ביאור:יחזקאל כ - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד
יחזקאל פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח
מהדורות נוספות של יחזקאל: ביאור רגיל (ללא עימוד) :: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא :: פרק זה - במהדורת הביאור הרגילה (ללא עימוד)
|
הרב יעקב מידן מביא את מדרש רבה על שיר השירים על הכתוב "זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות" המצטט את ויכוח יחזקאל עם זקני ישראל. לפי המדרש היה אסור לחנניה מישאל ועזריה להימנע מהשתחוויה, שכן הם סיכנו את עם ישראל כולו. יהרג ובל יעבור פירושו ליחיד, אך במצב של סיכון לכלל ישראל יש להשתחוות. וכך פסק הרמב"ם ולימד את בני תימן להסתיר את יהדותם. הרב מידן הראה שהמדרש נשען על "וחי בהם" הנאמר בנבואה זו שוב ושוב וההצלה של עם ישראל "למען שמו" אך לא בזכות חוסר עבודת גילולים. כלומר שארית ישראל הנותרת בעולם ומקיים את דבר ה' היא החשובה יותר כשהיא עומדת מול מחוות ההשתחוויה לפסל אלילי. עוד דולה הרב מידן ממדרש זה ומדברי חז"ל מקבילים, שלמרות הנאמר לעיל מותר ל"גדולי הדור" או יחידי סגולה לבחור בקידוש השם אם הדור פרוץ בדבר. אמנם לא שייך לחזון זה אך להשלמת התמונה לגבי מגילת אסתר ולגבי הכבשן של חנניה מישאל ועזריה, היה גם ספק אם הפסל היה "להנאת עצמו" כלומר מחוות מעמד שלטוני המראה שהם נאמנים למלך, או טקס אלילי בו סוגדים למלך כאליל. הנה המדרש כלשונו על דעת רבנן עבדו ישראל עבודת כוכבים בימי נבוכדנצר. ...כיצד? על דעת ר' שמעון: לא עבדו ישראל עבודת כוכבים. הא כיצד? נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה שלושה שלושה, ושלשה מכל ישראל, וחנניה מישאל ועזריה שהיו השלשה מישראל עמדו ומיחו על עצמן, ולא עבדו עבודת כוכבים. הלכו להם אצל דניאל, אמרו לו: רבינו דניאל, נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה שלושה שלושה, ולנו הפריש מכל ישראל, מה אתה אומר לנו, נסגוד ליה או לא? אמר להם: הנה הנביא לפניכם לכו אצלו. הלכו להם מיד אצל יחזקאל, אמרו לו כמו שאמרו לדניאל, נסגוד ליה או לא? אמר להם: כבר מקובל אני מישעיה רבי: (ישעיה כ"ו) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. אמרו ליה: מה את בעי דיהון אמרין הדין צלמא סגדין ליה כל אומיא! אמר לון: ומה אתון אמרין? אמרו ליה: אנן בעינן נתן ביה פגם דניהוי תמן ולא נסגוד ליה, בגין דיהון אמרין: הדין צלמא כל אומיא סגיד ליה, לבר מישראל. אמר להם: אם כדעתכם המתינו לי עד שאמלך בגבורה, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל כ') באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' וישבו לפני. ומי היו אלו? חנניה מישאל ועזריה. אמר לפני הקב"ה: רבש"ע! חנניה מישאל ועזריה מבקשים ליתן נפשם על קדושת שמך, מתקיים את עליהן או לא? אמר לו: איני מתקיים עליהם, הדא הוא דכתיב: (שם) בן אדם דבר את זקני ישראל ואמרת אליהם וגו' הלדרוש אותי אתם באים מאחר שגרמתם לי להחריב ביתי ולשרוף היכלי ולהגלות בני לבין האומות ואח"כ אתם באים לדרשני?! (שם) חי אני אם אדרש לכם! באותה שעה בכה יחזקאל וקונן והילל בעצמו ואמר: ווי לשונאי ישראל אבדה שארית יהודה, שלא נשתייר מיהודה, אלא אלו בלבד, שנאמר: (דניאל א') ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה וזו תשובה באה להם והוה בכי ואזיל. כיון דאתא, אמרו ליה: מה אמר לך הקדוש ברוך הוא? אמר להם: אינו מתקיים עליכם. אמרו לו: בין מתקיים בין שאין מתקיים אנו נותנין נפשותינו על קדושת שמו! תדע לך שהוא כן, שעד שלא באו אצל יחזקאל, מה אמרו לו לנבוכדנצר? (שם ג') לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכל לשזבותנא. לאחר שבאו אל יחזקאל ושמעו התשובה אמרו לנבוכדנצר: (שם) והן לא ידיע ליהוא לך מלכא, בין מציל בין לא מציל, ידיע ליהוא לך מלכא, די לאלהיך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד! מן דנפקין מן גביה דיחזקאל, נגלה הקב"ה ואמר לו: יחזקאל, מה את סבור שאיני מתקיים עליהם, מתקיים אני עליהם בודאי, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ל"ו) כה אמר ה' אלוהים עוד זאת אדרש לבית ישראל, אלא שביק להון ולא תימר להון מידי אשבוק להון, מהלכין על תומם, הדא הוא דכתיב: (משלי י') הולך בתום ילך בטח וגו'. מה עשו? הלכו ופזרו עצמן בין האוכלוסין, והוון אמרין: והן לא מציל, ידיע ליהוא לך הדא היא דברייתא משתבעין ואמרין: במאן דאקים עלמא על תלתא עמודים. אית דאמרי: אברהם יצחק ויעקב אינון. ואית דאמרין: אלו הן חנניה מישאל ועזריה.
|
הויכוח עם אנשים מזקני ישראל
וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית בַּחֲמִשִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה, וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי. וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
בֶּן אָדָם! דַּבֵּר אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה!
הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים? חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם - נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה!
הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם? הֲתִשְׁפּוֹט?! בֶּן אָדָם - אֶת תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם!
המרי עוד במצרים
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם:
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה!
בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל - וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם,
וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר: אֲנִי יְהוָה - אֱלֹהֵיכֶם.
בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם,
אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת.
וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי.
אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם - לֹא הִשְׁלִיכוּ, וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם - לֹא עָזָבוּ,
וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם.
וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם,
אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר.
וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם,
אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם.
המרי במדבר
וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם,
לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם ציטוט מספר שמות אחר פרשת העגל.
וַיַּמְרוּ בִי בֵית יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר
בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ,
אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם
וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד, וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר לְכַלּוֹתָם.
וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִים לְעֵינֵיהֶם.
וְגַם אֲנִי נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר,
לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת.
יַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקּוֹתַי לֹא הָלְכוּ בָהֶם וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ,
כִּי אַחֲרֵי גִלּוּלֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ.
וַתָּחָס עֵינִי עֲלֵיהֶם מִשַּׁחֲתָם, וְלֹא עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה בַּמִּדְבָּר.
וָאֹמַר אֶל בְּנֵיהֶם בַּמִּדְבָּר
בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל תִּשְׁמֹרוּ, וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל תִּטַּמָּאוּ.
אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּחֻקּוֹתַי לֵכוּ, וְאֶת מִשְׁפָּטַי שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ אוֹתָם.
וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ, וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
וַיַּמְרוּ בִי הַבָּנִים: בְּחֻקּוֹתַי - לֹא הָלָכוּ, וְאֶת מִשְׁפָּטַי - לֹא שָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם,
אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם...
אֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ, וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּם בַּמִּדְבָּר.
וַהֲשִׁבֹתִי אֶת יָדִי וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם לְעֵינֵיהֶם.
גַּם אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר, לְהָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹת אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת.
יַעַן מִשְׁפָּטַי לֹא עָשׂוּ וְחֻקּוֹתַי מָאָסוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ, וְאַחֲרֵי גִּלּוּלֵי אֲבוֹתָם הָיוּ עֵינֵיהֶם.
וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים, וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם.
וָאֲטַמֵּא אוֹתָם בְּמַתְּנוֹתָם בְּהַעֲבִיר כָּל פֶּטֶר רָחַם,
לְמַעַן אֲשִׁמֵּם, לְמַעַן אֲשֶׁר יֵדְעוּ אֲשֶׁר אֲנִי יְהוָה.{ס}
המרי בארץ ישראל
לָכֵן דַּבֵּר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל בֶּן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם:
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עוֹד זֹאת גִּדְּפוּ אוֹתִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּמַעֲלָם בִּי מָעַל.
וָאֲבִיאֵם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לָהֶם,
וַיִּרְאוּ כָל גִּבְעָה רָמָה וְכָל עֵץ עָבֹת
וַיִּזְבְּחוּ שָׁם אֶת זִבְחֵיהֶם וַיִּתְּנוּ שָׁם כַּעַס קָרְבָּנָם
וַיָּשִׂימוּ שָׁם רֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם וַיַּסִּיכוּ שָׁם אֶת נִסְכֵּיהֶם.
וָאֹמַר אֲלֵהֶם: מָה הַבָּמָה אֲשֶׁר אַתֶּם הַבָּאִים שָׁם? - וַיִּקָּרֵא שְׁמָהּ בָּמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
החורבן (הפך הגאולה)
קיבוץ החוטאים אל מדבר הארצות והריגתם
לָכֵן אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל:
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הַבְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵיכֶם אַתֶּם נִטְמְאִים, וְאַחֲרֵי שִׁקּוּצֵיהֶם אַתֶּם זֹנִים.
וּבִשְׂאֵת מַתְּנֹתֵיכֶם בְּהַעֲבִיר בְּנֵיכֶם בָּאֵשׁ אַתֶּם נִטְמְאִים לְכָל גִּלּוּלֵיכֶם עַד הַיּוֹם
וַאֲנִי אִדָּרֵשׁ לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל, חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם.
וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן.
חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם!
וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם,
בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה.
וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים, וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים.
כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם, כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית.
וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא,
וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה.
גאולת הר הקדש
וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ וְאַחַר אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי,
וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ עוֹד בְּמַתְּנוֹתֵיכֶם וּבְגִלּוּלֵיכֶם.
כִּי בְהַר קָדְשִׁי בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ,
שָׁם אֶרְצֵם וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם בְּכָל קָדְשֵׁיכֶם.
בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם,
וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם.
וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל,
אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם.
וּזְכַרְתֶּם שָׁם אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֵת כָּל עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם,
וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם בְּכָל רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם.
וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי,
לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. {פ}