בית שמואל על אבן העזר קנב
סעיף א[עריכה]
(א) אינו נאמן: אף על גב דיש לו מיגו דאי בעי יכול לגרש אותה השתא מ"מ אינו נאמן דכל המגרש יש לו קול כ"כ רש"י והר"ן ומסוגי' דש"ס נראה הא דחוששין לדבריו והיא ספק מגורשת דוק' כשיש לו מיגו היינו כשאומר גרשתי היום אבל אם אומר גרשתי מאז ומקדם אינו נאמן כלל ומלשון הרמב"ם והטור לא משמע כן אלא לעול' חוששין לדבריו וצ"ל דס"ל אפי' אם אמר גרשתי כבר פלגינן דבריו וחוששין לדבריו מכאן ולהבא ופסקו כמ"ד שם דפלגינן דבריו:
(ב) ספק מגורשת: היינו לאחר מותו חולצת ולא מתייבמת גם אם זנתה אחר שאמר גרשתי הבנים ספק ממזרי' אבל א"י לאסור עליו אם הוא כהן:
(ג) אפילו הודית לו: אף על גב האשה שאמרה לבעל' גרשתני נאמנת כמ"ש בסימן י"ז מ"מ היכ' דהוא מסייעה אינה נאמנת עוד כתב הרמב"ם שמא גירש אותה בגט פסול לפ"ז אם קבלה קידושין אז /או/ אם אמרה גרשתני לא מהני אא"כ אם הוא אומר לא גרשתי אבל אם הוא אומר גרשתי אף על גב היא התחילה לומר גרשתני לא מהני כי יש לחוש שמא בגט פסול גירש:
סעיף ג[עריכה]
(ד) לאחר מעדיה: ומשום חשד ליכ' למיחש כי בשנים ליכא חשד כמ"ש לעיל סי' י"ב:
(ה) וחזקה הוא שאין מקלקלי': כ"כ הרמב"ם ואפשר ליתן טעם למה כתב את זאת חזקה היא וכו' משום דקשה לי' קושית תוס' דהא היא קיימ' בחזקת א"א והעד חייב חנק ותרצו תוס' דחזק' שלה מרעי חזקה זו כן הרמב"ם מתרץ קושי' זו אלא לכאורה נראה מתוס' היכ' דהיא א"י בוודאי שגרשה תו לא שייך חזקה הנ"ל והולד ממזר ודאי דאוקמי אות' בחזקת א"א ולא כרמב"ם שכתב הולד ספק ממזר ואפשר אף על גב דאמרה א"י הואיל ונשאת אח"כ הוי כוודאי מדנשאת אח"כ אמרי' אי לאו דיודעת לא היה נישאת לבעל:
סעיף ד[עריכה]
(ו) אפילו אם היו כולם שרוים בחצר וכו': רבות' זו קאי לענין אם נשאת לא תצא ומשמע מרמב"ן דוק' אם אלו שאמרו לא ראינו שרוים בחצר זו אז לא תנשא דאי לאו הכי תנשא אפי' לכתחלה ועיין דרישה:
(ז) לא תצא: דעבדי אינשי דמגרשי בצנע' ש"ס אף על גב דקי"ל בעל שאמר גרשתי אינו נאמן אפילו כשיש לו מיגו הטעם משום מאן דמגרש יש לו קול כמ"ש רס"ז בשם רש"י והר"ן מ"מ להכחיש עדים האומרי' דגירש אמרי' שמא גירש בצנע' ואפילו נשאת לאחר לא תצא הר"ן:
סעיף ה[עריכה]
(ח) נתגרשה: היינו מכמה ימים ואם נשאת לעד האומר מת עיין סי' י"ז סעי' ל"ז:
(ט) תנשא לכתחלה: אף על גב דתרווייהו אומרי' שהיתה א"א מ"מ הואיל אחד מהם עכ"פ שקרן הוא דהא מכחישין זא"ז א"א להחזיקה לא"א על פיהם והוי כאלו היה רק ע"א שהיא א"א אבל כשכ"א אומר קרוב לי י"ל דא' טועה ותרווייהו מעידים שהיא א"א, ועיין ברמב"ם פי"ב ה"ג משמע אפילו אם מכחישין זא"ז תצא ועיין תשו' מהרשד"מ סי' ס"א ועיין סי' מ"ז כתבתי לדעת תוס' לא אמרי' דטועה מיהו יש לחלק בין האי דהתם לדין דכאן, ואין לדמות לש"ח וע"א אומר תנאי היה וע"א אומר דלא היה תנאי לא אמרינן תרוויי' מעידי' שהיה שטר טוב אלא אמרי' זה שאומר תנאי היה כוונתו בתחילת עדותו לסיים שהיה תנאי א"כ קשה ה"נ יש לומר דהיה כוונתו לסיים שהיה קרוב לה ואין כאן אלא ע"א וי"ל מ"ש נתגרשה דומה לאומר נפרע השטר ולא כאומר תנאי היה וכשע"א אומר נפרע השטר וע"א אומר לא נפרע לא אתרע השטר ועיין כל זה בהר"ן בסוגי' זו, ועיין בחושן המשפט סי' פ"ב, ומשמע מר"ן ומטור אפי' שאומרי' סתם שזרק לה הגט אמרי' דעבידי דטעו ולא הוי הכחשה אפי' לא אמר כמדומה לי ועיין פרישה:
סעיף ו[עריכה]
