לדלג לתוכן

ביאור:יחזקאל ט - מעומד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד

יחזקאל פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

מהדורות נוספות של יחזקאל: ביאור רגיל (ללא עימוד) :: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא :: פרק זה - במהדורת הביאור הרגילה (ללא עימוד)


חלוקת הפרקים הנוצרית בספר זה היא שרירותית. בשורה זו היא המשך למראות ירושלים שהחלו ב'פרק' 8

המשך מראות ירושלים

האיש לבוש הבדים (הפשתן) ועוזריו

וַיִּקְרָא בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל! לֵאמֹר:
קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר 

להרחבה
, וְאִישׁ - כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בהתכתבות עם 'איש מקטרתו בידו' בתחילת הנבואה בְּיָדוֹ.
וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה,
וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ ניפוץ הגולגלות או ניפוץ הבתים בְּיָדוֹ - וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו.
וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת.

התו על המצח והרג אנשי ירושלים

וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה עזב ועלה מֵעַל הַכְּרוּב ממקומו הקבוע אשר על ה"כרוב" המכסה המפואר של ארון הברית אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו שעליו הוא היה קודם לכן - אֶל מִפְתַּן אל מחוץ לפתח הַבָּיִת.
וַיִּקְרָא כבוד אלהי ישראל אֶל הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו: {ס}
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָו:
עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם...
וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים
וְהַנֶּאֱנָקִים - עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ.
וּלְאֵלֶּה ולשאר חמשת הבאים עם כלי המפץ - אָמַר בְּאָזְנַי... שמעתי אותו אומר להם:
עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו אחרי לבוש הבדים - וְהַכּוּ, (על) אַל תָּחֹס עֵינְיכֶם וְאַל תַּחְמֹלוּ.
זָקֵן, בָּחוּר וּבְתוּלָה, וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית!
וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו - אַל תִּגַּשׁוּ.
וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ ויש להתחיל דווקא מהאנשים שבתוך המקדש. וחז"ל דרשו פסוק זה כאות נחמה שהמקדש עצמו מחליף במידת מה את בני האדם המוכים!
וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת.
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם:
טַמְּאוּ אֶת הַבַּיִת! בטומאת מתים האסורה במקדש
וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים!
- צֵאוּ!!
וְיָצְאוּ ואכן הם יצאו - וְהִכּוּ בָעִיר.
וַיְהִי כְּהַכּוֹתָם וְנֵאשֲׁאַר אָנִי,
וָאֶפְּלָה עַל פָּנַי וָאֶזְעַק! וָאֹמַר:
אֲהָהּ! אֲדֹנָי יְהוִה! הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּשָׁפְכְּךָ אֶת חֲמָתְךָ עַל יְרוּשָׁלִָם?!
וַיֹּאמֶר אֵלַי:
עֲֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד!
וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים! וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה!
כִּי אָמְרוּ: עָזַב יְהוָה אֶת הָאָרֶץ וְאֵין יְהוָה רֹאֶה!
וְגַם אֲנִי - לֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל,
דַּרְכָּם - בְּרֹאשָׁם נָתָתִּי.
וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו - מֵשִׁיב דָּבָר. לֵאמֹר:
עָשִׂיתִי (כאשר) כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. {ס}