באר היטב על אבן העזר מז
סעיף א[עריכה]
(א) מקודשת: אפילו נשאת לא' מאלו שאומרים לא ראינו תצא.
(ב) בחצר: אבל אם כולם היה במעמד א' הוי כאלו ב' אומרים נתקדשה וב' אומרי' לא נתקדש' כמ"ש בסמוך ס"ב. וע' בתשובת מהרח"ש סי' ל"א.
סעיף ב[עריכה]
(ג) ברי לי: דוקא הם הם עצמם צריך שיאמרו ברי לי אבל אם אחרים אומרים ברי לנו אפילו נשאת תצא הרש"ך ח"א סי' כ"ח ועמ"ש בח"ב סי' ק"ה. הא דאמרינן דאם נשאת לא' מעדיה לא תצא. היינו דוק' בדיעב' אבל לכתחלה לא תנשא רשד"ם סימן י"ד. אף ע"ג דלענין הדין אם נשאת לא תצא. הוא והיא יש לחוש ללזות שפתים הראנ"ח ח"ב סי' מ'. שנים אומרי' נתקדשה וא' אומר לא נתקדשה גם האשה אומרת לא נתקדשתי אין דבריו של א' במקום שנים והוי מקודשת תשובת ב"י סי' כ"ד. שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדש' ואחר כך באו שנים ואמרו נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה מותרת מטעם ספק ספיקא ע' כנה"ג פ"ב ע"ב סעיף ט'.
סעיף ג[עריכה]
(ד) נתקדשה: כבר מבואר לרוב פוסקים ע"א בקדושין לא מהני וצ"ל הכא איירי באומר נתקדשה בפני ובפני אחרים ע' ב"ש.
(ה) נתקדשה: ה"ה אם היא לבדה מכחשת העד האומר נתקדשה ג"כ נאמנת דע"א בהכחשה לאו כלום. וכאן מיירי אפילו בהיא שותקת כגון שא' אומר אביה קיבל קדושין וא' אומר לא קיבל קדושין אוקי עד לגבי עד ואשה בחזקת פנויה ותנשא לכתחלה. ואם ע"א אומר לא נתקדשה והיא ג"כ אומרת לא נתקדשה כתב המגיד דהרמב"ם ס"ל בזה גרע טפי כיון דעד מסייע לה יש לומר דמעיזה ואסורה והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ס"ל דמותרת.
(ו) לכתחלה: אבל המגיד כתב בשם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א אפילו אם העד אומר לא היו קדושין כלל לא תנשא כיון דהיא א"י כלום עיין מ"מ פ"ט מה"א.
(ז) תצא: כיון דידוע לנו דזרק לה קדושין אתרע חזקת פנויה שלה ע' ב"ש. ואם שנים אומרים קרוב לו וא' אומר קרוב לה תנשא לכתחלה. הר"ש חיון בתשובה סימן נ"ו. ומהרי"ט סי' כ"ח.
סעיף ד[עריכה]
(ח) לדבריה: וה"ה אם נתקדשה לאחר ואח"כ נותנת אמתלא לדבריה מהני עב"ח בק"א. אם היה שם ע"א שמעיד עליה או שאמר לה ולאו א"א את ואמרה הן לא מהני אמתל' מהרי"ט ח"ב סי' א'. הא דמהני אמתלאה היינו שלא עשתה מעשה אלא שאמרה בפיה אבל היכא דעשתה מעשה המוכיח קיום דברי' הראשונים אפילו באמתלא אינה נאמנת הר"י הלוי סי' ל"ג וע' ביורה דעה סי' א' ס"ק ל"ב וסי' קפ"ז מש"ש. לא אשכחן בשום מקום דתועיל אמתלא אלא באמירה לא בחזקה באר שבע דף קי"ז. ושום אדם לא יוכל לסמוך על אמתלא דידיה עד שישאל לחכם שבעירו שיוכל להשיג שאמתלא ראויה היא ואי אמרה אמתלא שהוא רחוק מן הדעת אסור לקבלה באר שבע דף קי"ז ע"ג. ואם האב שאמר שקדש את בתו ואח"כ נתן אמתלא ע"ל סוף סימן ל"ז. אם נשבע האב שקדש את בתו או האשה שנתקדשה לא מהני אמתלא מהריב"ל ח"א סי' מ"א. כנה"ג פ"ג ע"ב סעיף ס"ג.
(ט) ארוסה: כלומר שיבא א' ויאמר אני הוא שקדשתיה כבר והיא תודה לדבריו שזה הוא ואפשר אף שלא תודה רק שתעמוד בדבריה אחרונים ותאמר פנויה אני והוא אומר אני הארוס שלך גם כן מותרת לו ופשוט הוא אם מתחלה הזכירה למי נתקדשה ואח"כ חזרה ואמרה פנויה אני שהיא אסורה לכל עד שיבא אותו פלוני או עד שימות ח"מ ע' ב"ש.
(י) אינה נאמנת: אפילו תכ"ד ואפילו אם נתנה אמתלא אינה נאמנת. וב"ש כתב דיותר מסתבר דאיירי אחר כ"ד דאינה נאמנת אפילו אם נתנה אמתלאה דהא קי"ל בכל התורה כולה תכ"ד כדיבור דמי עיין אחרונים.