שולחן ערוך אבן העזר קמא נג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קמא · נג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שליח המביא גט במקום שאינו צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", נותנו לה ומתגרשת בו ונשאת אף על פי שאין מכירין חתימות העדים, וגובה כתבתה מבני חרי. ואם בא עד אחד וערער לומר שהוא מזויף, אין שומעין לו. באו שנים וערערו, אפילו נשאת כבר, תצא. ואם בא הבעל וערער ואמר: לא גרשתי מעולם, וגט שהובא לה מזויף הוא, יתקיים בחותמיו; ואם לא נתקיים ולא נודעו עדיו כלל, תצא והולד ממזר, שהרי אינה מגורשת. אבד הגט, הרי זו ספק מגורשת:
מפרשים
(סז) במקום שא"צ לומר ב"נ: אבל היכא דצ"ל ב"נ אם לא אמר הגט פסול אפי' בלא ערעור כמ"ש לקמן סי' קמ"ב, אף על גב בעלמא טענינן בשביל יתומים שמא מזויף הוא מ"מ כאן מקילין משום תקנות עגונות או משום חומרא שהחמירו בסוף כ"כ תוס' ב"מ דף י"ג ובריש גיטין ובכתובו' פ' הנושא דטועני' בעלמא מזויף בשביל יתומים וכאן משמע אם השליח מביא הגט מותרת לישא אפי' אין מכירי' החתימו' אפי' מאן דמחמיר לקמן בסי' קמ"ב כשהיא בעצמה מביאה גט שאין מקוים מ"מ כשהשליח מביא מודה דמותרת להנשא:
(סח) מבני חרי: אבל אין מוציאין מלקוחות ומיתומי' משום דטוענין שמא מזויף הוא אבל מב"ח גובה דמספר כתובה נלמד שכותבי' כשתנש' לאחר תגבה כתובתך כ"כ הרא"ש פ"ק דגיטין, אף על גב ר"י ס"ל דאין טוענין מזויף בשביל יתומים ולקוחות לא קי"ל כר"י וכ"כ הר"ן דאין גובה מלקוחות משום דטוענין שמא מזויף הגט ועיין בש"ך בחושן המשפט סי' ק"ו וא"י למה לא הביא הדין מה דמפורש כאן דטוענים מזויף ומשמע מהרא"ש אפי' אם הלקוחות טוענין ברי דמזויף הגט מותרת להנשא ואמרי' דאומרי' כן כדי שלא תטרוף מהם:
(סט) תצא ואם בא הבעל וכו': משמע אם ערערו העדים לא מהני הקיום ועיין בטור סוף סימן קנ"ב:
(ע) הולד ממזר וכולי אבד הגט ה"ז ספק מגורשת: כ"כ הרמב"ם וכ' המגיד הטעם הואיל הבעל טוען ברי מזויף והיא א"י אמרינן העמד אשה על חזקתה דהיא א"א לכן הולד ממזר ודאי ושאר פוסקים ס"ל דהיא ספק מגורשת והולד ספק ממזר ולכאורה קשה למה הולד ממזר ודאי לדעת הרמב"ם או ספק ממזר לדעת שאר פוסקים דהא קי"ל כריש לקיש דאמר עדים החתומים על השטר הוי כמו שנחקרו עדותן בב"ד והקיום אינו אלא מדרבנן א"כ כאן ליכא ספק דאורייתא אלא ספק דרבנן ולמה כתב דהגט בטל ולשאר פוסקים ספק מגורשת הא ליכא כאן אלא ספק דרבנן וכן הקשה ברש"ך ונ"ל מכאן מוכח דס"ל להרמב"ם ולפוסקים אלו כהגמ' דקדושין דכתב כשאיש טוען מזויף בעינן קיום מדאורייתא ור"ל לא איירי בטוען מזויף ועיין בסימן מ"ב מ"ש ובמוהרי"ק שורש ס"ו ובתשובת מהרשד"מ סי' א' וכן מוכח מרמב"ם רפי"ב והטור בסי' קנ"ב ובש"ע שם דכתבו כשהי' מביאה את הגט והבעל טוען מזויף אינה מגורשת ושם טוענת היא ברי ומ"מ מדאורייתא בטל ע"כ דסבירא ליה כהג"מ גם בל"ז אין סברא לומר כשהלוה טוען מזויף והמלוה טוען ברי עדיף מה לנו בברי שלו פשיטא כשרוצה לגבות יאמר דשטרו טוב אלא ודאי אם בעינן קיום ומדאורייתא כשמלוה א"י והלוה טוען מזויף ולא אמרי' עדים שנחתמו כמו שנחקרו עדותן כן הוא אפילו כשמלוה טוען ברי דשטרו טוב הוא והלוה טוען ברי בעינן קיום מדאוריי' ועיין בחושן המשפט סי' כ"ח שם מבואר דהרמב"ם ס"ל עדים החתומים על השטר מדאורייתא הוי עדות מכתב אלא חז"ל תקנו דפוסקים ע"פ שטר וכבר השיגו עליו הרמב"ן ושאר פוסקים מסוגיא זו דאמר ר"ל עדים החתומים כמו שנחקרו עדותן בב"ד גם קשה לדידיה א"כ הגט הבא ממה"י מדאורייתא לא מהני דהא הוי עדות החתומים המעידים על הגט כעדות ע"פ כתבם ואי אמרת באמת ס"ל להרמב"ם אף בזה מכאן דמקדש ע"ד דרבנן וחז"ל תקנו גט כזה כשר א"כ לא צריך המגיד ליתן טעם לדין זה דהא מדאורייתא לא מהני אלא מתיקון חז"ל אם כן אם אינו מקוים אז הוא בטל מדאורייתא:
(עא) שהרי אינה מגורשת: כ"כ הרמב"ם משמע דאינה מגורשת כלל ואין קידושין של אחר תופסים לפי הכלל מ"ש בפ"י ולא כהב"י שכתב קידושי' של אחר תופסים בה מיהו לדינא בודאי יש לחוש לקדושין של אחר דהא לשאר פוסקים אינה אלא ספק מגורשת ואם אין צריך קיום מדאורייתא אף בכה"ג אינו אלא ספק מדרבנן:
תצא והולד ממזר זה דברי רמב"ם בפ"ז והטעם דכל שלא נתקיי' מחזקינן כאש' איש גמור' ואע"ג שקיום שטרו' דרבנן הכא שהבעל מערער וטוען בברי שהוא מזויף והיא אינה יודעת וחתימות העדים אינן מצויים העמידנ' על חזקת' שהוא א"א אבל כשאבד הוה ספק גט דדלמא אי הוה גט קיים הי' מתקיים בחותמיו כ"כ ה' המגיד ויש להקשות בק"ו להיפך דמה כשהגט עדיין לפנינו אלא שאין מקויים ואפשר היום או למחר לקיימו ואע"ג דאין עדים מצוים מ"מ יש אפשריו' שיבואו עדים ויקיימוהו אפ"ה אין משגיחין בגט ומשוינן לה א"א גמורה מחמת החזק' שלה כיון שהבעל מערער כ"ש אם אבד הגט והבעל מערע' ואומר מזויף הי' וא"א בעולם לקיימו נימא דהוה ספק מגורש' כיון דאם היה קיים הי' אפשר לקיימו אין זה אלא תימה דאם באמת קיים הוה אינו גט ובאבד נימא שמא אם הי' קיים כו' וי"ל דכשהוא בכאן ואינו יכול לקיימו גרע טפי דאם אמת הוא הגט תלך לשם ותקיימו ומדלא עשתה כך ודאי זיוף הוא משא"כ באבד אין הוכחה להוציא מידי ספק וגם בזה אינו מיושב שפיר דמזה אין כ"כ הוכח' לעשות הולד ממזר בפרט אם הוא במקום רחוק שא"א לה לילך לשם לקיימו ונראה דממזר ספק קאמר וכ"כ ב"י דלא הוה אלא ספק ממזר אלא דק"ל ממ"ש הגהו' מרדכי בקידושין לענין שטר שחתומין עליו ב' עדים שפלוני קידש פלונית ואינו מקוים והיא מכחשת דאין כאן קדושין כלל ומביא ראי' דתקון זמן בגיטין משום (שמא) יחפה על בת אחותו ועתה מה הועילו חכמים בתקנתן אכתי יחפה שיכתב גט לעצמו ויחתום עדים כרצונו ואע"ג האשה מודה ואין שם הכחשה מ"מ כיון דמוכח להצל' עבד אנן טענינן מזויף הוא אלא ש"מ כל היכא דאיכא הכחשה לא אמרי' קיום שטרות דרבנן אלא דאוריית' בעי קיום ובלא קיום חספא בעלמא הוא ע"כ והשתא כיון דכתב רמב"ם כאן דאם נאבד ה"ז ספק גט אכתי תקשה לך קושית המרדכי שמא יחפה על בת אחותו דהיינו שיכתוב לה גט ויחתו' מעצמו עדים וירא' הגט לפני אנשים ואח"כ יאבדנו במזיד ויאמר שגט בשר הי' והנאבד באונס נמצא נשאר הדבר ספק ולא ימיתוה ב"ד מספק וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן וצ"ע רב ליישב דבר זה:
(מ) בחותמיו: משמע אם ערערו העדים לא מהני הקיום ב"ש.
(מא) מגורש': אבל חוששין לקדושין של אחר ב"ש.