לפוסלה לכהונה וליבם חוששין לחומר' כיון שהכהן והיבם אינם יכולים להכחיש' ולפ"ז כשאמרה גרושה הייתי שלא בפניו ונתקדשה לאחר ואח"כ מת בעלה מקמי שהחזיר' אינה מותרת לעלמ' עד שתקבל גט מאותו שנתקדשה לו דשוי' אנפשיה חתיכ' דאסור' לכ"ע דאינם יכולים להכחישה עכ"ל ותקפ' עליו משנתו בשעה שכתב דברים אלו דבהדי' כתב בר"ס זה אפי' ניסת או נתקדשה כו' וא"צ גט משני הרי דע"כ כבר נאסר' על הראשון כיון שניסת מחמת בעילות איסור של השני ותו דאם נאסרה מחמת חתיכה דאיסור' מה לנו בעסק בעלה דהא הרבה מצינו תצא מזה ומזה וכל הדרכים בה והקושי' הנ"ל נראה לתרץ כיון דעיקר טעם פסול לכהונה מחמת דשוי' נפשה חתיכ' דאסור' כמ"ש הרב המגיד וכאן לענין הית' בלא גט מן השני אין שייך לומר שוי' אנפשה חתיכ' דאיסור' דהא לפי דבריה היא מותרת לכל העולם אלא דאם יקדשנ' אחר ותפסו הקידושין לפי דבריה ותאסר כל אחרים זה לא (עלתה) על לבה לחשוב ע"ז ולא שייך שוויה אנפשה חתיכה דאיסור' אלא אם יש איסור בשעת דבורה מחמת דבורה כגון לכהן וכן ליבם דעכ"פ אסורה ליה באותה שעה ולא תהיה מותרת לו לעולם משא"כ באומר' גרושה אני דבאותו שעה מותרת לכל לפי דבריה וע"כ אין חילוק בין נשואין לקדושין בכל גוונ' א"צ גט משני כנ"ל ברור אחד העיון: