יפה תואר על דברים רבה/ב

►| יפה תואר על מדרש רבה • דברים רבה • דברים רבה ב • |◄

מפרשים אחרים על הפרשה הנוכחית:  יפה תואר • ידי משה • מהרז"ו • רש"י • מתנות כהונה • רד"ל

פרשה ב

א

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' (דברים ג כג)

, הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, מַהוּ שֶׁיְּהֵא מֻתָּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל גָּדוֹל, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים (ברכות לא, א): הָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל יָכוֹל יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ, כְּבָר פֵּרְשָׁה חַנָּה (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת, כְּבָר פֵּרַשׁ בְּדָנִיֵּאל (דניאל ו, יא): וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ. יָכוֹל יְהֵא מִתְפַּלֵּל בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, כְּבָר פֵּרַשׁ דָּוִד (תהלים נה, יח): עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וְיִשְׁמַע קוֹלִי, יָכוֹל יְהֵא תּוֹבֵעַ צְרָכָיו וְיוֹצֵא לוֹ, כְּבָר פֵּרַשׁ שְׁלֹמֹה (מלכים א ח, כח): לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה, רִנָּה זוֹ קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּתְפִלָּה, לִצְרָכָיו שֶׁל אָדָם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, זֶה סִימָן לִתְפִלָּה, אִם כִּוֵּן אָדָם לִבּוֹ לִתְפִלָּה, יְהֵא מֻבְטָח שֶׁתְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י, יז): תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת נִקְרֵאת תְּפִלָּה, וְאֵלּוּ הֵן: שַׁוְעָה, צְעָקָה, נְאָקָה, רִנָּה, פְּגִיעָה, בִּצּוּר, קְרִיאָה, נִפּוּל וּפִלּוּל וְתַחֲנוּנִים. שַׁוְעָה צְעָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, כג): וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וגו'. נְאָקָה, דִּכְתִיב (שמות ב, כד): וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם. רִנָּה וּפְגִיעָה, דִּכְתִיב (ירמיה ז, טז): אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָֹּׂא בַּעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי. בִּצּוּר וּקְרִיאָה, דִּכְתִיב (תהלים יח, ז): בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה'. נִפּוּל, דִּכְתִיב (דברים ט, יח): וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה'. פִּלּוּל, דִּכְתִיב (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. וְתַחֲנוּנִים, דִּכְתִיב: וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'. וּמִכֻּלָּן לֹא נִתְפַּלֵל משֶׁה אֶלָּא בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁאֵין לִבְרִיָה כְּלוּם אֵצֶל בּוֹרְאָה, שֶׁהֲרֵי משֶׁה רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים לֹא בָא אֶלָּא בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי, לָמָּה לֹא בָא משֶׁה אֶלָּא בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, הַמָּשָׁל אוֹמֵר הֱוֵי זָהִיר שֶׁלֹא תִּתָּפֵס מְקוֹם דִּבּוּרָךְ, כֵּיצַד, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (שמות לג, יט): וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, אָמַר לוֹ, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיָדִי, "וְרִחַמְתִּי", בְּמִדַּת הָרַחֲמִים אֲנִי עוֹשֶׂה עִמּוֹ. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בְּיָדִי, "וְחַנֹּתִי", בְּמַתְּנַת חִנָּם אֲנִי עוֹשֶׂה עִמּוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה משֶׁה מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ג, כו): רַב לָךְ, אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי, כָּל מִי שֶׁאֵין לוֹ בְּיָדִי "וְחַנֹּתִי", בְּמַתְּנַת חִנָּם אֲנִי עוֹשֶׂה עִמּוֹ, עַכְשָׁו אֵינִי אוֹמֵר שֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ לִי אֶצְלְךָ מְאוּמָה, אֶלָּא חִנָּם עֲשֵׂה עִמִּי, מִנַּיִן, מִמַּה שֶׁקָּרֵינַן בָּעִנְיָן, וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'..

וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בְּיָדִי, "וְחַנֹּתִי", בְּמַתְּנַת חִנָּם אֲנִי עוֹשֶׂה עִמּוֹ

יש אומרים ד'אין לו' דקאמר, היינו שאין לו יכולת לעסוק בתורה ובמצוות, ולבו נכון עמו, כי ה' נותן לו מפני טוב לבבו, וזה אינו, דמ"מ אין ראוי שיהיה עודף על מי שעוסק בתורה ובמצות בפועל, ועוד היכא קרי ליה מתנת חנם, והלא ראוי לשכר, דרחמנא לבא בעי, ועוד בש"ר משמע דאין לו שאין לו שום זכות כמשמעו.

ז

ה' אֱלֹהִים אַתָּה הַחִלּוֹתָ (דברים ג כד)

מַהוּ ה' אֱלֹהִים, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת דִּמָּה משֶׁה אֶת עַצְמוֹ לְאַבְרָהָם, וְלֹא הוֹעִיל לוֹ כְּלוּם, כֵּיצַד, אַבְרָהָם קָרָא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר הִנֵּנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, א): וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, מַהוּ הִנֵּנִי, הִנֵּנִי לִכְהֻנָּה, הִנֵּנִי לְמַלְכוּת, וְזָכָה לִכְהֻנָּה וְזָכָה לְמַלְכוּת, זָכָה לִכְהֻנָּה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קי, ד): נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק. וְזָכָה לְמַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יז): אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. וְאַף משֶׁה בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ד): וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. הִנֵּנִי לִכְהֻנָּה, הִנֵּנִי לְמַלְכוּת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (משלי כה, ו): אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד. (שמות ג, ה): וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם, אֵין לְךָ עֵסֶק בַּכְּהֻנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג, י): וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת. אֵין לְךָ עֵסֶק בַּמַּלְכוּת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז, יח): כִּי הֲבִאֹתַנִי עַד הֲלֹם. אַבְרָהָם אָמַר (בראשית טו, ב): ה' אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי, אָמַר רַבִּי לֵוִי, אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם מִתְבַּקֵּשׁ בַּדִּין שֶׁיִּהְיוּ לִי בָנִים תֵּן לִי, וְאִם לָאו בְּרַחֲמִים תִּתֵּן לִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ בַּדִּין מִתְבַּקֵּשׁ לְךָ, (בראשית טו, ד): וְהִנֵּה דְּבַר ה' אֵלָיו, וְאַף משֶׁה כָּךְ אָמַר: ה' אֱלֹהִים אַתָּה הַחִלּוֹתָ, אִם מִתְבַּקֵּשׁ בַּדִּין שֶׁאֶכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶכָּנֵס, וְאִם לָאו אֶכָּנֵס בְּרַחֲמִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וגו', (דברים ג, כז): כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה הֵיאַךְ הַדְּבָרִים חֲזָקִים, הִתְחִיל מְדַבֵּר דְּבָרִים קָשִׁים.

אֵין לְךָ עֵסֶק בַּמַּלְכוּת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז, יח): כִּי הֲבִאֹתַנִי עַד הֲלֹם

בב"ר למד מכאן, דאין הלום אלא מלכות, א"ק מה שאמר בנער הלוי שבבית מיכה, מי הביאך הלום, כבר פי' רש"י בפ' י"ג, א"ל לאו ממשה קאתית דכתיב ביה אל תקרב הלום. ומ"ש ברוש, גשי הלום. כבר פי' במדרש שמדבר בשלמה, ומ"ש ב(שמואל א י, כב): הבא עוד הלום איש, היינו למלכות שאול כמ"ש בפ' י"ב ד(זבחים קב, א).

