בית שמואל על אבן העזר מז
סעיף א[עריכה]
(א) ה"ז מקודשת: אפילו אם נשאת לאחד מאלו שאומרים לא ראינו תצא אבל אם כולם היו במעמד א' הוי כאלו ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה כמ"ש בסמוך וע' בחושן המשפט סוף סימן ל"ז במנהג אמרינן לא ראינו יש ראיה והוא מדברי מהרי"ק שורש קע"ב ובש"ג ר"פ הפועלים מפרש דברי מהרי"ק דוקא אם המונע לעשות מחמת מנהג אז יש ראיה ולא כש"ך רס"א ביו"ד וע' בש"ך בחושן המשפט שם וכתב בת' ש"א סימן קי"ב דאין חילוק בין ראיה לשמיעה וע' תשו' מהרשד"ם סימן כ"ח וע' סימן קנ"ב:
סעיף ב[עריכה]
(ב) ואם נשאת תצא: דהיא והבא עליה הם מסופקים ולא אמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקמי אותה בחזקת פנויה דמ"מ ספק דרבנן היא ותצא תוס' ול"ד למ"ש בסימן ג' דמכשירים בתרי ותרי משום מילי דאישות שאני וע' סימן קנ"ט:
סעיף ג[עריכה]
(ג) ע"א אומר נתקדשה: כבר מבואר ע"א בקדושין לרוב פוסקים לא מהני וצ"ל הכא איירי באומר נתקדשה בפני ובפני אחרים אז חיישינן לכתחלה ולא תנשא מיהו אפילו אם בא זה לבדו ואמר נתקדשה בפני ובפני אחרים אם נשאת לא תצא דאין דבר ערוה פחות מב' וכ"כ הר"ן וכן כוונת תוס' בסוגיא זו וכבר כתבתי בסימן מ"ב:
(ד) וע"א אומר לא נתקדשה: ואם ליכא כאן אלא ע"א האומר נתקדשה והיא מכחישתו מותרת ואם ע"א מכחישו והיא ג"כ מכחישתו כתב המגיד דהרמב"ם ס"ל בזה גרע טפי כיון דעד מסייע לה י"ל דמעיזה ואסורה והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ס"ל דמותרת וכ"כ הר"ן לדעת הרמב"ם כשעד מסייע לה מעיזה והסוגיא איירי דהיא א"י כגון שאמר העד דאביה קבל הקדושין ע' סימן י"ז מ"ש בפלוגתת הרמב"ם והרמב"ן:
(ה) תנשא לכתחלה: כ"כ תוס' משום דאוקמא אותה בחזקת פנויה אבל המגיד פ"ט כתב בשם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א אפילו אם העד אמר לא היו קדושין כלל לא תנשא כיון דהיא א"י כלום כי לשיטתם איירי הסוגיא דהיא א"י מהקדושין אלא העדים מכחישים זא"ז אם אביה קבל הקדושין בשבילה ובסימן מ"ב כתבתי דינים אלו:
(ו) לא תנשא: כיון דידוע לנו דזרק לה קדושין איתרע חזקת פנויה שלה כ"כ תוס' משמע אם א"י לנו שזרק לה קדושין אף על גב אלו ב' עדים אומרים שזרק לה ומכחישים זא"ז אם היה קרוב לו או לה אוקמינן אותה בחזקת פנויה ולא כמשמעות פרישה ולהר"ן אף בכה"ג דאין ידוע לנו אם זרק לה קדושין לא תנשא משום דחיישינן שמא טעה זה שאמר שהיה קרוב לו והוא מפרש דרמב"ם פ"ט איירי בכה"ג ואם היו נרות דולקות ומטה מוצעת ואחד אומר נתקדשה וא' אומר לא נתקדשה הוי כאלו אמרו זה קרוב לו וזה קרוב לה תוס':
סעיף ד[עריכה]
(ז) ואם נותנת אמתלא לדברי': ה"ה אם נתקדשה לאחר ואח"כ נותנת אמתלא מהני כמ"ש בש"ס וכ"כ הרמב"ם והא דמהני תוך כ"ד אף על גב דקי"ל בקדושין לא מהני תכ"ד היינו דוקא כשעושה מעשה ומקדש לא מהני חזרה אפילו תכ"ד אבל אם לא עשתה מעשה רק דברה שנתקדשה נאמנת תכ"ד וע' פרישה וב"ח בק"א וע' סוף סימן ל"ו:
(ח) עד שיבוא ארוסה: היינו שיבוא אחד ויאמר אני הוא שקדשתיה כבר והיא מודה לדבריו שזה הוא ואפשר אפילו אינה מודה רק שתעמיד בדבריה האחרונים ותאמר פנויה אני ג"כ מותרת לו ופשוט אם בתחלה הזכירה למי נתקדשה ואח"כ חזרה ואומרת פנויה אני שהיא אסורה לכל עד שיבא אותו פלוני או עד שימות ח"מ ולולי דברי המגיה היה נראה לי לפ' לדברי הרמב"ם מ"ש עד שיבוא ארוסה היינו שידוע בעדים שזה הוא הארוס:
(ט) שוב אינה נאמנת: משמע אפילו תכ"ד אינה נאמנת וכן אפי' אם נתנה אמתלא אינה נאמנת וכ"כ הר"ן בשם הרא"ה דלא מהימנינן לה בשום מגו אא"כ הודה בדבר ולא ידעתי למה לא תהיה נאמנת תכ"ד דהא קי"ל בכל התורה תכ"ד כדבור דמי גם לאחר כ"ד אם נותנת אמתלא ומכחשת אותו למה אינה נאמנת במיגו דגרשתני כ"כ ח"מ ויותר מסתבר דאיירי אחר כ"ד בזה כתב הר"ן דאינה נאמנת אפילו אם נותנת אמתלא לאו משום דהר"ן לטעמיה דס"ל האשה האומרת גרשתני אינה נאמנת לישא לאחר מ"ה אפילו אם מכחשת אותו אינה נאמנת להפקיע זכותו ואינה נאמנת במיגו דלא היה אמרה דהיא מקודשת כיון שהיה אחר כ"ד אז הוי מיגו למפרע ולא אמרינן מיגו למפרע ומיגו גרשתני ג"כ לא אמרינן משום אפילו אם אומרת גרשתני אסורה לאחר: