רש"י על דניאל ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על דניאל · ט · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש" - לא זהו אחשורוש שבימי המן כי הוא מלך פרס היה וזה דריוש המדי אשר הומלך על מלכות כשדים כשנהרג בלשצר כמו שכתוב למעלה ודריוש מדאה קבל מלכותא

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בינותי בספרים" - נסתכלתי בחשבונות

"מספר השנים וגו'" - הייתי מחשב חשבון השנים שהייתי סבור על מה שניבא (ירמיהו ט) כי לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם דמיתי שהפקידה הזאת היא בנין הבית ושבעים שנה כלים בשנת אחת לדריוש המדי משפשטה מלכות בבל יד על ישראל שכבש נבוכדנצר יהויקים להיות לו עבד והיא היתה שנה שניה למלכות נבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה שנה שניה עלה וכבש יהויקים צא וחשוב מאותה שנה ועד כאן ותמצאם ואף במשנת סדר עולם נמצא החשבון הזה ושנינו שם בשנת מות בלשאצר הרי שבעים שנה מיום שמלך נבוכדנצר שבעים חסר אחת מיום שכבש יהויקים ועוד שנה אחת לבבל עמד דריוש והשלימה ובראותי כי עדיין אין הגאולה ממהרת לבא הבינותי ונתתי לב לספירת החשבון וידעתי שלא היה לי למנות לפי כבוש יהויקים אלא למלאות חרבות ירושלים כשימלאו שבעים שנה לגלות צדקיהו שבו חרבה ירושלים ועוד יש שמנה עשר לבא שהגלות הזאת היתה בי"ח שנה לכבוש יהויקים כמו ששנינו בסדר עולם גלו בז' גלו בח' גלו בי"ח גלו בי"ט ופירשו רז"ל במס' מגילה גלו גלות יכניה בשבעה לכבוש יהויקים שהוא שמנה לנבוכדנצר גלו בשנייה בשמנה עשרה לכיבוש יהויקים שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואתודה" - על חטאת עמי

"האל הגדול והנורא" - ולא אמר גבור אמר עובדי כוכבים משתעבדים בבניו ואיה גבורותיו

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וסור" - והלכנו הלוך וסור ממצותיך טילנ"ש בלע"ז

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לך ה' הצדקה" - כלומר משפטיך ופורענות שהבאת עלינו הדין והצדק עמך

"ולנו בושת הפנים" - כדי אנו להתבייש על המאורע לנו כי אנחנו גרמנו לעצמנו

"כיום הזה" - כאשר אנחנו רואים היום

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לאדני אלהינו הרחמים" - שלא כלינו בעונותינו כי מרדנו בו

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותתך עלינו" - ותגיע עלינו כמו לא נתך ארצה (שמות ט) ותרגם אונקלוס לא מטא לארעה

"האלה והשבועה" - אלות הברית אשר השבעתנו בחורב והיה אם לא תשמעו וגו' כל הקללות הכתובות שם

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כאשר נעשתה בירושלים" - חרב הרג ושרפת העיר ונשים ענו ושבו בקולרין

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כאשר כתוב בתורת משה" - רמז שהעיד בנו שאם נעבור על השבועה תבא עלינו כל הרעה הזאת

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישקוד" - וימהר

"כי צדיק" - כי הדין עמו ורבותינו פירשו צדיק הקב"ה וצדקה היא עלינו שמיהר והקדים שתי שנים למנין ונושנתם כדי שלא תתקיים בנו כי אבד תאבדון ונושנתם בגי' שמנה מאות וחמשים ושתים והם גלו לסוף ח' מאות וחמשים לביאתם לארץ

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועתה ה' אלהינו" - מתודים אנחנו כי חטאנו ורשענו

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לחרפה" - לגדוף

"לכל סביבותינו" - לכל שכנינו כולם מחרפים אותנו

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למען ה'" - למען שם הקדוש הנקרא על ב"ה שנאמר מקדש ה' כוננו ידך (שם טו)

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וראה שוממותינו" - ושיממות העיר אשר נקרא שמך עליה כי לא על משענת צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו להשיב לנו כי על רחמיך באנו

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ה' שמעה" - אל תחנונינו

"ה' סלחה" - לחטאתינו

"ה' הקשיבה" - אזנך לצעקתינו

"ועשה" - את בקשתינו ואל תאחר

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על הר קדש אלהי" - בעד הר בית אלהים שיבנה

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בתחילה" - בימי בלשצר כמו שכתוב למעלה

"מועף ביעף" - היה מועף אלי בפריחה ובטיסה

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויבן" - ויבינני

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בתחילת תחנוניך יצא דבר" - אמת מאת הקב"ה אלי להגיד לך

