רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/פרשת במדבר
פרשת במדבר
[עריכה](א) וַיְדַבֵּר – בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. מִתּוֹךְ חִבָּתָן לְפָנָיו, מוֹנֶה אוֹתָם כָּל שָׁעָה. כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, מְנָאָן (שמות יב,לז); וּכְשֶׁנָּפְלוּ בָּעֵגֶל, מְנָאָן, לֵידַע מִנְיַן הַנּוֹתָרִים (שמות לב,לה); כְּשֶׁבָּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ עֲלֵיהֶם, מְנָאָם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וּבְאֶחָד בְּאִיָּר מְנָאָם.
(ב) לְמִשְׁפְּחֹתָם – לֵידַע מִנְיַן כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט.
לְבֵית אֲבֹתָם – מִי שֶׁאָבִיו מִשֵּׁבֶט אֶחָד וְאִמּוֹ מִשֵּׁבֶט אַחֵר, יָקוּם עַל שֵׁבֶט אָבִיו (עיינו ב"ב ק"ט ע"ב).
לְגֻלְגְּלֹתָם – עַל יְדֵי שְׁקָלִים, בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת.
(ג) כָּל יֹצֵא צָבָא – מַגִּיד שֶׁאֵין יוֹצֵא בַּצָּבָא פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים.
(ד) וְאִתְּכֶם יִהְיוּ – כְּשֶׁתִּפְקְדוּ אוֹתָם, יִהְיוּ עִמָּכֶם נְשִׂיא כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט.
(טז) אֵלֶּה קְרוּאֵי הָעֵדָה – הַנִּקְרָאִים לְכָל דְּבַר חֲשִׁיבוּת שֶׁבָּעֵדָה.
(יז) אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה – אֶת שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים הַלָּלוּ.
אֲשֶׁר נִקְּבוּ – לוֹ כָּאן בְּשֵׁמוֹת.
(יח) וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם – הֵבִיאוּ סִפְרֵי יִחוּסֵיהֶם וְעֵדֵי חֶזְקַת לֵדָתָם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד, לְהִתְיַחֵס עַל הַשֵּׁבֶט (עיינו ילקוט שמעוני תורה תרפד).
(מט) אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד – כְּדַאי הוּא לִגְיוֹן שֶׁל מֶלֶךְ לִהְיוֹת נִמְנֶה לְבַדּוֹ. דָּבָר אַחֵר: צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲתִידָה לַעֲמֹד גְּזֵרָה עַל כָּל הַנִּמְנִין מִבֶּן עֶשְֹרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, שֶׁיָּמוּתוּ בַּמִּדְבָּר; אָמַר: אַל יִהְיוּ אֵלּוּ בִּכְלָל, לְפִי שֶׁהֵם שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא טָעוּ בָּעֵגֶל (במ"ר א,יב).
(נ) וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם – כְּתַרְגּוּמוֹ: "מַנִּי", לְשׁוֹן מִנּוּי שְׂרָרָה עַל דָּבָר שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עָלָיו, כְּמוֹ: "וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים" (אסתר ב,ג).
(נא) יוֹרִידוּ אֹתוֹ – כְּתַרְגּוּמוֹ: "יְפָרְקוּן"; כְּשֶׁבָּאִין לִסַּע בַּמִּדְבָּר מִמַּסָּע לְמַסָּע, הָיוּ מְפָרְקִין אוֹתוֹ מֵהֲקָמָתוֹ, וְנוֹשְׂאִין אוֹתוֹ עַד מְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן שָׁם הֶעָנָן וְיַחֲנוּ שָׁם, וּמְקִימִין אוֹתוֹ.
וְהַזָּר הַקָּרֵב – לַעֲבוֹדָתָם זוֹ.
יוּמָת – בִּידֵי שָׁמַיִם (סנהדרין פ"ד ע"א).
(נב) וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ – כְּמוֹ שֶׁהַדְּגָלִים סְדוּרִים בְּסֵפֶר זֶה, שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים לְכָל דֶּגֶל.
(נג) וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף – אִם תַּעֲשׂוּ כְּמִצְוָתִי, לֹא יִהְיֶה קֶצֶף; וְאִם לָאו, שֶׁיִּכָּנְסוּ זָרִים בַּעֲבוֹדָתָם זוֹ, יִהְיֶה קֶצֶף, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּמַעֲשֵׂה קֹרַח: "כִּי יָצָא הַקֶּצֶף" וְגוֹמֵר (במדבר יז,יא).
(ב) בְּאֹתֹת – כָּל דֶּגֶל יִהְיֶה לוֹ אוֹת, מַפָּה צְבוּעָה תְּלוּיָה בוֹ, צִבְעוֹ שֶׁל זֶה לֹא כְּצִבְעוֹ שֶׁל זֶה. צֶבַע כָּל אֶחָד כְּגוֹן אַבְנוֹ הַקְּבוּעָה בַּחֹשֶׁן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יַכִּיר כָּל אֶחָד אֶת דִּגְלוֹ (במ"ר ב,ז). דָּבָר אַחֵר: בְּאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, בָּאוֹת שֶׁמָּסַר לָהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם כְּשֶׁנְּשָׂאוּהוּ מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם" (בראשית נ,יב): יְהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן יִשָּׂאוּהוּ מִן הַמִּזְרָח, וּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד מִן הַדָּרוֹם וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּתַנְחוּמָא בְּפָרָשָׁה זוֹ (יב).
מִנֶּגֶד – מֵרָחוֹק מִיל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּיהוֹשֻׁעַ: "אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה" (יהושע ג,ד), שֶׁיּוּכְלוּ לָבֹא בְּשַׁבָּת (תנחומא יד; במ"ר ב,ט); מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו, הַלְוִיִּם חוֹנִים בְּסָמוּךְ לוֹ (תנחומא שם).
(ג) קֵדְמָה – לַפָּנִים הַקְּרוּיָה קֶדֶם, וְאֵיזוֹ? זוֹ רוּחַ מִזְרָחִית. וְהַמַּעֲרָב קָרוּי 'אָחוֹר'.
(ט) רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ – כְּשֶׁרוֹאִין הֶעָנָן מִסְתַּלֵּק, תּוֹקְעִין הַכֹּהֲנִים בַּחֲצוֹצְרוֹת, וְנוֹסֵעַ מַחֲנֵה יְהוּדָה תְּחִלָּה. וּכְשֶׁהוֹלְכִין – הוֹלְכִין כְּדֶרֶךְ חֲנִיָּתָן: הַלְוִיִּם וְהָעֲגָלוֹת בָּאֶמְצַע, דֶּגֶל יְהוּדָה בַּמִּזְרָח, וְשֶׁל רְאוּבֵן בַּדָּרוֹם, וְשֶׁל אֶפְרַיִם בַּמַּעֲרָב, וְשֶׁל דָּן בַּצָּפוֹן (תנחומא יב).
(יז) וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד – לְאַחַר שְׁנֵי דְּגָלִים הַלָּלוּ.
כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ – כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, הֲלִיכָתָן כַּחֲנִיָּתָן, כָּל דֶּגֶל מְהַלֵּךְ לָרוּחַ הַקְּבוּעָה לוֹ.
עַל יָדוֹ – עַל מְקוֹמוֹ. וְאֵין לְֹשוֹן יָד זָז מִמַּשְׁמָעוֹ, רוּחַ שֶׁל צִדּוֹ קָרוּי "עַל יָדוֹ" הַסְּמוּכָה לוֹ לְכָל הוֹשָׁטַת יָדוֹ, אי"ן שו"ן איש"א [en son aise = ברווחתו[1]] בְּלַעַז.
(כ) וְעָלָיו – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וְדִסְמִיכִין עֲלוֹהִי".
(א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה – וְאֵינוֹ מַזְכִּיר אֶלָּא בְּנֵי אַהֲרֹן; וְנִקְרְאוּ תּוֹלְדוֹת מֹשֶׁה, לְפִי שֶׁלִּמְּדָן תּוֹרָה. מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְּלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יְלָדוֹ (סנהדרין י"ט ע"ב).
בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה – נַעֲשׂוּ אֵלּוּ הַתּוֹלָדוֹת שֶׁלּוֹ; שֶׁלִּמְּדָן מַה שֶּׁלָּמַד מִפִּי הַגְּבוּרָה.
(ד) עַל פְּנֵי אַהֲרֹן – בְּחַיָּיו.
(ו) וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ – וּמַהוּ הַשֵּׁרוּת? "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ". לְפִי שֶׁשְּׁמִירַת הַמִּקְדָּשׁ עָלָיו, שֶׁלֹּא יִקְרַב זָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְֹאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ" (במדבר יח,א), וְהַלְוִיִּם הַלָּלוּ מְסַיְּעִין אוֹתָם; זוֹ הִיא הַשֵּׁרוּת.
(ז) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ – כָּל מִנּוּי שֶׁהָאָדָם מְמֻנֶּה עָלָיו וּמֻטָּל עָלָיו לַעֲשׂוֹתוֹ, קָרוּי "מִשְׁמֶרֶת" בְּכָל הַמִּקְרָא וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּבִגְתָן וָתֶרֶשׁ: "וַהֲלֹא אֵין מִשְׁמַרְתִּי וּמִשְׁמַרְתְּךָ שָׁוָה" (מגילה י"ג ע"ב), וְכֵן מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה.
(ח) וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל – שֶׁכֻּלָּן הָיוּ זְקוּקִין לְצָרְכֵי הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא שֶׁהַלְוִיִּם בָּאִים תַּחְתֵּיהֶם בִּשְׁלִיחוּתָם; לְפִיכָךְ לוֹקְחִים מֵהֶם הַמַּעַשְׂרוֹת בִּשְׂכָרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי שָׂכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם" (במדבר יח,לא).
(ט) נְתוּנִים הֵמָּה לוֹ – לְעֶזְרָה.
מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – כְּמוֹ 'מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשׂרָאֵל'; כְּלוֹמַר: מִשְּׁאָר כָּל הָעֵדָה נִבְדְּלוּ לְכָךְ בִּגְזֵרַת הַמָּקוֹם, וְהוּא נְתָנָם לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים" וְגוֹמֵר (במדבר ח,יט).
(י) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד – לְשׁוֹן פְּקִידוּת, וְאֵינוֹ לְשׁוֹן מִנְיָן.
וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם – קַבָּלַת דָּמִים וּזְרִיקָה וְהַקְטָרָה, וַעֲבוֹדוֹת הַמְּסוּרוֹת לַכֹּהֲנִים.
(יב) וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי – וַאֲנִי, מֵהֵיכָן זָכִיתִי בָּהֶן? מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל שׂוֹכְרִין אוֹתָן לְשֵׁרוּת שֶׁלִּי; עַל יְדֵי הַבְּכוֹרוֹת זָכִיתִי בָּהֶם וּלְקַחְתִּים תְּמוּרָתָם. לְפִי שֶׁהָיְתָה הָעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת, וּכְשֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל – נִפְסְלוּ; וְהַלְוִיִּם, שֶׁלֹּא עָבְדוּ עֲבוֹדַת אֱלִילִים, נִבְחֲרוּ תַּחְתֵּיהֶם.
(טו) מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה – מִשֶּׁיָּצָא מִכְּלַל נְפָלִים הוּא נִמְנֶה לִקָּרֵא שׁוֹמֵר מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ (שבת קל"ה ע"ב; במ"ר ג,ח). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שָׁלוֹם: לָמוּד הוּא אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט לִהְיוֹת נִמְנֶה מִן הַבֶּטֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם" (במדבר כו,נט); עִם כְּנִיסָתָהּ בְּפֶתַח מִצְרַיִם יָלְדָה אוֹתָהּ, וְנִמְנֵית בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ. שֶׁכְּשֶׁאַתָּה מוֹנֶה חֶשְׁבּוֹנָם, לֹא תִּמְצָאֵם אֶלָּא שִׁבְעִים חָסֵר אַחַת, וְהִיא הִשְׁלִימָה אֶת הַמִּנְיָן (תנחומא טז).
(טז) עַל פִּי ה' – אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵיאַךְ אֲנִי נִכְנָס לְתוֹךְ אָהֳלֵיהֶם לָדַעַת מִנְיַן יוֹנְקֵיהֶם? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עֲשֵׂה אַתָּה שֶׁלְּךָ, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה שֶׁלִּי. הָלַךְ מֹשֶׁה וְעָמַד עַל פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהַשְּׁכִינָה מְקַדֶּמֶת לְפָנָיו, וּבַת קוֹל יוֹצֵאת מִן הָאֹהֶל וְאוֹמֶרֶת: כָּךְ וָכָךְ תִּינוֹקוֹת יֵשׁ בְּאֹהֶל זֶה. לְכָךְ נֶאֱמַר "עַל פִּי ה'" (שם).
(כא) לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי – כְּלוֹמַר, "לְגֵרְשׁוֹן" הָיוּ הַפְּקוּדִים "מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי וּמִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי", פְּקוּדֵיהֶם כָּךְ וָכָךְ.
(כה) הַמִּשְׁכָּן – יְרִיעוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת.
וְהָאֹהֶל – יְרִיעוֹת עִזִּים הָעֲשׂוּיוֹת לְגַג.
מִכְסֵהוּ – עוֹרוֹת אֵילִים וּתְחָשִׁים.
וּמָסַךְ פֶּתַח – הוּא הַוִּילוֹן.
(כו) וְאֵת מֵיתָרָיו – שֶׁל הַמִּשְׁכָּן וְהָאֹהֶל, וְלֹא שֶׁל חָצֵר.
(כט) מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ וְגוֹמֵר תֵּימָנָה – וּסְמוּכִין לָהֶם דֶּגֶל רְאוּבֵן הַחוֹנִים תֵּימָנָה; אוֹי לָרָשָׁע, אוֹי לִשְׁכֵנוֹ (נגעים יב,ו; סוכה נ"ו ע"ב). לְכָךְ לָקוּ מֵהֶם דָּתָן וַאֲבִירָם וּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ עִם קֹרַח וַעֲדָתוֹ, שֶׁנִּמְשְׁכוּ עִמָּהֶם בְּמַחְלֻקְתָּם (תנחומא יב).
(לא) וְהַמָּסָךְ – הִיא הַפָּרֹכֶת, שֶׁאַף הִיא קְרוּיָה "פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ" (במדבר ד,ה).
(לב) וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי – מְמֻנֶּה עַל כֻּלָּם, וְעַל מָה הִיא נְשִׂיאוּתוֹ? "פְּקֻדַּת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ", עַל יָדוֹ הִיא פְּקֻדַּת כֻּלָּם.
(לח) מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו – וּסְמוּכִין לָהֶם דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה, וְהַחוֹנִים עָלָיו יִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן; טוֹב לַצַּדִיק, טוֹב לִשְׁכֵנוֹ (סוכה נ"ו ע"ב). לְפִי שֶׁהָיוּ שְׁכֵנָיו שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, נַעֲשֹוּ גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְהוּדָה מְחֹקְקִי" (תהלים ס,ט; יומא כ"ו ע"א); "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה" וְגוֹמֵר (דה"א יב,לג), מָאתַיִם רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת (ב"ר עב,ה; תנחומא ישן יג); "וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סוֹפֵר" (שופטים ה,יד; תנחומא יב).
(לט) אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן – נָקוּד עַל אַהֲרֹן, לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה בְּמִנְיַן הַלְוִיִּם (במדבר רבה ג יג|במ"ר ג,יג]]; בכורות דף ד' ע"א).
שְנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף – וּבִפְרָטָן אַתָּה מוֹצֵא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת יְתֵרִים: בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן – שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, בְּנֵי קְהָת – שְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת, בְּנֵי מְרָרִי – שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתַיִם. וְלָמָּה לֹא כְּלָלָן עִם הַשְּׁאָר, וְיִפְדּוּ אֶת הַבְּכוֹרוֹת, וְלֹא יִהְיוּ זְקוּקִים הַשְּׁלֹשָׁה וְשִׁבְעִים וּמָאתַיִם בְּכוֹרוֹת הָעוֹדְפִים עַל הַמִּנְיָן לְפִדְיוֹן? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת (דף ה' ע"א): אוֹתָן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לְוִיִּם – בְּכוֹרוֹת הָיוּ, וְדַיָּם שֶׁיַּפְקִיעוּ עַצְמָם מִן הַפִּדְיוֹן.
(מ) פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר וְגוֹמֵר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה – מִשֶּׁיָּצָא מִכְּלַל סְפֵק נְפָלִים (שבת קל"ה ע"ב).
(מה) וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם וְגוֹמֵר – לֹא פָּדוּ בֶּהֱמוֹת הַלְוִיִּם אֶת בְּכוֹרֵי בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אֶת פִּטְרֵי חֲמוֹרֵיהֶם; וְשֶׂה אֶחָד שֶׁל בֶּן לֵוִי פָּטַר כַּמָּה פִּטְרֵי חֲמוֹרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי מָנָה הָעוֹדְפִים בָּאָדָם, וְלֹא מָנָה הָעוֹדְפִים בַּבְּהֵמָה (בכורות דף ד' ע"ב).
(מו) וְאֵת פְּדוּיֵי הַשְּׁלֹשָׁה וְגוֹמֵר – וְאֶת הַבְּכוֹרוֹת הַצְּרִיכִין לְהִפָּדוֹת בָּהֶם, אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה וְשִׁבְעִים וּמָאתַיִם הָעוֹדְפִים בָּהֶם יְתֵרִים עַל הַלְוִיִּם, מֵהֶם תִּקַּח חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻלְגֹּלֶת (פסוק מז). כָּךְ הָיְתָה מְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, עֶשְׂרִים כֶּסֶף, שֶׁהָיָה בְּכוֹרָהּ שֶׁל רָחֵל (ב"ר פד,יח; במ"ר ד,י).
(מט) הָעֹדְפִים עַל פְּדוּיֵי הַלְוִיִּם – עַל אוֹתָן שֶׁפָּדוּ הַלְוִיִּם בְּגוּפָן.
(נ) חֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וָאֶלֶף – כָּךְ סְכוּם הַחֶשְׁבּוֹן, חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת. לְמָאתַיִם בְּכוֹרוֹת – אֶלֶף שֶׁקֶל; לְשִׁבְעִים בְּכוֹרוֹת – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל; לִשְׁלֹשָׁה בְּכוֹרוֹת – חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁקֶל. אָמַר: כֵּיצַד אֶעֱשֶׂה? בְּכוֹר שֶׁאוֹמַר לוֹ: תֵּן חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים, יֹאמַר לִי: אֲנִי מִפְּדוּיֵי הַלְוִיִּם! מֶה עָשָׂה? הֵבִיא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף פְּתָקִין, וְכָתַב עֲלֵיהֶם 'בֶּן לֵוִי', וּמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה פְּתָקִין כָּתַב עֲלֵיהֶן: "חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים". בְּלָלָן וּנְתָנָן בַּקַּלְפִּי; אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ וּטְלוּ פִּתְקֵיכֶם לְפִי הַגּוֹרָל (סנהדרין י"ז ע"א).
(ב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ וְגוֹמֵר – מְנֵה מֵהֶם אֶת הָרְאוּיִין לַעֲבוֹדַת מַשָּׂא, וְהֵם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה. וְהַפָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים – לֹא נִתְמַלֵּא כֹּחוֹ; מִכָּאן אָמְרוּ: "בֶּן שְׁלֹשִׁים לְכֹחַ" (אבות ה,כא); וְהַיּוֹתֵר עַל בֶּן חֲמִשִּׁים, כֹּחוֹ מַכְחִישׁ מֵעַתָּה.
(ד) קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים – הַמְּקֻדָּשׁ שֶׁבְּכֻלָּן: הָאָרוֹן, וְהַשֻּלְחָן וְהַמְּנוֹרָה, וְהַמִּזְבְּחוֹת, וְהַפָּרֹכֶת וּכְלֵי שָׁרֵת.
(ה) וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו וְגוֹמֵר – יַכְנִיסוּ כָּל כְּלִי וּכְלִי לְנַרְתֵּקוֹ הַמְּפֹרָשׁ לוֹ בְּפָרָשָׁה זוֹ, וְלֹא יִצְטָרְכוּ הַלְוִיִּם בְּנֵי קְהָת אֶלָּא לָשֵׂאת.
בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה – כְּשֶׁהֶעָנָן מִסְתַּלֵּק, הֵם יוֹדְעִין שֶׁיִּסְּעוּ.
(ז) קְעָרוֹת וְכַפּוֹת וּקְשָׂוֹת וּמְנַקִּיּוֹת – כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן (שמות כה,כט).
הַנָּסֶךְ – הַכִּסּוּי, לְשׁוֹן מָסָךְ, כְּדִכְתִיב: "אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן" (שם).
(ט) מַלְקָחֶיהָ – כְּמִין צְבָת שֶׁמּוֹשֵׁךְ בָּהּ אֶת הַפְּתִילָה לְכָל צַד שֶׁיִּרְצֶה.
מַחְתֹּתֶיהָ – כְּמִין כַּף קְטַנָּה, וְשׁוּלֶיהָ פְּשׁוּטִין וְלֹא סְגַלְגַּלִּים, וְאֵין לָהּ מְחִצָּה לְפָנֶיהָ אֶלָּא מִצִּדֶּיהָ, וְחוֹתֶה בָּהּ אֶת דֶּשֶׁן הַנֵּרוֹת כְּשֶׁמֵּיטִיבָן.
נֵרֹתֶיהָ – לוצי"ש [loces = מנורות[2]] בְּלַעַז, שֶׁנּוֹתְנִים בָּהֶן הַשֶּׁמֶן וְהַפְּתִילוֹת.
