ביאור:יחזקאל ט - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד
יחזקאל פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח
מהדורות נוספות של יחזקאל: ביאור רגיל (ללא עימוד) :: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא :: פרק זה - במהדורת הביאור הרגילה (ללא עימוד)
|
חלוקת הפרקים הנוצרית בספר זה היא שרירותית. בשורה זו היא המשך למראות ירושלים שהחלו ב'פרק' 8 |
המשך מראות ירושלים
האיש לבוש הבדים (הפשתן) ועוזריו
- וַיִּקְרָא בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל! לֵאמֹר:
- קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר
להרחבה, וְאִישׁ - כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בהתכתבות עם 'איש מקטרתו בידו' בתחילת הנבואה בְּיָדוֹ. - וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה,
- וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ ניפוץ הגולגלות או ניפוץ הבתים בְּיָדוֹ - וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו.
- וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת.
- קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר
התו על המצח והרג אנשי ירושלים
- וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה עזב ועלה מֵעַל הַכְּרוּב ממקומו הקבוע אשר על ה"כרוב" המכסה המפואר של ארון הברית אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו שעליו הוא היה קודם לכן - אֶל מִפְתַּן אל מחוץ לפתח הַבָּיִת.
- וַיִּקְרָא כבוד אלהי ישראל אֶל הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו: {ס}
- וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָו:
- עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם...
- וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים
- וְהַנֶּאֱנָקִים - עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ.
- וּלְאֵלֶּה ולשאר חמשת הבאים עם כלי המפץ - אָמַר בְּאָזְנַי... שמעתי אותו אומר להם:
- עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו אחרי לבוש הבדים - וְהַכּוּ, (על) אַל תָּחֹס עֵינְיכֶם וְאַל תַּחְמֹלוּ.
- זָקֵן, בָּחוּר וּבְתוּלָה, וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית!
- וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו - אַל תִּגַּשׁוּ.
- וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ ויש להתחיל דווקא מהאנשים שבתוך המקדש. וחז"ל דרשו פסוק זה כאות נחמה שהמקדש עצמו מחליף במידת מה את בני האדם המוכים!
- וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת.
- וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם:
- טַמְּאוּ אֶת הַבַּיִת! בטומאת מתים האסורה במקדש
- וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים!
- - צֵאוּ!!
- וְיָצְאוּ ואכן הם יצאו - וְהִכּוּ בָעִיר.
- וַיְהִי כְּהַכּוֹתָם וְנֵאשֲׁאַר אָנִי,
- וָאֶפְּלָה עַל פָּנַי וָאֶזְעַק! וָאֹמַר:
- אֲהָהּ! אֲדֹנָי יְהוִה! הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּשָׁפְכְּךָ אֶת חֲמָתְךָ עַל יְרוּשָׁלִָם?!
- וַיֹּאמֶר אֵלַי:
- עֲֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד!
- וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים! וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה!
- כִּי אָמְרוּ: עָזַב יְהוָה אֶת הָאָרֶץ וְאֵין יְהוָה רֹאֶה!
- וְגַם אֲנִי - לֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל,
- דַּרְכָּם - בְּרֹאשָׁם נָתָתִּי.
- וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו - מֵשִׁיב דָּבָר. לֵאמֹר:
- עָשִׂיתִי (כאשר) כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. {ס}
- עָשִׂיתִי (כאשר) כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. {ס}