"כי חמודות אתה" - דברי חמד יש לך להקב"ה

"ובין בדבר" - ותן לב להבין בדבר

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שבועים שבעים נחתך על ירושלים" - מיום חורבן ראשון בימי צדקיהו עד שיהיה בשניה

"לכלא הפשע ולהתם חטאת" - שיקבלו ישראל את גמר פורענותם בגלות טיטוס ושעבוד וכדי שיכלו פשעיהם ויתמו חטאתם ויתכפר עונותם כדי להביא עליהם צדק עולמים ולמשוח עליהם קדש קדשים הארון והמזבחות וכלי הקודש שיבואו להם ע"י מלך המשיח

"ומנין שבועים" - ארבע מאות ותשעים שנה גלות בבל ע' ובית שני ת"ך

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותדע ותשכל מן מוצא דבר" - מתוך מוצא דבר זה שיצא בתחלת תחנוניך להגיד לך תדע להשכיל להשיב ולבנות ירושלים

"עד משיח נגיד" - זמן תנתן מיום החורבן עד בא כרש מלך פרס שאמר הקב"ה עליו שהוא ישוב ויבנה עירו וקראו משיחו ונגידו שנאמר כה אמר ה' למשיחו לכורש וגו' הוא יבנה עירי וגלותי ישלח וגו'

"שבועים שבעה" - שבע שמטות שלימות יהיו בגולה קודם שיבא כורש ועוד היו יותר שלש שנים אלא מתוך שלא שלמה השבוע לא נמנה בשנת אחת לדריוש המדי שהיה דנייאל עומד בה כשנאמר לו החזון הזה כלו שבעים לכבוש יהויקים צא מהן י"ח שנה שקדמה כבוש יהויקים לחורבות ירושלים נשארו נ"ב שנה היא ששנו רבותינו נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה הם נ"ב שנה אשר מיום החורבן עד שחזרו בימי כורש הרי ז' שמיטות ושלש שנים

"ושבועים ס' ושנים תשוב ונבנתה" - העיר ברחובתיה

"וחרוץ" - הם חריצים שעושין סביב החומה לחזוק העיר שקורין קאב"ה בלע"ז

"ובצוק העתים" - ואותן העתים יהיו בצוק ובצרה כי בשעבוד מלכי פרס ועובדי כוכבים יהיו מטריחים עליהם בשעבוד קשה ואע"פ שהם ס"ב שבועים ועוד ארבע שנים שנותרו מן השבוע השמיני' שהיתה תחלתו נבלעת ג' שנים בתוך נ"ב של המשך הגולה לא נמנו כאן אותן ד' שנים לפי שלא מנה כאן אלא שבועים והרי אתה מוצא שמתחילה התחיל למנות שבועים ע' ובסוף כשפירש עתיהם ומשפטיהם לא מנה אלא ס"ט אלא שבוע א' נחלק מקצתו לכאן ומקצתו לכאן והוא לא הזכיר אלא השבועים השלמים

"ובצוק העתים" - בצוקה יהיו אותן העתים

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואחרי" - אותן שבועים יכרת משיח יהרג אגריפס מלך יהודה שהיה מושל בימי החורבן

"ואין לו" - כמו ואיננו

"משיח" - אינו אלא ל' שר וגדול

"והעיר והקדש" - והעיר והמקדש

"ישחית עם נגיד הבא" - עליהם הוא טיטוס ואוכלוסיו

"וקצו בשטף" - וסופו לקללה ואבדון שישטיף כח מלכותו ע"י משיח ועד קץ מלחמ' גוג תהא העיר

"נחרצת שוממות" - חרץ של שוממות

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והגביר ברית לרבים שבוע אחד" - והגביר טיטוס ברית לשרי ישראל

"לרבים" - לשרי' כמו וכל רבי המלך בס' ירמיהו

"שבוע אחד" - יבטיחם בהגברת ברית ושלוה עד ז' שנים ובתוך השבוע יפר את בריתו

"ישבית זבח ומנחה" - וזהו שאמר בחזיון הראשון ובשלוה ישחית רבים מתוך ברית שלוה ישחיתם

"ועל כנף שקוצים השומם" - כנוי של גנאי עכו"ם הוא כלומר ועל מושב גובה בין שקוצים ותיעוב יניח את השומם את העכו"ם שהיא נאלמת כאבן דומם

"כנף" - ל' גובה ככנף עוף הפורח

"ועד כלה ונחרצה תתך על שומם" - ותתקיים ממשלת השקץ עד יום אשר תתך עליה כלה ונחרצה הנגזור עליה בימי מלך המשיח

"תתך על שומם" - תגיח ותרד כליון חרוץ על העכו"ם ועל עובדיה