(י) אֶל מִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ – כְּמִין מַרְצוּף.
(יב) אֶת כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ – בְּתוֹךְ הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא קֹדֶשׁ; וְהֵן כְּלֵי הַקְּטֹרֶת, שֶׁמְּשָׁרְתִין בָּהֶם בַּמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי.
(יג) וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ – מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת.
וְדִשְּׁנוּ – יִטְּלוּ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעָלָיו.
וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן – וְאֵשׁ שֶׁיָּרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם רְבוּצָה תַּחַת הַבֶּגֶד כָּאֲרִי (יומא כ"א ע"ב) בִּשְׁעַת הַמַּסָּעוֹת, וְאֵינָהּ שׂוֹרַפְתּוֹ, שֶׁהָיוּ כּוֹפִין עָלֶיהָ פְּסַכְתָּר שֶׁל נְחֹשֶׁת (ספרא צו, פרק ב,י; במ"ר ד,יז).
(יד) מַחְתֹּת – שֶׁבָּהֶן חוֹתִים גֶּחָלִים לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן, הָעֲשׂוּיָה כְּמִין מַחֲבַת שֶׁאֵין לָהּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת, וּמִלְּפָנֶיהָ שׁוֹאֶבֶת אֶת הַגֶּחָלִים.
מִזְלָגֹת – צִנּוֹרוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת, שֶׁבָּהֶן מַכִּין בָּאֵיבָרִים שֶׁעַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַפְּכָן, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכְּלוּ יָפֶה וּמַהֵר.
יָעִים – הֵם מַגְרֵפוֹת, וּבְלַעַז וידי"ל [wadil = יעה, מגרפה[3]], וְהֵן שֶׁל נְחֹשֶׁת, וּבָהֶן מְכַבְּדִין אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ.
(טו) לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ – הָאָרוֹן וְהַמִּזְבֵּחַ.
וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ – הַמְּנוֹרָה וּכְלֵי שָׁרֵת.
וָמֵתוּ – שֶׁאִם יִגְּעוּ, חַיָּבִין מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.
(טז) וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר – שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עֲלֵיהֶם לָשֵֹאת אוֹתָם: שֶׁמֶן, וּקְטֹרֶת, וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמִנְחַת הַתָּמִיד – עָלָיו מֻטָּל לְצַוּוֹת וּלְזָרֵז וּלְהַקְרִיב בְּעֵת חֲנִיָּתָן.
פְּקֻדַּת כָּל הַמִּשְׁכָּן – וְעוֹד הָיָה מְמֻנֶּה עַל מַשָּׂא בְּנֵי קְהָת, לְצַוּוֹת אִישׁ אִישׁ עַל עֲבוֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ, וְהוּא הַמִּשְׁכָּן וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ, כָּל הַסְּדוּרִים לְמַעְלָה בְּפָרָשָׁה זוֹ. אֲבָל מַשָּׂא בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּמְרָרִי, שֶׁאֵינָן מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, עַל פִּי אִיתָמָר הָיָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת 'נָשֹׂא' (להלן פס' כח; לג).
(יח) אַל תַּכְרִיתוּ – אַל תִּגְרְמוּ לָהֶם שֶׁיָּמוּתוּ.
(כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ – לְתוֹךְ נַרְתִּיק שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ לְמַעְלָה בְּפָרָשָׁה זוֹ: "וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד פְּלוֹנִי וְכִסּוּ אוֹתוֹ בְּמִכְסֶה פְּלוֹנִי"; וּבִלּוּעַ שֶׁלּוֹ הוּא כִּסּוּיוֹ.
הערות
[עריכה]- ^ התרגום המוצע מתאים למשמעות המלה aise בצרפתית של היום. רש"י כפי הנראה הרגיש במשמעות זו: היא נובעת ממקור המלה (לטינית adjacens, "המונח ליד"), אבל המלה עברה לציין את כל החלל הנמצא בצד האדם, שידו מגעת אליו, ומכאן את יכולתו לנוע בתוכו בחופשיות. לכן רש"י משתמש בפירושו בביטויים: "מקומו", "רוח של צדו", "סמוכה לו לכל הושטת ידו".
- ^ כפי שרש"י מדגיש בשמות לה,יד מדובר כאן בכלי הקיבול של השמן (ראה לעיל מס' 3144 וכן מס' 3151).
- ^ ר' תיאורים נוספים של הכלי ברש"י על שמות כז,ג ועל חגיגה כ. (אוצר הלעזים מס' 1093).