כ

דָּבָר אַחֵר, כִּי תוֹלִיד בָּנִים (דברים ד כה)

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ((משלי י, טז): פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת. פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, זֶה אֱלִיפַז שֶׁגָּדַל בְּחֵיקוֹ שֶׁל יִצְחָק, וּתְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת, זֶה עֲמָלֵק שֶׁגָּדַל בְּחֵיקוֹ שֶׁל עֵשָׂו. דָּבָר אַחֵר, פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים, כָּל מַה שֶּׁפָּעַל דָּוִד וּשְׁלֹמֹה בְּנוֹ, לְחַיִּים שֶׁל יִשְׂרָאֵל. מַהוּ תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת, בְּבִיאָה אַחַת שֶׁנִּכְנַס מְנַשֶּׁה לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, הָיְתָה חֲטָיָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁעָשָׂה צֶלֶם שֶׁל אַרְבַּע פָּנִים וְהִכְנִיסוֹ לַהֵיכָל, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ח, ה): וְהִנֵּה מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּאָה. אָמַר רַבִּי אַחָא הָא בִּיָּיא רַבָּה לְעַלְמָא, הַתּוֹשָׁב מְפַנֶּה לְבַעַל הַבַּיִת. וְלָמָּה עָשָׂה צֶלֶם שֶׁל אַרְבַּע פָּנִים, כְּנֶגֶד אַרְבַּע חַיּוֹת שֶׁהֵן סוֹבְלוֹת כִּסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה אַרְבַּע פָּנִים, כְּנֶגֶד אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, אָמַר כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, יְהֵא מִשְׁתַּחֲוֶה לְצֶלֶם זֶה, וּמֶה עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסָרוֹ בְּיַד שׂוֹנְאָיו, מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לג, יא): וַיָּבֵא ה' עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם, וְעָשׂוּ לוֹ מוֹלָן שֶׁל נְחשֶׁת וְהִכְנִיסוּ אוֹתוֹ לְתוֹכוֹ, וְהָיוּ מַדְלִיקִין תַּחְתָּיו וְהוּא הָיָה נִשְׂרַף מִבִּפְנִים, אוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא מְנַשֶּׁה לְכָל אֱלֹהוּת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁהָיָה מְזַבֵּחַ לָהֶם וְלֹא עָנוּ אוֹתוֹ אֶחָד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מו, ז): אַף יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה מְנַשֶּׁה צָרָתוֹ צָרָה, שֶׁלֹא עָנָה אוֹתוֹ אֶחָד מֵהֶם, הִתְחִיל קוֹרֵא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי קָרָאתִי לְכָל אֱלֹהוּת שֶׁבָּעוֹלָם וְיָדַעְתִּי שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתְּ הוּא אֱלוֹהַּ עַל כָּל אֱלֹהִים, וְאִם אִי אַתָּה עוֹנֶה אוֹתִי, אֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם כָּל הַפָּנִים שָׁווֹת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָא רָשָׁע, בַּדִּין הוּא שֶׁלֹא אֶעֱנֶה אוֹתְךָ שֶׁהִכְעַסְתָּ אוֹתִי, אֶלָּא שֶׁלֹא לִנְעֹל דֶּלֶת לִפְנֵי הַשָּׁבִים, שֶׁלֹא יְהוּ אוֹמְרִים הֲרֵי מְנַשֶּׁה בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלֹא נִתְקַבֵּל, לְפִיכָךְ הֲרֵינִי עוֹנֶה אוֹתְךָ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לג, יג): וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ, וַיַּחְתֹּר לוֹ, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְסַתְּמִין אֶת חַלּוֹנוֹת שֶׁל רָקִיעַ, שֶׁלֹא תַעֲלֶה תְּפִלָּתוֹ לַשָּׁמַיִם, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חָתַר אֶת הָרָקִיעַ מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְקִבֵּל אֶת תְּפִלָּתוֹ, (דברי הימים ב לג, יג): וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלָיִם לְמַלְכוּתוֹ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אוּנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא, בָּרוּחַ הִשִּׁיבוֹ, כְּמָה דְּתֵימָא מַשִּׁיב הָרוּחַ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים, אֵלּוּ בָּאֵי הָאָרֶץ הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ בִּימֵי משֶׁה, תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת, כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וגו'.

מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְסַתְּמִין אֶת חַלּוֹנוֹת

ולפי שהתיר לו הקב"ה לקבל תפלתו שלא מדעת המלאכים, מייתי בויקרא רבה פסוק "פנה אל תפלת הערער" - על מנשה, וקראו ערער, שאף בעת תפלתו לבו לא נכון עם ה', ולכן היו מלאכי השרת רוצים לדחות, ולהכי נמי מייתי מה שבאותו שעה ידע מנשה כי ה' הוא האלהים ולא מקמי הכי.

כט

מַה רָאָה משֶׁה לִתֵּן נַפְשׁוֹ עַל עָרֵי מִקְלָט

אָמַר רַבִּי לֵוִי מִי שֶׁאָכַל אֶת הַתַּבְשִׁיל הוּא יוֹדֵעַ טַעְמוֹ, כֵּיצַד כְּשֶׁהָרַג משֶׁה אֶת הַמִּצְרִי, יָצָא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וּמָצָא לְדָתָן וַאֲבִירָם מְרִיבִין זֶה עִם זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, יג): וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וגו', רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר זֶה דָּתָן, הִתְחִיל מְבַזֶּה אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ (שמות ב, יד): הַלְּהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע פַּרְעֹה כָּךְ, אָמַר כַּמָּה דְבָרִים שָׁמַעְתִּי וְשָׁתַקְתִּי, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ עַד שְׁפִיכוּת דָּמִים, תָּפְסוּ אוֹתוֹ. וְהֵיאַךְ בָּרַח מִלִפְנֵי פַּרְעֹה, דִּכְתִיב (שמות ב, טו): וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, אָמַר רַבִּי יַנַּאי, בָּא הַקּוֹסְטִינָר לִתֵּן אֶת הַחֶרֶב עַל צַוָּארוֹ, וְקָהֲתָה הַחֶרֶב מֵעַל צַוָּארוֹ, שֶׁנַּעֲשָׂה שֶׁל שַׁיִשׁ, וּשְׁלֹמֹה מְקַלֵּס אוֹתוֹ (שיר השירים ז, ה): צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן. אָמַר רַבִּי אֶבְיָתָר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּהֲתָה הַחֶרֶב מִצַּוָּארוֹ וְהִיא נֶהֶפְכָה עַל הַקּוֹסְטִינָר, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יח, ד): וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה, אָמַר משֶׁה, לִי הִצִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲבָל לֹא לַקּוֹסְטִינֵר. אָמַר בַּר קַפָּרָא, מַלְאָךְ יָרַד בִּדְמוּת משֶׁה וְהִבְרִיחוֹ, וְהָיוּ סְבוּרִין בַּמַּלְאָךְ שֶׁמּשֶׁה הוּא. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רְאֵה נִסִּים שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, כָּל אַסְכּוּלֵי פַּרְעֹה, מֵהֶן נַעֲשׂוּ אִלְּמִים, מֵהֶן נַעֲשׂוּ חֵרְשִׁים, וּמֵהֶן נַעֲשׂוּ סוּמִין, וּבָרַח משֶׁה וְלֹא רָאוּ אוֹתוֹ, תֵּדַע לְךָ, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ בִּשְׁלִיחוּת הִתְחִיל מְעַכֵּב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִי אַתָּה זָכוּר מַה שֶּׁעָשִׂיתִי לְאַסְכּוּלֵי פַרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, יא): וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם וגו', וְאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַדְתִּי לְךָ, וְעַכְשָׁו אֵינִי עוֹמֵד לְךָ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בּוֹא וּרְאֵה שֶׁאֵין מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמַעֲשֶׂה בָּשָׂר וָדָם, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בָּשָׂר וָדָם עוֹשֶׂה לוֹ פַּטְרוֹן שֶׁהוּא מִתְקַיֵּם עָלָיו, וְהוּא נִתְפַּס בְּאַנְקְלִיטוֹן, הָלְכוּ וּמָצְאוּ לְפַטְרוֹנוֹ וְאָמְרוּ לוֹ נִתְפַּס בֶּן בֵּיתְךָ, אָמַר לָהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, יָצָא לֵהָרֵג, הֵיכָן הוּא וְהֵיכָן פַּטְרוֹנוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אָמְרוּ לְפָנָיו מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, נִתְפַּס משֶׁה בֶּן בֵּיתֶךָ, אָמַר לָהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי פַּרְעֹה, הֲרֵי אִיפוֹמְנִיטָא שֶׁלּוֹ נִקְרִין, הֲרֵי הוּא יוֹצֵא לֵהָרֵג, אָמַר לָהֶם, אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, יָצָא לֵהָרֵג, וְהִצִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה. דָּבָר אַחֵר, אָדָם יֵשׁ לוֹ פַּטְרוֹן, וְהוּא נִתְפַּס בַּחֲטָיָה שֶׁלּוֹ וְהֻשְּׁלַךְ לִמְקוֹם חַיּוֹת, הֵיכָן הוּא וְהֵיכָן פַּטְרוֹנוֹ, דָּנִיֵּאל הֻשְּׁלַךְ לְגוֹב אֲרָיוֹת וְהִצִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ו, כג): אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא. דָּבָר אַחֵר, אָדָם עוֹשֶׂה לוֹ פַּטְרוֹן, וְהוּא עוֹשֶׂה חֲטָּיָה וְהַדַּיָּן גּוֹזֵר עָלָיו שֶׁיִּשָֹּׂרֵף, הֵיכָן הוּא וְהֵיכָן פַּטְרוֹנוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נִתְפַּס אַבְרָהָם בֶּן בֵּיתֶךָ, אָמַר לָהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, אָמְרוּ לוֹ, הֲרֵי הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי אַמְרָפֶל, הֲרֵי אִיפוֹמְנִיטָא שֶׁלּוֹ נִקְרִין, הֲרֵי הוּא עוֹמֵד לִשָֹּׂרֵף, אָמַר לָהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, הֻשְּׁלַךְ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִצִּילוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, ז): וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים. דָּבָר אַחֵר, אָדָם עוֹשֶׂה לוֹ פַּטְרוֹן, וְהוּא נִתְפַּס בַּחֲטָיָה שֶׁלוֹ, וְהַדַּיָּן גּוֹזֵר עָלָיו שֶׁיֻּשְּׁלַךְ בַּיָּם, הֵיכָן הוּא וְהֵיכָן פַּטְרוֹנוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, יוֹנָה הֻשְּׁלַךְ לַיָּם, וְהִצִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, יא): וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה. דָּבָר אַחֵר, אָז יַבְדִּיל משֶׁה, אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ, כֵּיוָן שֶׁבָּרַח משֶׁה, הִתְחִיל אוֹמֵר שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, טו): וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר, מַה יִּשְׂרָאֵל אָמְרוּ שִׁירָה עַל הַבְּאֵר, אַף משֶׁה אָמַר שִׁירָה עַל הַבְּאֵר, אָמַר רַבִּי לֵוִי, לְפִי שֶׁאֵרְעָה פָּרָשַׁת רוֹצֵחַ עַל יָדוֹ בְּעָרֵי מִקְלָט.

וְהֵיאַךְ בָּרַח מִלִפְנֵי פַּרְעֹה

משמע מפני שמצודתו פרוסה בכל מקום שיברח, אבל אין הדעת מתקררה בזה, כי אפשר לברוח בהתנכרות והולך למלכות אחר, ואולי פירושו שאחר שכבר נתפס משה, והיה סכין בצווארו, וזה היה מסתמא בשער המלך שהיא מושב המלכות, איך ברח מפניהם.

מַלְאָךְ יָרַד בִּדְמוּת משֶׁה וְהִבְרִיחוֹ

ואין להקשות כיון דסוף סוף הוצרך להמלט ע"י מלאך, למה לא בא מיד ולא יצטרך לעשות צווארו כשיש, כי רצה ה' להראות לו הנס הגדול הזה, אבל בריחתו מידם לא היה כ"כ נס.