שולחן ערוך אבן העזר מז ג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · מז · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
עד אחד אומר נתקדשה, ועד אחד אומר לא נתקדשה -- אם אמר שמעולם לא היו בה ספק קדושין -- תנשא לכתחלה. ואם זרק לה קדושין, אחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה -- לא תנשא. ואם נשאת, לא תצא. ועין לעיל סימן מ"ב סעיף ב':
מפרשים
חלקת מחוקק
(ב) ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה: וה"ה אם היא לבדה מכחשת העד האומר נתקדשה ג"כ נאמנת דע"א בהכחשה לאו כלום הוא וכאן מיירי אפי' בהי' שותקת כגון שא' אומר אביה קבל קידושין וא' אומר לא קבל קידושין אוקי עד לגבי עד ואשה בחזקת פנויה ותנשא לכתחילה ודעת הרמב"ם פ"ט מה"א דין ל"א דכשהעד מסייע לה גרע טפי משאין עמה עד ע"ש בדבריו ובדברי המ"מ ומה שפסק כאן וחילק בין העד אומר שמעולם לא היה בה ספק קדושין שתנשא לכתחילה ובין אם העד אומר קרוב לו שלא תנשא לכתחילה זה הוא דעת התוספות והובא בטור אבל הראב"ד והרמב"ן והרשב"א כתבו גם אם העד אומר לא היו כלל קדושין גם כן לא תנשא לכתחילה מאחר שהיא אינה יודעת כלום גם הרא"ש סתם הדברים ולא הביא דעת התו' ומהתימא שלא הביא כאן דעתם בפרט להחמיר לכתחלה:
בית שמואל
(ג) ע"א אומר נתקדשה: כבר מבואר ע"א בקדושין לרוב פוסקים לא מהני וצ"ל הכא איירי באומר נתקדשה בפני ובפני אחרים אז חיישינן לכתחלה ולא תנשא מיהו אפילו אם בא זה לבדו ואמר נתקדשה בפני ובפני אחרים אם נשאת לא תצא דאין דבר ערוה פחות מב' וכ"כ הר"ן וכן כוונת תוס' בסוגיא זו וכבר כתבתי בסימן מ"ב:
(ד) וע"א אומר לא נתקדשה: ואם ליכא כאן אלא ע"א האומר נתקדשה והיא מכחישתו מותרת ואם ע"א מכחישו והיא ג"כ מכחישתו כתב המגיד דהרמב"ם ס"ל בזה גרע טפי כיון דעד מסייע לה י"ל דמעיזה ואסורה והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ס"ל דמותרת וכ"כ הר"ן לדעת הרמב"ם כשעד מסייע לה מעיזה והסוגיא איירי דהיא א"י כגון שאמר העד דאביה קבל הקדושין ע' סימן י"ז מ"ש בפלוגתת הרמב"ם והרמב"ן:
(ה) תנשא לכתחלה: כ"כ תוס' משום דאוקמא אותה בחזקת פנויה אבל המגיד פ"ט כתב בשם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א אפילו אם העד אמר לא היו קדושין כלל לא תנשא כיון דהיא א"י כלום כי לשיטתם איירי הסוגיא דהיא א"י מהקדושין אלא העדים מכחישים זא"ז אם אביה קבל הקדושין בשבילה ובסימן מ"ב כתבתי דינים אלו:
(ו) לא תנשא: כיון דידוע לנו דזרק לה קדושין איתרע חזקת פנויה שלה כ"כ תוס' משמע אם א"י לנו שזרק לה קדושין אף על גב אלו ב' עדים אומרים שזרק לה ומכחישים זא"ז אם היה קרוב לו או לה אוקמינן אותה בחזקת פנויה ולא כמשמעות פרישה ולהר"ן אף בכה"ג דאין ידוע לנו אם זרק לה קדושין לא תנשא משום דחיישינן שמא טעה זה שאמר שהיה קרוב לו והוא מפרש דרמב"ם פ"ט איירי בכה"ג ואם היו נרות דולקות ומטה מוצעת ואחד אומר נתקדשה וא' אומר לא נתקדשה הוי כאלו אמרו זה קרוב לו וזה קרוב לה תוס':
באר היטב
(ד) נתקדשה: כבר מבואר לרוב פוסקים ע"א בקדושין לא מהני וצ"ל הכא איירי באומר נתקדשה בפני ובפני אחרים ע' ב"ש.
(ה) נתקדשה: ה"ה אם היא לבדה מכחשת העד האומר נתקדשה ג"כ נאמנת דע"א בהכחשה לאו כלום. וכאן מיירי אפילו בהיא שותקת כגון שא' אומר אביה קיבל קדושין וא' אומר לא קיבל קדושין אוקי עד לגבי עד ואשה בחזקת פנויה ותנשא לכתחלה. ואם ע"א אומר לא נתקדשה והיא ג"כ אומרת לא נתקדשה כתב המגיד דהרמב"ם ס"ל בזה גרע טפי כיון דעד מסייע לה יש לומר דמעיזה ואסורה והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ס"ל דמותרת.
(ו) לכתחלה: אבל המגיד כתב בשם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א אפילו אם העד אומר לא היו קדושין כלל לא תנשא כיון דהיא א"י כלום עיין מ"מ פ"ט מה"א.
(ז) תצא: כיון דידוע לנו דזרק לה קדושין אתרע חזקת פנויה שלה ע' ב"ש. ואם שנים אומרים קרוב לו וא' אומר קרוב לה תנשא לכתחלה. הר"ש חיון בתשובה סימן נ"ו. ומהרי"ט סי' כ"ח.