ברטנורא על סוטה א

משנה סוטה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

המקנא לאשתו - אע"ג דהמקנא משמע דיעבד אין לכתחילה לא , ההלכה היא שחייב אדם לקנאות לאשתו אם היא צריכה לכך. ולקמן מפרש כיצד מקנא:

מקנא לה על פי שנים - אם בא להשקותה מי המרים, צריך להביא שני עדים ולומר לה בפניהם אל תסתרי עם איש פלוני. ואם לא קנא לה בפני שנים, אינה נאסרת עליו בסתירה זו ואינו משקה אותה:

על פי עד אחד או ע"פ עצמו - אפילו אין עדים שנסתרה אלא עד אחד, או הוא עצמו אומר ראיתיה שנסתרה אחר שקנאתי לה, נאסרה בסתירה זו עד שתשתה, שסתירתה אוסרתה עליו מספק :

ר' יהושע אומר כו' - צריך ב' עדים אף לסתירה. והלכה כרבי יהושע. ואעפ"כ אמרינן בגמרא דבזמן הזה לא לימא איניש לביתיה אפילו בינו לבינה אל תסתרי עם איש פלוני, שיש לחוש לדברי ר"י ברבי יהודה דאמר מקנא אדם לאשתו על פי עד אחד או על פי עצמו. ואם נסתרה אחר שקנא לה בינו לבינה, נאסרה עליו איסור עולם בזמן הזה שאין שם מי המרים:

(ב)

כיצד הוא מקנא לה אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני כו' - בגמרא מפרש למתניתין הכי, אמר לה בפני שנים אל תדברי ודברה, אל תדברי ונסתרה, ולא כלום הוא ואינה אסורה לא לבעלה ולא לתרומה. אמר לה אל תסתרי ודברה עמו שלא בסתר, עדיין מותרת לבעלה ומותרת לאכול בתרומה אם אשת כהן היא: נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה. ושיעור כדי טומאה, כדי לצלות ביצת תרנגולת ולגמעה:

ואם מת חולצת ולא מתיבמת - ואם מת בעלה קודם שישקנה, חולצת ולא מתיבמת. דכתיב באשה שמצא בה ערות דבר (דברים כד) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, ודרשינן לאיש אחר ולא ליבם. ואעפ"כ אינה מותרת לור בלא חליצה, שכשם שאם היה בעלה חי לא היתה מותרת בלא גט, כך אינה מותרת מן היבם בלא חליצה:

(ג)

ואלו אסורות לאכול בתרומה - לעולם. ואפילו היא בת כהן. ואילו שאר סוטות אינן אסורות אלא עד שישתו וימצאו טהורות:

ושבאו עדים שהיא טמאה - ואפילו "לאחר ששתתה ולא בדקוה המים, אסורה איסור עולם. לפי שאין המים בודקים באשה שיש בה עדים שנטמאת, שנאמר (במדבר ה) ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה , דליכא דידע בה הוא שהמים בודקים, אבל איכא דידע בה, אפילו העדים הם במדינת הים אין המים בודקים:

ושבעלה בא עליה בדרד - דשוב אין המים בודקים אותה, דכתיב (במדבד ה) ונקה האיש מעון, בזמן שהאיש מנוקה מעון, שלא בא עליה לאחר סתירה, אז והאשה ההיא תשא את עונה. אין האיש מנוקה מעון, אין המים בודקים את אשתו:

שני תלמידי חכמים - שידעו להתרות בו:

ר"י אומר בעלה נאמן עליה - אם הבעל נאמן על אשתו באיסור חמור של נדה, לא יהא נאמן באיסור קל של לאו גרידא. וטעמייהו דרבנן, מתוך שאיסור קל הוא תקיף עליה יצריה . ואין הלכה כרבי יהודה:

(ד)

היו מעלין אותה לב"ד הגדול - דבתיב בסוטה (שם) ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת, וכתיב התם (דברים יז) ע"פ התורה אשר יורוך, מה להלן בב"ד הגדול אף כאן בב"ד הגדול:

ומאיימין עליה - כדי שתודה:

הרבה ילדות עושה - וגורם לילדה שתבא לידי קלקול:

דברים שאינן כדאי לשומען - שאינה ראויה לשמוע אותן הדברים שאומרים לפניה ממעשיהן של צדיקים, כגון יהודה הודה ולא בוש במעשה תמר, ראובן הודה ולא בוש במעשה בלהה :

(ה)

שוברת כתובתה - כותבת שובר על כתובתה, זניתי ואבדתי. כתובתי כדי שלא תוכל לחזור ולתבוע כתובתה ממנו. ובמקום שאין כותבין כתובה אלא סומכין על תנאי ב"ד הוא שכותבת שובר, אבל במקום שכותבים כתובה, מקרעת כתובתה ו. אינה כותבת שובר:

מעלין אותה, לשער המזרח - מעלין ומורידין אותה , כדי ליגעה אולי תטרוף דעתה ותודה:

שעל פתח שער נקנור - אדם ששמו נקנור שהביא דלתות לאותו פתח מאלכסנדריא של מצרים ונעשו לו נסים ונקרא שער נקנור על שמו כדאמרינן ביומא [לח.]:

ששם משקין את הסוטות - דבעינן לפני ה':

ומטהרין את היולדות - כדי שיעמדו על גבי קרבנן . וה"ה זבין וזבות הטעונים קרבן:

ומטהרין את המצורעים - בדבתיב (ויקרא יד) והעמיד הכהן המטהר וכו' לפני ה':

אוחז בבגדיה - בבית הצואר שלהן:

אם נקרעו - אינו חושש, ואם נפרמו אינו חושש. פרימה גדולה מקריעה שנקרע לקרעים הרבה. לשון אחר, פרימה מן הצדדין קריעה באורך:

עד שמגלה את לבה - דכתיב (במדבר ה) ופרע את ראש האשה, אין לי אלא ראשה גופה מנין. ת"ל האשה, א"כ מה ת"ל את ראש, מלמד שסותר את שערה:

רבי יהודה אומר כו' - שמא תצא זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה שראו לבה נאה ושערה נאה. ואין הלכה כר"י:

(ו)

היתה מכוסה בלבנים מכסה בשחורים - ואם היו שחורים יפין לה, מבסה בבגדים מכוערים:

קטליות - ענקים שמשימים סביב הצואר. ומפני שהאשה חונקת עצמה בהם כדי שתראה בעלת בשר נקראים קטליות:

נזמים וטבעות מעבירים ממנה - מפרש בגמרא דלא תימא שיניחו לה הנזמים והטבעות אחר שקרעו בגדיה וגלו את ליבה שזה יותר גנאי לה, כמו שגנאי יותר לאדם ערום שילך במנעלים ברגליו מלילך יחף, קמ"ל דלא:

חבל מצרי - מפרש בירושלמי לפי שעשתה מעשה מצרים . ואם אין חבל מצרי מביא שאר חבלים:

וקושרו למעלה מדדיה - שלא יפלו בגדיה ותשאר ערומה:

וכל הרוצה לראות בא לראות - ודוקא באנשים רשות ואינו חובה. אבל בנשים, חובה על בל הנשים המצויות שם לבא ולראות, כדכתיב ונוסרו וכל הנשים:

וכל הנשים מותרות לראותה - חייבין לראותה. הכי מפרש לה בגמרא:

(ז)

המקום ניוולה - שמגלה כהן את ראשה וסותר את שערה וקורע את בגדיה:

היא גילתה את עצמה - ישבה בפרשת דרכים וגילתה עצמה לנואף:

המקום גילה עליה - שכהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לבל:

בירך התחילה בעבירה תחלה - בדרך תשמיש הירך נהנה תחלה בקירוב בשר:

ושאר כל הגוף לא פלט - שאר אברי גופה אינם פלטים מן החולי, ואע"פ שלא הוזכרו במקרא אלא בטן וירך:

(ח)

לונביאות - חניתות:

לב אביו - אמר לו אבשלום לאביו, כתוב לי שילכו עמי שנים איש שאבחר מכל ישראל, כתב לו. והיה מראה חותמו של אביו לשנים, והולכים אחריו, לשנים אחרים והולכים אחריו, עד שכינס מאתים איש, כולן ראשי סנהדראות. הרי שגנב לב אביו ולב ב"ד. ולב כל ישראל, דכתיב ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל:

(ט)

וכן לענין הטובה - נותנים לו לאדם שכר מעין הטובה שעשה. ומיהו יותר ממה שעשה משתלם דמדה טובה מרובה בתשלומין ממדת פורענות :