(י) אשת איש הייתי: נראה לי"א קמיית' נאמנת אפילו אחר כ"ד דהוי כמפרש דבריה מה שאמרה בתחלה א"א הייתי היינו הייתי כבר ועכשיו גרושה אני אבל אם אמרה א"א אני לכ"ע אינה נאמנת אחר כ"ד לומר גרושה אני דהא מכחשת דבריה אלא תכ"ד נאמנת אפילו להכחיש דבריה וכמ"ש בש"ס בענין אם אמרה א"א אני ואח"כ אמרה פנויה אני דאינה נאמנת לאחר כ"ד כמ"ש בסי' מ"ז אפילו דעת הרמ"ה שהבי' הטור כל זמן שעסוקים באותו ענין נאמנת היינו דוק' באומרת א"א הייתי ולא כב"ח:
סעיף ז[עריכה]
(יא) אם יש עדים: עיין סימן ז' שם איתא מ"ש הרמב"ם אם יש ע"א דנשבית מותרת וכתב הב"י שם דלמד מדתנא במתני' אם יש עדים משמע דוק' עדי' ולא ע"א מזה נשמע כאן ג"כ לא מהני ע"א דהא תנא כאן ג"כ עדים ואם קול יצא שיש עדים שהיא א"א יש לדייק ממ"ש שם ס"ז דאסורה כי דוק' בשבוי' הקילו בה:
(יב) אבל חוששין לדבריה: הטור כתב בס"ז כשאמרה שלא בפניו גרשני אינה נאמנת אפילו אם נשאת תצא משני בלא גט אף על גב דבא בעלה אחר הנשואין ואומרת בפניו גרשתני והקשה ב"ח למה אין חוששין לדברי' לחומר' להצריכה גט משני כמה דחוששין כאן לדבריה לחומר' ותירץ התם אם היתה צריכה גט משני היתה אסורה על בעלה הראשון משום מחזיר גרושתו ולאו כל כמיניה לאוסרה עליו ואם מת בעלה קודם שהחזירה אסורה להנשא עד שתגרש זה המקדש משום דשויא נפשה חתיכ' דאיסור' לכל אדם ואכתי אין מיושב למה בנשאת תצא בלא גט דהא אסורה לבעלה בל"ז היה לנו לחוש לדבריה לחומר' לכן נראה דהיא אינה נאמנת בשום דבר אלא היא יכולה לעשות את נפשה חתיכ' דאיסור' כגון הכא היא חתיכא דאסור' לכהן וליבם אבל להצריכה גט אין שייך לומר חתיכ' דאסור' אלא אם היתה נאמנת היתה צריכה גט ובאמת היא אינה נאמנת, לכן אפילו אם נתקדשה שלא בפניו ומת הבעל א"צ גט לדעת הטור וכ"כ בט"ז וכל זה לדעת הטור אבל הר"ן כתב בשם הרמב"ן והרשב"א בתשובה סי' תקס"ח ואלף ת"ג כתבו גם שם צריכה גט כי לקצת אמוראים בש"ס אפילו שלא בפניו אינה מעיזה חיישינן לחומר' וצריכה גט משני:
סעיף י[עריכה]
(יג) יתקיים בחותמיו: ואז אין לו מיגו אינו נאמן אבל טענות אבד ונפל ממני אינו נאמן אפילו במקום מיגו ואם שנים מערערי' ואומרי' מזויף סביר' ליה הטור דמהני הקיום וכן כתב הבית יוסף בפשיטו' ועיין סי' קמ"א סעי' נ"ג ועיין דרישה סס"ז ועיין תשו' הרא"ש כלל מ"ה ובטור סס"ז אם העד אומר הבעל לא צוה לו לחתום נאמן ואפי' אם כ"י יוצא ממקום אחר כי שכיח בעון הדור שרבים מתעסקי' בגיטין אף על פי שודעי' בו מעט וסבר כשבעל אומר כתבו דכוונתו שיחתום לפ"ז ממשע אפילו שני עדים אומרי' כן ואין הסופר מסייע להם נאמנת ולא כב"ה שכתב הטעם הואיל והסופר מסייע אף על גב דאין העדי' נאמני' לומר שטעו בשנת המלך כמ"ש בחושן המשפט סי' מ"ג ש"ה דהא שמואל מספק' אם כתבו היינו חתמו והוי טעות שדרך לטעות בו, ומזה נשמע מ"ש בחושן המשפט בהג"ה ש"ע סי' ח' בשם הרא"ש דאין העדי' נאמני' לומר שטעו לא קאי על טעות שדרך לטעות והש"ך שם מאריך בזה ואישתמט' תשובה זו וא"ל כאן הטעם משום הסופר מסייע כי בוודאי אם אין העדי' נאמני' לא מהני מה שהסופר מסייע וב"ח כתב הא דהעד נאמן לומר דבעל לא צוה לחתום משום דלא נעשה רשע אלא כשהוא רשע דחמס ותמוה דבריו דהא איכ' איסור דאוריית' וא"צ רשע דחמס ואפשר כיון דאיכ' ע"מ הוי חתימות רק איסור דרבנן מיהו קשה אפילו אם לא נעשה רשע מ"מ כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד דקי"ל העדי' החתומי' נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד לכן אין העדי' נאמנים לומר דהיו אנוסי' מחמת נפשות כמ"ש בש"ס ובפוסקי' ובוודאי ל"ד ועיקר הטעם כמ"ש: