טור אבן העזר קנב
<< | טור · אבן העזר · סימן קנב (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור[עריכה]
הבעל שאומר "גרשתי את אשתי", אינו נאמן אפילו מכאן ולהבא, וחוששין לדבריו שאם מת חולצת ולא מתיבמת.
וכתב הרמב"ם: אפילו הודתה לו שגרשה אינו נאמן, שמא מכוין לקלקלה, או גירשה בגט פסול והיא אינה יודעת, או שמא תעיז פניה כיון שהוא מאמינה, לפיכך אומרים לו אם אמת הדבר הרי אתם קיימים גרשה עתה בפנינו.
ואם היא אומרת לו "גרשתני" והוא מכחישה, נאמנת, שאין האשה מעיזה פניה לומר לבעלה גרשתני. אבל שלא בפניו מעיזה ואינה נאמנת, אפילו אם ניסת או נתקדשה וכשבא מכחישה החזיקה בדבריה ואומרת לו שגרשה, אינה נאמנת, שלהחזיקה[1] דבריה אומרת כן ואינה צריכה גט מהשני.
ואפילו אם היא בפניו, אם היה קטטה ביניהם או שתובעת כתובתה, דאיכא למימר שאומרת כן כדי לגבות כתובתה, אינה נאמנת.
ואם שני עדים אומרים שנתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה, הרי היא בחזקת אשת איש. ואפילו אם הבעל לפנינו ואומרת לו גרשתני אינה נאמנת, כיון שעדים מסייעין לה חיישינן שמא מעיזה פניה. ואין צריך לומר זנתה תחילה שאינה נאמנת. ומכל מקום אם נישאת לא תצא, אפילו אם נישאת אחר שבאו אותם שאומרים שלא נתגרשה.
במה דברים אמורים כשאומרת שנתגרשה זה כמה ימים, דאיכא למימר אבד גיטה ונישאת לאחד מעידיה ואומרת ברי לי שגרשני, אבל אם היא אומרת שנתגרשה היום, אפילו אם נישאת תצא, שאומרים לה אם אמת שגרשך היום הראה[2] גיטך, וכן אם נישאת לאחר שאינו מעדיה, או שאינה אומרת "ברי לי שגרשני", אפילו אם ניסת תצא, כיון שהיא ספק אשת איש והולד ספק ממזר.
שנים אומרים ראינו שנתגרשה ושנים אומרים לא ראינו שנתגרשה, אפילו אם השנים שאומרים לא ראינו דרין עמה בחצר, הרי זו לא תינשא, ואם ניסת לא תצא והולד כשר, שאפשר שגרשה בצנעה.
אחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה, לא תינשא. ואם נישאת, אם היתה בחזקת אשת איש תצא בכל ענין, ואם לא היתה בחזקת אשת איש אלא על פיהם, אם יש הכחשה בעדותן כגון שאחד אומר נתגרשה ואחד אומר מעולם לא היו בה ספק גרושין, תינשא לכתחילה, ואם אין הכחשה בעדותן כגון שזרק לה גט אחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה, אם נישאת תצא.
לא היתה בחזקת אשת איש, ובאה לפנינו ואומרת "אשת איש הייתי וגרושה אני", נאמנת. כתב הרב רבינו יונה דוקא בתוך כדי דיבור, אבל לאחר כדי דיבור לא מהימנא אלא אם כן נותנת אמתלא לדבריה. והרמ"ה כתב שאין צריך תוך כדי דיבור, ומכל מקום צריך שתאמר כן קודם שיסתלקו מאותו ענין, כל זמן שתעסוק בו בתוך כדי דיבור של דיבור אחרון. ונראה לי שאין צריך לא לזה ולא לזה, כיון שאינה עוקרת דבריה הראשונים אלא מוספת עליה לומר נתגרשה, וכיון שלא ידענו שהיתה אשת איש אלא על פיה נאמנת.
ואם יש עדים שהיתה אשת איש, אינה נאמנת, ואם נישאת תצא. ואפילו אם נישאת קודם שבאו העדים שהעידו שהיא אשת איש, אבל פסולה לכהונה על פיה לעולם, ואם מת חולצת ולא מתייבמת, שחוששין לדבריה.
יש לה שני עדים שנתגרשה, מתירין אותה לינשא על פיהם אפילו אינה מוציאה גיטה. וכן אם מוציאה גיטה, מתירין אותה לינשא על ידו. ואם יבוא הבעל ויערער ויאמר "לא נתתיו לה אלא ממני נפל" אינו נאמן, כיון שמודה שכתבו והרי הוא יוצא מתחת ידה.
ערער לומר שנתנו על תנאי ולא נתקיים, או בתורת פקדון, או שהוא מזוייף ולא כתבו מעולם, יתקיים בחותמיו או בעדי מסירה. ואם לא יתקיים, אינה מגורשת להיות מותרת לאחרים אבל פסולה לכהונה על פיה.
כתב בעל העיטור: אפילו אם יתקיים בחותמיו, אם העדים מערערים עליו, פסול הוא עד שיתברר, דתרי ותרי נינהו. ואיני יודע מה בירור יש אחרי הקיום כיון דחשיב כתרי, ואפילו אם תביא מאה כתרי דמי, אלא ודאי אין אחרי הקיום כלום דבתר בי דינא לא דייקינן.
שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל. ששאלת על גט שהוא מקוים במעשה בית דין, וזה לשונו: "במותב תלתא הוינן כדנפקא פלוני קדמנא גט כשר ועדיו כשרים ועדיו פלוני פלוני", ומערערים עתה על הגט לפוסלו, שמביאים עדים שמעידים על אחד מעידי הגט שגנב, ויש עדים שעשה תשובה, והתשובה שראוהו מתענה ומניח תפילין וגם שבאה שבועה לידו ולא רצה לישבע, ועוד עד אחד מעידי הגט אומר שכשציוה הבעל לכתוב הגט לא ציוה לחתום, וגם הסופר מעיד כן.
תשובה. אם באו עדים שגנב, הרי זה פסול והגט אינו גט, ואף על פי שלא הכריזו עליו שהוא פסול מקודם שחתם. ומה שאמרו עליו שעשה תשובה שהתענה ולא רצה לישבע, כל זה אינו תשובה להכשירו עד שיעשה תשובה בממון שגנב. והדיינין שכתבו שהגט ועדיו כשרים, יישאלו למה כתבו שהגט ועדיו כשרים, דאם יאמרו ידענו שגנב וגם ידענו שעשה תשובה והחזיר הממון שגנב, הרי הגט כשר, אבל אם יאמרו לא ידענו שגנב, או שמא עשה תשובה, הרי לא העידו על כשרותו והגט פסול. ועוד, כיון שהעיד הסופר שלא ציוה לחתום, וכן עד אחד אומר כן, הגט פסול, ואפילו אם כתב יד העד יוצא ממקום אחר, נאמן לומר לא ציוני לחתום ולבטל עדותו.
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
הבעל שאומר גירשתי את אשתי אינו נאמן אפילו מכאן ולהבא וכו' מסקנא דגמרא פרק יש נוחלין (ד' קלד:) גמרא האומר זה בני נאמן ופי' אפי' מכאן ולהבא דל"מ כשאומר זה ל' יום גירשתי את אשתי שאינו נאמן להחזיקה כמגורשת למפרע שאם יבואו עדים אח"כ ויעידו שזינתה היום ט"ו יום דהאי ודאי תידון בחנק אלא אפי' אם אמר גירשתי את אשתי סתם א"נ עכשיו גירשתי שאין נפקותא בדבריו אלא מכאן ולהבא לא אמרינן דנהמניה משום דמה לו לשקר הא אי בעי מגרש לה השתא אלא ספיקא הויא וחולצת ולא מתייבמת בין היכא דאמר זה כמה ימים גירשתיה ובין היכא דאמר עכשיו גירשתיה וכתב הרמב"ם אפי' הודית לו שגירשה אינו נאמן וכו' בפי"ב מה' גירושין:
ואם היא אומרת לו גרשתני והוא מכחישה נאמנת וכו' מימרא דרב המנונא הובאה בכמה מקומות בתלמוד מהם בסוף גיטין (פט:) ובפרק האשה שלום (קטז:) ובפרק התקבל (סד:) ובפ"ב דכתובות (כב:) ובסוף נדרים (צא.) וכתבו התוס' והרא"ש בפ' האשה שלום דהלכה כרב המנונא וכ"כ הר"ן בסוף נדרים וכ' הר"ן בפ"ב דכתובות דף תע"ט ע"א ובפ' התקבל דף תקפ"ה ע"א דמשמע דאפילו לינשא לכתחלה א"ר המנונא דנאמנת ושלא כדברי המפרשים דאינה נאמנת להתירה לינשא לכתחלה אלא לענין שאם נישאת לא תצא וגם שלא כדברי הראב"ד בפ"ד מה"א שכתב אני אומר אינה נאמנת אלא שתופסין בה קידושין אבל לא לינשא ולא ליטול כתובה וגם ה"ה כתב בפרק הנזכר נגד הראב"ד ושכבר הכריחו הרמב"ן והרשב"א בראיות שנאמנת לינשא וכן דעת הרמב"ם בפי"ב מהל' גירושין שנאמנת לינשא לכתחלה ומשמע בס"פ המגרש (פט:) שהארוסה והנשואה דין אחד להם לענין זה וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' תקס"ח ועיין במ"ש שם בדינים אלו בתשובה להרמב"ן סי' קמ"ח ועיין במ"ש בסי' י"ז וכתב הרמב"ן בפ"ב דכתובות דהואיל ומהימנינן לה לינשא לכתחלה ה"ה דמהימנינן לה ליטול כתובה שמספר כתובה נלמוד שכותב לה לכשתנשאי תטלי מה שכתוב ליכי ומיהו דוקא בעיקר כתובה כדמוכח בהכותב ובפ"ד מה"א כתב ה"ה שזה ג"כ דעת הרמב"ן שנוטלת כתובה ולא תוספת ועיין במהרי"ק שורש ע"ב: ומ"ש רבינו אבל שלא בפניו מעיזה וכו' אפילו אם נישאת וכו' ואינה צריכה גט משני הכי אמרינן בסוף גיטין (דף פח) לדעת שמואל ואע"ג דרב הונא פליג עליה התם פסקו הרי"ף והרא"ש כשמואל ובסי' י"ז נתבאר כל זה באורך וכתב הרשב"א בתשובה סי' אלף ורנ"ג אע"פ שהתחילה לומר שלא בפני הבעל אין אומרים מתחילתה לא היתה נאמנת השתא עבידא לאחזוקי שקרא וכדמוכח בפ"ב דכתובות (כב:) גבי הא דת"ר ב' אומרים מת וב' אומרים לא מת וכו' ומי מחצפא כולי האי והא א"ר המנונא האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת וכו' כלומר אף על פי שהתחילה להעיז פניה שלא בפני בעלה אינה עשויה להחזיק שקרא דהשתא בפני בעלה :
ואפילו אם היא בפניו אם היה קטטה ביניהם או שתובעת כתובתה וכו' בס"פ האשה שלום כתב הרא"ש אהא דרב המנונא וא"ת והא אמרינן בשילהי הכותב גבי הוציאה גט אמר רבא הב"ע בשאין שם עידי גירושין דמגו דיכול לומר גרשתיה יכול לומר גרשתי ונתתי לה כתובתה והיאך יכול לומר כן כיון דמעיזה פניה לומר גרשתני מהימנא וי"ל כגון דהוה קטטה בינייהו דאז לא מהימנא א"נ מאחר שתובעת כתובתה אינה נאמנת דשמא מחמת חימוד ממון היא אומרת כן כדאמרינן לקמן באה לב"ד ואמרה מת בעלי התירוני לינשא מתירים ונותנין לה כתובה תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירים אותה וכ"כ התוס':
ואם ב' עדים אומרים שנתגרשה וכו' בפ"ב דכתובות (דף כב:) א"ר יוחנן ב' אומרים מת וכו' ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה ה"ז לא תינשא ואם נישאת תצא ופריש רבא טעמא משום דגרושיה יכולה מכחישתו כלומר אם יבא ויאמר לא גירשתיך תאמר היא גירשתני הילכך אי שרית לה סמכא אהכחשה ומינסבא ע"פ עדים הללו מספק ולא מרתתה למידק שפיר ומקשי תלמודא ומי חציפא כולי האי והאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת ה"מ היכא דליכא דמסייעי לה אבל היכא דאיכא עדים דמסייעי לה מעיזה ומעיזה ובפ' התקבל (דף סד.) גם כן אמרו דאפילו לרב המנונא היכא דאיכא עדים דמסייעי לה מעיזה ומעיזה: ומ"ש רבינו ואצ"ל אם זינתה תחילה וכו' כלומר דמשום שלא תחזיק עצמה שזינתה תחת בעלה מעיזה ומעיזה ודוגמת זה כתב הרא"ש בתשובה כתבתיה בסי' י"ז:
ומ"מ אם נישאת לא תצא אפילו נישאת אחר שבאו אותם שאומרים לא נתגרשה וכו' שם (דף כב:) ת"ר ב' אומרים מת וב' אומרים לא מת ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה ה"ז לא תינשא ואם נישאת לא תצא ר' מנחם ב"ר יוסי אומר תצא א"ר מנחם ב"ר יוסי אימתי אני אומר תצא בזמן שבאו עדים ואח"כ נישאת אבל נישאת ואח"כ באו עדים לא תצא וידוע דהלכה כת"ק ופריך בגמ' מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי אמר רב ששת כגון שנישאת לאחד מעידיה היא גופה באשם תלוי קאי באומרת ברי לי וגרסינן תו התם (שם) א"ר יוחנן ב' אומרים מת וכו' ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה ה"ז לא תינשא ואם נישאת תצא מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי תרגמא בעד א' וכו' רב אשי אומר כגון דאמרו עדים עכשיו מת עכשיו גירשה מיתה ליכא לברורי גירושין איכא לברורי דאמרינן לה אם איתא דהכי הוי אחוי לן גיטך ופירש"י דבשעתא פורתא לא מהימנא לומר אירכס לי וכתבו הרי"ף והרא"ש ושמעינן מהא דרב אשי דהיכא דמסהדי לאחר זמן היכא דמכחשי אהדדי לא תינשא ואם נישאת לא תצא. וכ' ה"ה בפ' י"ב מהלכות גירושין בשם הרשב"א כל היכא דליכא הכחשה אלא תרי אומרים נתגרשה עכשיו ואמרינן לה אחוי גיטך ואמרה נאבד או נקרע לא חיישינן לה :
ב' אומרים ראינו שנתגרשה וכו' ברייתא וגמ' שם (ד' כו):
אחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה וכו' גם זה שם פ"ב דכתובות ת"ר ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תינשא ואם נישאת לא תצא ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תינשא ואם נישאת תצא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר אביי תרגומא בעד אחד עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה קמסהדי והאי דקאמר נתקדשה ה"ל חד ואין דבריו של א' במקום ב' סיפא ע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה תרוייהו בא"א קא מסהדי והאי דקאמר נתגרשה ה"ל חד ואין דבריו של אחד במקום ב' ומדאמר אביי תרוייהו בא"א קא מסהדי משמע דלא ידעינן שהיא א"א אלא על פיהם ואפ"ה אם נישאת תצא וכתבו התוס' תרוייהו בפנויה קא מסהדי לא הוה צריך לה דאפילו ליכא אלא ההוא דאמר נתקדשה לא תצא דאין דבר שבערוה פחות מב' אבל תימה אמאי לא תינשא לכתחלה דהוה לן לאוקמוה אחזקתה וי"ל כגון שאנו יודעין שזרק לה קידושין ומספקא לן אי קרוב לו אי קרוב לה והני תרי סהדי חד אמר קרוב לו וחד אמר קרוב לה דכיון דודאי זרק לה הקידושין לית לן למימר אוקמה אחזקתה להתירה לכתחלה ולמד משם רבי' דסיפא דקתני שנים אומרים נתגרשה וכו' היינו שהם מעידים שזרק לה גיטה אלא שזה אומר קרוב לו וזה אומר קרוב לה ומ"ה תצא דתרוייהו בא"א קא מסהדי אבל אם אחד מהם אומר לא נתגרשה כלל תינשא לכתחלה דמוקמינן לה אחזקתה: ב"ה וכיוצא בזה כתב הרמב"ם פ"ב מהלכות גירושין: והיכא שהיא מוחזקת לנו בא"א פשיטא דבכל גווני תצא דהא איכא כמה סהדי דמסהדי שהיא א"א ואין דבריו של אחד במקומם. דברים דשייכי לסימן זה עיין ברבי' ירוחם נכ"ג ח"ג:
לא היתה בחזקת א"א ובאה לפנינו ואמרה אשת איש הייתי וכו' משנה בפ"ב דכתובות (ד' כב.) האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר וע"ש במרדכי:
כתב ה"ר יונה דוקא תוך כדי דיבור וכו' ה"ה בפי"ב מהלכות גירושין כתב שהרמ"ך הגיה על הרמב"ם שה"ל לפרש והוא שאומר בתוך כדי דיבור וג"כ ראיתי לקצת מפרשים שכתבו דרך פשיטות דמשנתינו בתוך כדי דיבור הוא:
ומ"ש רבינו ונ"ל שא"צ לא לזה ולא לזה כיון שאינה עוקרת וכו' התוספות כתבו בפ"ב דכתובות גבי הפה שאסר הוא הפה שהתיר שאומר רבי' יצחק דבענין זה שאינו סותר דבריו הראשונים ולא בא אלא לפרש דבריו הראשונים מהימן אף על גב דליכא מיגו ואיפשר שמשם למד רבינו זה שכתב דכל שאינה סותרת דבריה הראשונים אפילו אחר כדי דיבור נאמנת ונראה לי דשאני התם שדבריו האחרונים הם פי' לדבריו הראשונים דברישא קאמר את בתי נתתי ואחר כך מפרש למי נתנה אבל הכא שאין דבריה האחרונים פירוש לדבריה הראשונים אלא תוספת איפשר דבעינן שתאמר כן תוך כדי דיבור ומ"מ דעת ה"ה כדברי רבי' שהרי כתב בפי"ב מה' גירושין שקצת מפרשים כתבו דמתני' תוך כדי דיבור הוא ולולי שהם אמרו כן ולא מצאתי מי שכתב בביאור שאפילו לאחר כדי דיבור הוא הייתי אומר דודאי משנתינו בכל גווני היא והאריך בטעמו וטעמם ובסוף דבריו כתב ומצאתיו בשם ה"ר יחיאל שהאומרת א"א הייתי ולאחר זמן אמרה פנויה אני א"צ אמתלאה ונאמנת דא"א הייתי משמע דעכשיו פנויה היא וזה מסכים לדברי שאין דין המשנה דוקא תוך כדי דיבור עכ"ל. אשה שבאה לעיר וייעצוה שתאמר שהיא א"א כדי שלא יתעללו בה ואח"כ באו עדים שמכירים אותה ואמרו ששמעו שהיתה מגורשת וגם היא אומרת כן עיין בתשובת הריב"ש סימן קמ"ה:
ואם יש עדים שהיתה א"א אינה נאמנת וכולי בפ"ב דכתובות שם סוף המשנה שכתבתי בסמוך ובגמרא איכא מ"ד דמאי דתנן בסיפא דמתני' אם משנישאת באו עדים לא תצא קאי נמי ארישא דאם יש עדים שהיתה א"א והיא אומרת גרושה אני ואיכא מאן דאמר דלא קאי אלא אאם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אבל ביש עדים שהיתה א"א אפילו אם נישאת תצא ואמרינן בגמרא דלכ"ע אית להו דרב המנונא והכא בהא קמיפלגי דמר סבר כי איתמר דרב המנונא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומ"ס שלא בפניו נמי אינה מעיזה וכתבו הרא"ש והר"ן שנראה מדברי הרי"ף דס"ל כמאן דאמר דלא קאי אלא אשבויה אבל בדין א"א תצא וגם ה"ה כתב בפי"ב מה' גירושין דהכי משמע מדברי הרי"ף והרמב"ם וכן פסק ר"ת ולזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכתב הר"ן עוד ומיהו לחומרא איכא למימר דחיישינן למאן דסבירא ליה בשמעתין דהא דרב המנונא אפי' שלא בפניו הוא להצריכה גט משני וכדאמרינן בסוף גיטין דס"ל לרב המנונא שלא בפניו נמי אינה מעיזה ומ"ה אמרינן א"א שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר אפילו שלא בפני בעלה מקודשת להצריכה גט ומ"ד הכא לא תצא ס"ל נמי דאפי' שלא בפניו אינה מעיזה הילכך חיישינן להו לחומרא וזה דעת הרמב"ן ז"ל ובתשובת ה"ר דוד הכהן בית ח' האריך בדינים אלו:
ומ"ש רבינו אבל פסולה לכהונה על פיה לעולם וכו' כך כתב הרמב"ם בפי"ב מהלכות גירושין וכתב ה"ה שהוא פשוט דהא שויא נפשה חתיכה דאיסורא:
יש לה ב' עדים שנתגרשה מתירין אותה לינשא על פיהם אפי' אינה מוציאה גיטה וכן אם מוציאה גיטה מתירין אותה לינשא על ידו וכו' עד אבל פסולה לכהונה על פיה הם דברי הרמב"ם בפי"ב מהלכות גירושין וביאר דבריו ה"ה ונתן להם טעם ובפרק הנזכר וגם בפ"ז דחה דברי הראב"ד שכתב שהאשה המוציאה גט יתקיים בחותמיו אף על פי שלא קרא עליו ערער ודעת הרשב"א בספ"ב דגיטין כדעת הראב"ד וכתב עוד ה"ה בפי"ב דהא ודאי כשקרא עליו ערער ואמר מזוייף הוא יתקיים בחותמיו:
כתב בעל העיטור אפי' אם יתקיים בחותמיו וכו' וכתב רבינו ואיני יודע מה בירור יש אחר הקיום וכו' והא פשיטא דלענין טענת מזוייף הדין עם רבינו אבל דברי העיטור יש ליישבם שהם על טענת פקדון ותנאי דבכה"ג קיום אינה מוציאנו מידי ספק עד שתביא עדים שנתנו לה לשם גירושין בלא שום תנאי כתב הר"ש בר צמח בתשובה אשה שיש בידה מעשה ב"ד ב"ה עיין במ"ש סי' קמ"ב אינה יכולה להנשא בו עד שיוכרו חתימת ידי הב"ד:
שאלה להרא"ש כלל מ"ה סי' ג': ב"ה ומ"ש שנאמן העד לומר לא צוני לחתום דבר תימה הוא היאך יהיה על עצמו נאמן לומר שחתם שקר וי"ל שמאחר שבפניו צוה לכותבו לא משמע להו לאינשי דליהוי חתימת שקר א"נ שאני הכא שגם הסופר מעיד כך :
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
הבעל שאומר גירשתי את אשתי וכו' מסקנא דגמרא פרק יש נוחלין סוף (דף קל"ד) לא מיבעיא למפרע שאומר גירשתיה זה ל' יום דאינו נאמן אם יבואו עדים שזינתה תוך ל' ותידון בחנק שהרי אין בידו עכשיו לעשות לה גט שתתגרש בו למפרע מקודם ואין כאן מגו אלא אפי' אמר גירשתי את אשתי ולא נ"מ אלא לפוטרה מכאן ולהבא בין לזנות בין ליפטר מיבם בין לינשא לאחר ואיכא מיגו דאי בעי מגרש לה בפנינו אפ"ה לא אמרינן מיגו דרגלים יש לדבר שלא גירשה דאי גירשה קלא ה"ל למילתא ומיהו מדאמר אביי ואשינוייא ניקום ונסמוך ורבא נמי קאמר לר' נתן בר אמי חוש לה אלמא דספיקא הוא וחיישינן לה וחולצת ולא מתייבמת וה"ה דלא תידון בחנק:
ומ"ש או שמא מעיזה פניה כיון שהוא מאמינה נראה דכתב כן דלא תקשה הלא היא לבדה נאמנת לומר גרשתני אעפ"י דהוא מכחישה א"כ כ"ש כשהוא מודה לה שגירשה לז"א אדרבה עכשיו מעיזה כיון שהוא מאמינה אבל אם היה מכחישה אין אשה מעיזה בפני בעלה וקושטא קאמרה:
ואם ב' עדים אומרים שנתגרשה וכו' בפ"ב דכתובות (דף כ"ב) וכתב ה"ה ע"ש הרשב"א דהיכא דאיכא תרי בהדי תרי התם הוא דאמרינן אם אמת גרשך היום הראה גיטך אבל בדליכא אלא תרי דאמרי היום נתגרשה וא"ל אחוי גיטך ואמרה נאבד או נקרע ה"ז תינשא לכתחלה וכ"כ הרמב"ם פי"ב הלכה ב' ונראה דכדי להציל האשה מחשש לעז כשתאבד הגט ביום נתינה לכך נוטלין הגט מידה מיד וקורעין אותו ועוד כתבו ע"ז טעמים והא דלא תינשא לכתחלה לאחד מעדיה כשאומרת ברי לי שגרשני היינו לומר שאם באת לשאול מורין לה שלא תינשא כיון דתרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא אבל אם נישאת כבר לא תצא:
ומ"ש אבל אם היא אומרת שנתגרשה היום וכו' פי' כיון שאומרת שגירשה היום א"ל הראה גיטך דבשעתא פורתא לא מהימנא לומר אירכס לי ולפיכך אפי' נישאת לאחר ג' חדשים תצא דאילו תוך ג' חדשים אפי' ודאי נתגרשה תצא דקי"ל כל הנשים צריכות להמתין ג' חדשים כ"כ הרא"ש לשם (דף קכ"ד סוף ע"א): ומ"ש שנים אומרים ראינו שנתגרשה וכו' עד שגירשה בצינעא שם ופירש"י ואפ"ה לכתחלה לא תינשא משום לזות שפתים עכ"ל ונראה דמדקאמר בסתם משמע דאין חילוק בין אחד מעדיה דכיון דקי"ל דעבידי אינשי דמגרשי בצינעא לא מצי למימר ברי לנו שלא נתגרשה דלא ראינו אינה ראיה והלכך אפילו אם נישאת לחד מינייהו נמי לא תצא:
אחד אומר נתגרשה וכו' אם היתה בחזקת א"א תצא בכל ענין וא"ת הא פשיטא היא דכשהיא בחזקת א"א דתצא בין שמעיד כך בפני הבעל שנתגרשה ובין שמעיד כך שלא בפני הבעל ואפי' אין שם אלא ע"א שמעיד שגירשה והיא אומרת ג"כ גרשתני אינה נאמנת דכיון דעד מסייעה מעיזה כדלעיל ריש סימן י"ז וכ"ש כשמעיד כך שלא בפני הבעל שאינו נאמן ותצא כיון שהיא בחזקת א"א ולא היה צריך לכותבו ונראה דרבינו אשמועינן דאעפ"י שזה שאומר לא נתגרשה אומר שאינו יודע ג"כ שהיא נשואה לאיש אלא איפשר שהיא פנויה וסד"א כיון שזה מעיד שנתגרשה והיא פנויה וזה ג"כ שמעיד שלא נתגרשה אינו יודע משום נישואין וגירושין ה"ל כאילו ב' עדים מעידין שהיא פנויה קמ"ל כיון דאצל אחרים היא בחזקת א"א תצא דאין כאן אלא ע"א דמעיד שהיא פנויה וזה שמעיד שאינו יודע שיש בה שום גירושין חשוב כמאן דליתיה וכן מ"ש בסמוך ואם לא היתה בחזקת א"א וכו' ואחד אומר מעולם לא היה בה שום ספק גירושין וכו' היינו נמי שאומר איפשר שהוא פנויה לגמרי כי לא שמע שנשואה לאיש ושנתגרשה או לא נתגרשה כי לא היה בה שום ספק גירושין ולפיכך תינשא לכתחלה:
ואם אין הכחשה בעדותן כגון שזרק לה גט וכו' פי' דהשתא דתרוייהו מסהדי דזרק לה גיטה וא"ל ה"ז גיטך וכו' באשת איש קמסהדי הלכך אם תינשא תצא:
לא היתה בחזקת א"א וכו' משנה שם (דף כ"ב) האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ולאו דוקא שאמרה בלשון זה א"א הייתי וגרושה אני דלה"ר יונה אפי' אמרה אשת איש אני ובתוך כ"ד אמרה גרושה אני ולהרמ"ה תוך כ"ד בעסוקים באותו ענין אמרה גרושה אני נאמנת ולא נקט האי לישנא א"א הייתי אלא משום סיפא דאם יש עדים שהיתה א"א אפי' אמרה א"א הייתי וגרושה אני אינה נאמנת וכו': ומ"ש ונ"ל שא"צ לא לזה ולא לזה וכו' כיוצא בזה כתבו התוס' לשם בשם ר"י בד"ה מנין להפה דכשלא בא אלא לפרש דבריו הראשונים מהימן אע"פ דליכא מיגו וכתב ב"י ואיפשר דמשם למד רבינו דכל שאינה סותרת דבריה הראשונים אפי' אחר כ"ד נאמנת ונ"ל דשאני התם דדברים האחרונים הם פי' לדבריו הראשונים אבל הכא אינם פי' אלא תוספת איפשר דבעינן שתאמר כן תוך כ"ד עכ"ל מיהו נראה דרבינו קאי על לשון המשנה א"א הייתי דמשמע להדיא דדבריה האחרונים הם באים לפרש דמ"ש א"א הייתי כבר ומה היא עכשיו ופירשה שעכשיו גרושה אני: ומ"ש אבל פסולה לכהונה לעולם פי' זו שמעידין עליה שהיא אשת איש לפלוני דאינה נאמנת לומר גרושה אני מכל מקום חוששין לחומרא דילמא גרושה היא ופסולה לכהונה על פיה לעולם פי' אף לאחר שמת פלוני דשויא נפשה חתיכה דאיסורא ואזלינן נמי לחומרא שאם מת פלוני חולצת ולא מתייבמת דחיישינן שמא גרושה היא ואסורה להתייבם ושמא אינה גרושה וזקוקה ליבם הלכך חולצת ואינה מתייבמת וא"ת הלא בריש סימן זה כתב רבי' דשלא בפניו אינה נאמנת ואינה צריכה גט משני וי"ל דהתם שאני דאם היתה צריכה גט משני היתה נאסרה על בעלה הראשון משום מחזיר גרושתו ולאו כל כמינה לאוסרה עצמה על בעלה כשהבעל מכחישה אבל לפוסלה לכהונה וליבם חוששין לחומרא כיון שהכהן והיבם אינם יכולים להכחישה ולפ"ז כשאמרה גרושה אני שלא בפניו ונתקדשה לאחר ואח"כ מת בעלה מקמי שהחזירה אינה מותר לעלמא עד שתקבל גט מאותו שנתקדשה לו דשויא נפשה חתיכה דאיסורא לגבי כולי עלמא דאינם יכולים להכחישה:
כתב בעל העיטור אפי' אם יתקיים בחותמיו אם העדים מערערים עליו פסול הוא עד שיתברר וכו' פי' הא דקיום בחותמיו מהני היינו דוקא היכא שהבעל לבדו מערער אבל בשני עדים מערערין כל תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ופסול: ומ"ש ואיני יודע מה בירור יש אחרי הקיום כיון דחשוב כב' כתב ב"י והא פשיטא דלענין טענת מזוייף הדין עם רבי' אבל דברי העיטור יש ליישבם שהם על טענת פקדון ותנאי דבכה"ג קיום אינו מוציאנו מידי ספק עד שתביא עדים שנתנו לה לשם גירושין בלא שום תנאי עכ"ל ואיכא לתמוה דאכתי קשה דמה בירור הוא כשיבאו עדים ויעידו שנתנו לה בלא תנאי כיון דאיכא שנים עדים מערערין ואומרים שהיה שם תנאי תרי כמאה אבל לפע"ד אין מקום למה שהקשה רבינו דהבירור הוא על ידי שיבאו עדים ויפסלו את העדים המערערים בגזלנותא ונמשך שכל עירעורם תנאי ופקדון או מזוייף הכל שקר והגט כשר:
שאלה לא"א הרא"ש וכו' ואעפ"י שלא הכריזו עליו וכו' פי' לפי דפסולי עדות דאורייתא אינן צריכין הכרזה מקודם משא"כ פסולי עדות דרבנן צריכין הכרזה כדאיתא בפ' זה בורר ובח"מ סימן ל"ד:
ומ"ש ואפי' אם כתב יד העד יוצא ממקום אחר נאמן וכו' קשה מהא דתנן בפ"ב דכתובות (דף י"ח) העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסי' היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים ואם יש עדים שכתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים יש לומר התם הוי טעמא דהכל יודעים שהוא רשע וכיון דאדם קרוב אצל עצמו אין אדם משים עצמו רשע אבל הכא אין אדם משים עצמו רשע בזה אלא שטעו דסבורים הסופר והעדים כיון שא"ל כתבו גט ותנו לאשתי א"צ לומר ג"כ חתמו ואעפ"י דהבעל והאשה מידק דייקי שיהיו הסופר והעדים בקיאין שלא יטעו וכדאמר התם בגמרא פסולי עדות מלוה גופיה מידק דייק ומחתם מ"מ כתב הרא"ש בתשובה שם דשכיח הוא דמתעסקין בטיב גיטין וקידושין אעפ"י שיודעין בהם מעט וגם לפי שלא אבו הבעל והאשה שיהא נעשה הגט בפרסום לכך לקחו להם סופר ועדים מן הבא בידם ותו דאין העד פסול אלא כשהוא רשע דחמס אבל בדבר שבערוה כדהכא אינו פסול: ומ"ש והדיינים שכתבו וכו' עד הרי הגט כשר פי' משום הך חששא לחוד היה הגט כשר אלא דמ"מ פסול כיון שהסופר והעד מעידים שלא ציוה לחתום:
דרכי משה[עריכה]
(א) אבל בהגהות מיימון פ"ב דגירושין דאינה נוטלת כתובה וכן משמע בתוספות סוף הכותב ובתשובת מהרי"ק שורש ע"ב האריך בזה ומשמע שם דמסקנתו שגובאת כתובתה וע"ש ובתוס' שילהי נדרים מדמי הא מילתא טענת ישען על ביתו ולא יעמוד וכן מדמין להו תשובה הנ"ל ולקמן סי' קנ"ד דבאותו טענה אין לה כתובתה וה"ה הכא וכן הוא בהדיא בתשובת הרא"ש כלל מ"ג סי' י"ב דלא מפקינן ממון מיניה בחזקה זו דאין אשה מעיזה בפני בעלה:
(ב) ובבנימין זאב סי' קנ"ו משמע דלא בעינן בפניו ממש אלא ?על שבעלה בעיר וסופו לידע ובתשובת מהרי"ק שורש ע"ב דיש חולקים בזה וע"ש שהאריך בחלוקים רבים בדינים אלו ובתשובת בר ששת סי' קכ"ד חולק בכל זה וס"ל דאינה נאמנת אלא אם אמרה בפעם ראשון לפני הבעל ממש אבל אם פרסמה תחלה הדבר לפני רבים אע"פ שבעלה בעיר ונודע לו הדבר ואחר כך כפרה ממש בפניו אינה נאמנת דמוחזקת שקרנא ועיין ריש סי' י"ז הארכתי בדינים אלו:
(ג) וכן הוא בהר"ן פ"ב דכתובות דף תע"ח ע"ב:
(ד) ובתא"ו נתיב כ"ג ח"ג כתב הרשב"א בתשובה שאם אמרו שהיו כולם במעמד אחד כשנתגרשה אותן שאמרו לא ראינו שנתגרשה הזה הכחשה דכולי האי לא עבדי בצינעא עכ"ל ועוד האריך בדינים אלו ע"ש:
(ה) אבל בהר"ן פרק האומר דף תרצ"א ע"ב משמע בדברי הרמ"ה וע"ש: