שולחן ערוך אבן העזר מז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · מז · ד

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

אמרה היא בעצמה: נתקדשתי, וחזרה ואמרה: פנויה אני; תוך כדי דבור, נאמנת; לאחר כדי דבור, אינה נאמנת. ואם נותנת אמתלאה לדבריה, שאמרה כן תחלה כדי שלא יקפצו עליה אנשים שאינם מהגנים וכיוצא בזה, וראינו בדבריה ממש, הרי זו נאמנת. ואם לא נותנת אמתלאה, או שנתנה ואין בה ממש, אינה נאמנת. ואם קדשה אחר, הוי ספק קדושין. לפיכך, נותן לה גט ותהיה אסורה עליו ועל הכל, עד שיבוא ארוסה.

הגה: ויש אומרים דכל זה מירי באמרה: נתקדשתי, סתם, אבל אמרה: נתקדשתי לפלוני, שוב אינה נאמנת לומר: פנויה אני, דלאו כל הימנה לחוב לו ולהפקיע עצמה ממנו:

מפרשים

חלקת מחוקק

(ג) עד שיבוא ארוסה:    כלומר שיבוא אחד ויאמר אני הוא שקדשתי' כבר והיא תודה לדבריו שזה הוא ואפשר אף שלא תודה רק שתעמוד בדברי' האחרונים ותאמר פנויה אני והוא אומר אני הארוס שלך ג"כ מותרת לו ופשוט הוא אם בתחילה הזכירה למי נתקדשה ואח"כ חזרה ואמרה פנויה אני שהיא אסורה לכל עד שיבוא אותו פלוני או עד שימות:


(ד) שוב אינה נאמנ' לו' פנויה אני:    מפשט הלשון משמע בין תוך כדי דיבור בין לאחר כדי דיבור באמתלא וכ"כ הר"ן בשם הרא"ה לא מהמנינן לה בשום מיגו אלא אם כן הודה בדבר ולא ידעתי למה לא תהיה נאמנת תוך כדי דבור דהא קי"ל בכל התורה תוך כ"ד כדבור דמי וגם לאחר כ"ד אם נותנת אמתלא ומכחשת אותו בפניו למה אינ' נאמנ' במיגו דגרשתני כדין אשה שמקבלת קידושין מאחר בפני בעלה:

בית שמואל

(ז) ואם נותנת אמתלא לדברי':    ה"ה אם נתקדשה לאחר ואח"כ נותנת אמתלא מהני כמ"ש בש"ס וכ"כ הרמב"ם והא דמהני תוך כ"ד אף על גב דקי"ל בקדושין לא מהני תכ"ד היינו דוקא כשעושה מעשה ומקדש לא מהני חזרה אפילו תכ"ד אבל אם לא עשתה מעשה רק דברה שנתקדשה נאמנת תכ"ד וע' פרישה וב"ח בק"א וע' סוף סימן ל"ו:


(ח) עד שיבוא ארוסה:    היינו שיבוא אחד ויאמר אני הוא שקדשתיה כבר והיא מודה לדבריו שזה הוא ואפשר אפילו אינה מודה רק שתעמיד בדבריה האחרונים ותאמר פנויה אני ג"כ מותרת לו ופשוט אם בתחלה הזכירה למי נתקדשה ואח"כ חזרה ואומרת פנויה אני שהיא אסורה לכל עד שיבא אותו פלוני או עד שימות ח"מ ולולי דברי המגיה היה נראה לי לפ' לדברי הרמב"ם מ"ש עד שיבוא ארוסה היינו שידוע בעדים שזה הוא הארוס:


(ט) שוב אינה נאמנת:    משמע אפילו תכ"ד אינה נאמנת וכן אפי' אם נתנה אמתלא אינה נאמנת וכ"כ הר"ן בשם הרא"ה דלא מהימנינן לה בשום מגו אא"כ הודה בדבר ולא ידעתי למה לא תהיה נאמנת תכ"ד דהא קי"ל בכל התורה תכ"ד כדבור דמי גם לאחר כ"ד אם נותנת אמתלא ומכחשת אותו למה אינה נאמנת במיגו דגרשתני כ"כ ח"מ ויותר מסתבר דאיירי אחר כ"ד בזה כתב הר"ן דאינה נאמנת אפילו אם נותנת אמתלא לאו משום דהר"ן לטעמיה דס"ל האשה האומרת גרשתני אינה נאמנת לישא לאחר מ"ה אפילו אם מכחשת אותו אינה נאמנת להפקיע זכותו ואינה נאמנת במיגו דלא היה אמרה דהיא מקודשת כיון שהיה אחר כ"ד אז הוי מיגו למפרע ולא אמרינן מיגו למפרע ומיגו גרשתני ג"כ לא אמרינן משום אפילו אם אומרת גרשתני אסורה לאחר:


באר היטב

(ח) לדבריה:    וה"ה אם נתקדשה לאחר ואח"כ נותנת אמתלא לדבריה מהני עב"ח בק"א. אם היה שם ע"א שמעיד עליה או שאמר לה ולאו א"א את ואמרה הן לא מהני אמתל' מהרי"ט ח"ב סי' א'. הא דמהני אמתלאה היינו שלא עשתה מעשה אלא שאמרה בפיה אבל היכא דעשתה מעשה המוכיח קיום דברי' הראשונים אפילו באמתלא אינה נאמנת הר"י הלוי סי' ל"ג וע' ביורה דעה סי' א' ס"ק ל"ב וסי' קפ"ז מש"ש. לא אשכחן בשום מקום דתועיל אמתלא אלא באמירה לא בחזקה באר שבע דף קי"ז. ושום אדם לא יוכל לסמוך על אמתלא דידיה עד שישאל לחכם שבעירו שיוכל להשיג שאמתלא ראויה היא ואי אמרה אמתלא שהוא רחוק מן הדעת אסור לקבלה באר שבע דף קי"ז ע"ג. ואם האב שאמר שקדש את בתו ואח"כ נתן אמתלא ע"ל סוף סימן ל"ז. אם נשבע האב שקדש את בתו או האשה שנתקדשה לא מהני אמתלא מהריב"ל ח"א סי' מ"א. כנה"ג פ"ג ע"ב סעיף ס"ג.


(ט) ארוסה:    כלומר שיבא א' ויאמר אני הוא שקדשתיה כבר והיא תודה לדבריו שזה הוא ואפשר אף שלא תודה רק שתעמוד בדבריה אחרונים ותאמר פנויה אני והוא אומר אני הארוס שלך גם כן מותרת לו ופשוט הוא אם מתחלה הזכירה למי נתקדשה ואח"כ חזרה ואמרה פנויה אני שהיא אסורה לכל עד שיבא אותו פלוני או עד שימות ח"מ ע' ב"ש.


(י) אינה נאמנת:    אפילו תכ"ד ואפילו אם נתנה אמתלא אינה נאמנת. וב"ש כתב דיותר מסתבר דאיירי אחר כ"ד דאינה נאמנת אפילו אם נתנה אמתלאה דהא קי"ל בכל התורה כולה תכ"ד כדיבור דמי עיין אחרונים.







▲ חזור לראש