משנה סוטה א ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק א · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

במידה שאדם מודד, בה מודדין לו.

היא קישטה את עצמה לעבירה, המקום ניוולה.

היא גילתה את עצמה לעבירה, המקום גילה עליה.

בירך התחילה בעבירה תחילה ואחר כך הבטן, לפיכך תלקה הירך תחילה כה ואחר כך הבטן, ושאר כל הגוף לא פלט.

נוסח הרמב"ם

במידה שאדם מודד בה מודדין לו היא קישטה את עצמה לעבירה והמקום ניוולה היא גילתה עצמה והמקום גילה עליה הירך התחילה בעבירה תחילה ואחר כך הבטן לפיכך תלקה הירך תחילה ואחר כך הבטן ושאר כל הגוף לא פלט.

פירוש הרמב"ם

במדה שאדם מודד בה מודדין לו כו': קשטה ענין הקשוט ידוע. והמקום ניוולה הוא מה שנקדם מגילוי ראשה וסתירת שערה וקריעת בגדיה וקשירתה בחבל. היא גלתה עצמה רומז שהיתה יושבת בפתחי הבתים ומיעוט היותה נסתרת מן האנשים עד שחשדה בעלה עם מי שחשדה ועונשה בזה שתהא מגולה לעיני האנשים והנשים והוא מה שאמרו המקום גילה עליה וכמו כן באר הגמרא תלקה הירך תחילה ואח"כ הבטן כשהיה מארר אותה הכהן והוא אמרו בתת ה' ירכך נופלת ואת בטנך צבה. ואמרם ושאר הגוף לא פלט ר"ל ששאר אברי גופה אינם פלטים מן החולי אלא מגיע לכולם הנזק אבל הירך תחלה ואח"כ הבטן ואח"כ האברים כמו שנתבאר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המקום ניוולה - שמגלה כהן את ראשה וסותר את שערה וקורע את בגדיה:

היא גילתה את עצמה - ישבה בפרשת דרכים וגילתה עצמה לנואף:

המקום גילה עליה - שכהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לבל:

בירך התחילה בעבירה תחלה - בדרך תשמיש הירך נהנה תחלה בקירוב בשר:

ושאר כל הגוף לא פלט - שאר אברי גופה אינם פלטים מן החולי, ואע"פ שלא הוזכרו במקרא אלא בטן וירך:

פירוש תוספות יום טוב

לפיכך תלקה הירך תחלה. לקלל אותה דכתיב (במדבר ה') בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. רש"י. ובגמ' הא כתיב (שם) וצבתה בטנה ונפלה יריכה. אמר אביי כי לייט. לייט תחלה ירך והדר בטן לייט ומיא כי בדקי כי אורחייהו בדקי. בטן ברישא והדר ירך. בקללה נמי כתיב (שם) לצבות בטן ולנפיל ירך ההיא דמודע לה כהן. דבטן ברישא והדר ירך. שלא להוציא לעז על מים המרים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כה) (על המשנה) תחלה. לקלל אותה דכתיב בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. רש"י. ובגמרא הא כתיב וצבתה בטנה ונפלה ירכה. אמר אביי כי לייט לייט תחלה ירך והדר בטן, ומיא כי אורחייהו בדקי בטן ברישא והדר ירך. כקללה נמי הכתיב לצבות בטן ולנפיל ירך ההיא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך שלא להוציא לעז על מים המרים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הירך התחילה בעבירה תחלה וא"כ הבטן לפיכך תלקה הירך תחלה:    דאמר קרא ברישא בתת ה' את יריכך נופלת והדר ואת בטנך צבה וקללה היא תחלת הפורעניות ומיהו כי בדקי מיא כי אורחייהו בדקי שבמעיי' נכנסו' תחל' ומקללות [ומקלקלות] אותם ואח"כ נופלות לירך וכדכתיב וצבתה בטנה ונפלה יריכה וכדי שלא להוציא לעז על מים המרים שיאמרו לא עשו כסדר האלה ואין פורענות זו על ידן להכי כתיב נמי בקללה לצבות בטן ולנפול ירך. וכן הוא מפורש ברבה פרשת נשוא דף קנ"ג ע"ג ושם בע"א הנוסחא לפיכך תתקלל הירך תחלה ואח"כ הבטן. וביד פ"ג דהלכות סוטה סי' ז' וסי' י"ו:


פירושים נוספים